חסכון

מאי חסכון, אמר רבי אלעזר התורה חסה על ממונן של ישראל...

אמר רבי מאיר וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים, על מה חסה התורה, על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו, אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב... אם כך על של רשע, קל וחומר על של צדיק.

והנה במצורע וצוה הכהן ופינו את הבית וגו', וכתב רש"י ז"ל שם, הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה, הרי ממש ההיפוך משונא בצע, הלא לכאורה יש להתלמד מזה במדת הקימוץ, לחוס על פכין קטנים.

והנה לא לחנם נכתב מקרא מלא על זה, בודאי ללמד לאדם דרך, כי לא רצתה התורה שיפקיר האדם ממונו לחנם... כי יש לנו להאמין שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, וכתב רש"י על כן יצמצם מזונותיו, ואם יפקיר ממונו הרי מגלה דעתו שמזונותיו תלויים בכחו ועוצם ידו...

כתית למאור - ולא למנחות, ובגמרא: שהתורה חסה על ממונם של ישראל, אבל במקדש אין עניות במקום עשירות בדבר הבא משל צבור, וכאן מדבר משל יחיד.