סדום מלך

ויצא מלך סדום לקראתו וגו', רבי אבא בר כהנא אמר, התחיל לקשקש לו בזנבו, אמר לו מה אתה ירדת לכבשן האש וניצלת, אף אני ירדתי לחמר וניצלתי.

...כיון שיצא מלך סדום, אמר לו תן לי הנפש, שאתה הצלתני מן הריגת אותן מלכים, שאלו הרגו אותי היו נוטלין נפשי ואת ממוני, טול לך את ממוני שהצלתני, באותה שעה נשבע אברהם ואמר הרמותי ידי אל ה'...

בארות בארות חמר - ... ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע.

בארות - רש"י, ויתכן שיצא משם בלא נס, ואני תמיה במדרש הזה, כי האומות שלא היו מאמינים שעשה הקב"ה נס לאברהם, בראותם נס של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בהקב"ה, כי מלך סדום עובד עבודה זרה, ונסו יחזק ידי עובדי עבודה זרה, או שיאמינו שכל הנסים בכשפים או מקרה באפשרות רחוקה. אולי יפרשו ויצא מלך סדום לקראתו, שיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו, שנעשה לו נס לכבוד אברהם, ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא כי חפץ להציל המלכים ולהשיב רכושם, ונעשה הנס על ידו...

ואני אומר, כיון שראו כי מלך סדום ועמורה היו חמשה מלכים, ונצחו אותם ד' המלכים, ואם כן הד' מלכים גבורים היו, וכאשר רדף אברהם לבד אחריהם ונצח אותם, ידעו שהשי"ת הוא שלוחם מלחמתו, והוא יתברך עמו ולא עם מלך סדום, ולפיכך האמינו, שכל מה שנעשה במלחמה הוא, כי השי"ת עם אברהם ורצון יראיו יעשה, וכאשר אברהם היה רוצה להציל המלכים הציל אותם, ואף זה שהיה בבור שחת יצא, בשביל שאברהם רדף להצילם...

...עוד ירצה הכתוב להודיע טעם שממנו עלה על דעת מלך סדום לומר והרכוש קח לך, שאחרי שנתן אברהם מעשר מכל, הרי זה מגיד כי קניניו הם, שאין אדם מעשר ממה שאינו שלו, ולכן אמר קח לך, מגיד שהיתה לו טענה להחזיק בכל, וכדי שלא יכנס אתו במחלוקת פשר.