שכב

ריב"ל לייט אמאן דגני אפרקיד (פניו למעלה)...

...א"ר פנחס והלא שכיבה היא מיתה, אלא דוד שהיה מלך כתיב בו שכיבה, יואב שהיה שר הצבא כתיב בו מיתה. דבר אחר והלא שכיבה היא מיתה, אלא דוד שמת על מטתו כתיב בו שכיבה, ויואב שנהרג כתיב בו מיתה. דבר אחר והלא שכיבה היא מיתה, אלא דוד שירשו בניו את מקומו נאמרה בו שכיבה, ויואב שלא ירשו בניו מקומו נאמרה בו מיתה לפיכך הרגישו הכל.

ועוד מצינו בכל מקום לשון שכיבה עם אבותיו היא הגויעה ולא הקבורה, כמו (מ"א ב') וישכב דוד עם אבותיו, ואחר כך ויקבר בעיר דוד.

ושכבתי עם אבותי - ענין שכיבת המת עם אבותיו הוא הנחת מטת המת במקום המספד וסבוב הסופדים, לכן נכתב זה הלשון בכל המלכים צדיקים ורשעים שמתו על מטתם בספר מלכים.

ושכבתי עם אבותי - נאמר על נפש הצדיק שתכף בצאתה שוכבת ונדבקת למעלה עם הנפשות המתיחסות לה...

שזה ענין השכיבה שמבקש המנוחה, לא העומד אשר הוא מבקש לצאת ולפעול באחר.

ולכן יראה לפרש לשון וישכב האמור כאן, מה שהוא הפך הקימה, וכמו שלשון קימה יורה על הגדולה והכבוד, כמו "מקים מעפר דל", (כי יורה לשון שכיבה על הפוכו, והוא הורדת הבזיון והשפלות, כענין "נשכבה בבשתנו", וכבר מצאנו לשון שכיבה על הירידה וההשפלה מלמעלה למטה, כמו "ונבלי שמים מי ישכיב" (איוב ל"ח) שפירושו יוריד וישפיל גשמים משמים...

שכב עם בהמה - בשכיבת אדם באדם ישמש הלשון באחת משתי המלות או אל או את, אמנם בשכיבת אדם בבהמה לא נמצאו שתי מלות אלה רק בבי"ת, כמו "ובכל בהמה לא תתן שכבתך". וכאן שנה לשמש במלת עם בהמה, ויראה שמסבת שנוי זה הבינוהו רז"ל לענין נשכב (סנהדרין נ"ד)...

שכבר בארתי שיש הבדל בין שכב אותה ובין שכב עמה, שכב אותה מציין רק שכיבה כדרכה, ושכה עמה כולל אף שכיבה שלא כדרכה... ולכן בבכירה שהיא חידשה זאת ואצלה לא היה בדבר הזה שום בושה כי קראה שם הילד בגלוי על שם אביה, לזה כתוב "ותבא" כאשה הבאה אל אישה, כתיב "ותשכב את אביה", שלא העלימה הדבר מלבה כלל, אבל הצעירה שבושה בדבר, שעל כל פנים כסתה הדבר בקריאת שם הילד בן עמי, כתיב "ותקם", וכתיב "עמו"...

יש הבדל בלשון בין כשאומר שכב אותה ובין כשאומר שכב עמה, ששכב עמה כולל אף שכיבה שלא כדרכה, אבל שכב אותה פורט דוקא שכיבה כדרכה, כי מלת את מורה על הפעול שהיא מתפעלת ונהנת מהשכיבה, וכל מקום שדיבר דרך צניעות תפס לשון שכב עם...

אשר ישכב - לא כתיב אשר יבא עליה או יבעלנה, דביאה ובעילה לא כתיב אלא בבעל שבא בתוך שלו, אבל שכיבה כתיב גם באיש זר.

אשר ישכב עם טמאה - פעם כתיב בלשון אותה ופעם עמה, וההפרש הוא אם הוא ברצונה ובדעת אחת עמו כתיב עמה, ואם הוא בעל כרחה כתיב אותה...