צר

אשיב נקם לצרי - הם המרשיעים ביותר, ולמשנאי - שלא הצרו במעשיהם כי אם במחשבתם ובאמונותיהם.

מצרי - צר מריע לגוף, באלה לא יעשה כלה ורק ינחם, ואנקמה מאויבי - המרע לנפש.

...החוטאים בע"ז נקראים אויבים ושונאים, והחוטאים ביתר עברות נקראים בשם צרים, כי ההבדל בין צר ואויב שהצר מציר בפועל אף שלא יהיה אויב, כי יצויר שמרשיעים בעבור הנאת עצמם, והאויב לפעמים לא יהיה צר, בשאינו צורר ועושה רשעה רק שהוא מאויבי ה' ומכחישיו על ידי שעובד אלהים אחרים...

ויש הבדל בין אויב ובין צורר, האויב הוא השונא בגלוי ואינו מציין עשיית רע בפועל, והצורר מציין עשיית רע בפועל ואינו מציין האיבה, כי לפעמים יעשה זאת מהנאת עצמו לא מחמת איבה.

על הצר הצורר אתכם - שהוא היצר הרע המסית אותם ונלחם בם להפילם ברשתו...

אנחם מצרי - המצר בפועל, ואנקמה מאויבי - האויב בלב, כאן מתייחס צרי לעוברים להנאתם, ואויבי על הכופרים בכונה.

צר - צרה חיצונית, ומצוק - בנפש.

שם צר בא לפעמים כשם תואר על האיש המיצר, לפעמים בא על הצרה עצמה, כמו "צר ומצוק מצאוני" (תהלים קיט קי"ג), וכולל כל צרות שבעולם, ומזה אמרו בספרי "על הצר הצורר אתכם", לא מלחמה לבד, אלא אף שדפון וירקון, מקשה לילד וכו'.

צר הוא המציר לחברו בפועל ואויב מבקש רעת חברו אבל אינו מציר לו בפועל, והנה מי שאינו אכזרי כל כך לא יהיה אויב רק טרם היותו צר, אבל אחר שיהיה צר לא יהיה עוד אויב, כי אחר שהציר לחברו וינקום ממנו ישכך חמתו ונסתלקה האיבה, אבל על המן הרשע אמרה אסתר איש צר ואויב, רוצה לומר שהוא אכזר כל כך שאף שאחרי שצר ומריע עדיין הוא אויב.