שרירות

אדם מטפש אף הלב מטפש, שנאמר כי בשרירות לבי אלך, ואין שרירות אלא טפשות.

כי בשרירות, כענין שנאמר (ירמיה ז') וילכו במועצות בשרירות לבם הרע, שמתירו לבו לעשות אותו דבר, לשון חכמים שרי מותר. דבר אחר שרירות לשון חכמים חיזוק, כמו שריר וקיים.

בשרירות - בתקוף יצרא בישא דלבי.

בשרירות - בהרהור לבי.

בשרירות לבי - במראית לבו, כמו "אשורנו לא קרוב", כלומר מה שלבו רואה לעשות.

התאוה הגוברת ומתחזקת בלב תקרא שרירות, בלשון חכמים שריר וקיים, וכן בשרירי בטני...

שרירות לבם - חוזק.

שרירות - בהבטת לבם, מה שלבם פונה אליו, ויש מפרשים תקוף לבם, ויונתן תרגם הרהור לבם.

שרירות - מראה לבם שמראה להם הרע ומסית לעשותה.

בשרירות לבי - הוא לשון שררה וממשלה על דרך הכתוב (אסתר א') "להיות כל איש שורר בביתו", ויכוין על הע"ז המושלת בסתר לבו.