אמהות

ומשום שראתה רחל, שהשם שמטה והשם יובל נרשמו בשמה של לאה, (דהיינו בה' שבסוף השם), והיא אין לה רשימו של הה', מיד אמרה הנה אמתי בלהה, שיש בה ב' (ההי"ן, תהיה ה' אחת בשבילי), האות ל' שבסוף יובל היא בראש לאה, ובסוף השם רחל.

...אין לי אלא (זכות) אבות, אימהות מניין, תלמוד לומר את את, ואין אתים אלא אמהות, שנאמר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו.

ולמה נתעקרו האמהות, רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם רבי יוחנן שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר יונתי בחגוי, למה עקרתי אתכם, בשביל הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. רבי עזריה משום רבי יוחנן בר פפא כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין, ר' הונא בשם רבי חייא בר אבא כדי שיצאו רוב השנים בלא שיעבוד, רבי הונא ור' אבין בשם ר' מאיר אמר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתעזבת, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה...

דבר אחר פרי עץ הדר זו שרה שהידרה הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר ואברהם ושרה זקנים, כפות תמרים זו רבקה, מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין, כך העמידה רבקה צדיק ורשע, וענף עץ עבות זו לאה, מה הדס זו רחוש בעלין, כך היתה לאה רחושה בבנים, וערבי נחל זו רחל, מה ערבה זו כמושה לפני ג' המינין, כך רחל מתה לפני אחותה.

משגיח מן החלונות בזכות אבות, מציץ מן החרכים בזכות אמהות, כשם שיש הפרש בין חלון לחרך, כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות.

ולמה נתעקרו האמהות, א"ר לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתם, אמר הקב"ה, עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני.

אין קורין לאבות אבינו אלא לשלשת האבות, ולא לאמהות אמנו אלא לארבע האמהות.

ובנביאי אל תרעו, אלו האמהות שהיו נביאות, אמר רבי יודן בשם רבי יצחק ויוגד לרבקה את דברי עשו (בראשית כ"ח), מי הגיד לה, והלא בלבו דבר, שנאמר (שם) ויאמר עשו בלבו, אלא רוח הקדש הגיד לה.

מושיבי עקרת הבית זו שרה שנאמר ותהי שרי עקרה, אם הבנים שמחה, היניקה בנים שרה, דבר אחר מושיבי עקרת הבית זו רבקה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אם הבנים שמחה ותהר רבקה אשתו, דבר אחר זו לאה שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה, מכאן שהיתה עקרה, אם הבנים שמחה כי ילדתי לו ששה בנים. דבר אחר עקרת הבית זו רחל, ורחל עקרה, אם הבנים שמחה בני רחל יוסף ובנימן, דבר אחר עקרת הבית זו אשתו של מנוח, שנאמר הנה נא את עקרה...

תנו רבנן שאלו את הזקנים מפני מה האמהות עקרות היו, אמרו להם מפני שהן צדיקות וכשרות, כדי שלא יהו בטוחות בעצמן ויאמרו כדאי אנו שינתן לנו בנים, אמר הקב"ה הריני מגשים כוחן שלא יהיו בטוחות על עצמן. דבר אחר מפני שהן בנות גוים עובדי עבודה זרה, וכשהן קטנות מוסרין אותן לכומרין, אמר הקב"ה אם אני נותן להם בנים מיד אבותיהן יהיו משתבחין בעבודה זרה שלהן ויאמרו כדאי הוא שזכו לבנים, אלא אמר הקב"ה יאכלו בשרם בשנים ויתיגעו בכל כוחן, ואחר כך אני נותן להם בנים כדי שידעו שאין צורך בעבודה זרה שלהן...

ויבא יעקב - כל הספור הזה להודיע כי כל האמהות כוונתן להוליד בנים מיעקב לפי שהיה צדיק וטוב, ולא להנאת המשגל...

ד' אמהות הן ד' כוסות, שרה כוס ראשון אשר בחר בנו מכל עם, כי כשם שאברהם אבינו בחר מהעמים וגייר את האנשים, כן שרה גיירה הנשים, רבקה כוס אגדה, מתחיל בגנות ומסיים בשבח, כן התחילה במתחילה עובדי ע"ז הוא עשו, וסיימה ביעקב ועכשיו קרבנו... רחל כוס ברכת המזון, שיוסף בנה כלכל כל בית ישראל, והיא היתה עקרת הבית, ובפרק הזהב אין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו, לאה ברכת השיר כוס רביעי, ופליגי בברכת השיר, רב יודא אמר יהללוך, ור' יוחנן אמר נשמת כל חי וכו' ואומר הלל הגדול כל מיני הילול, מלאה שאמרה "הפעם אודה את ה'", וממנה בא נעים זמירות...

ותרא רחל - שהאמהות היו נביאות וכו', בפרק קמא דמגלה חשיב רק ז' נביאות, רק אלו שנבואתן מפורשת בכתוב, ושרה כתיב יסכה שסוכה ברוח הקדש, וכן "כל אשר תאמר אליך שרה" וגו', אבל מנבואת רחל ולאה לא כתב בפירוש.

...ועל דרך זה יש לפרש גם כאן, דבודאי אם לא היו האמהות מתפללות על בנים נמי היו מולידות, שהרי על דבר זה תלוי כל בנין העולם... אך אם לא היו מתפללות היו מולידות בחסד ה' ובעתיקא היה תליא מילתא, והנה ידוע שדבר הבא בחסד גמור איננו מתקיים כל כך, ומצויים מקטרגים לאמור כל אפיא שוין, ועל כן יותר טוב הבא על ידי התעוררות מעשי התחתונים, וכטעם כלל ביאת הנשמה לעולם הזה, על כן נתעקרו האמהות כדי שיתפללו ויהיה הכל באופן הטוב יותר ויותר, ובאם לא התפללו מחמת שלא היו עקרות בטבע היו להם בנים בהכרח, והיתה ביאת עם ישראל לעולם בחסד גמור ובעתיקא תליא מילתא, ולא היה כל כך באופן הטוב...