הוד

ונתת מהודך עליו, ולא כל הודך, נמצינו למידים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה.

בכור שורו הדר לו, מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע, אילו ניתן הוד ליהושע אין כל העולם יכול לעמוד בו.

ויגש גחזי להדפה, א"ר יוסי בר' חנינא שאחזה בהוד יפיה (בדדיה).

מהודך - מזיוך.

יודוך אחיך - המפרש ישבחוך שטות, אלא יתנו לך הוד מלכות, ימליכוך. ואין ה"א הוד שורש אלא מגזרת חטופי פ"א הפועל של יו"ד, כמו ישב.

הודך - הממון, כח האדם וכבודו.

ראה ערך הדר.

לאחרים הודך - הוא הקלסתר פנים.

ההדר הוא היופי החיצוני המיוחד לכל דבר שבו נהדר במינו, כמו פרי עץ הדר... והוא מובדל מן הוד שהוא הענין הפנימי הצוריי המיפה את הדבר מצד צורתו, כל אחד לפי מה שהוא. "ויהי כזית הודו" (הושע י"ד), הוד מלכות, כל זה ענין פנימי עצמי, ועל כן לא נמצא ממנו הפועל. ונמצא "הדר כבוד הודך", שהיא התגלות ההוד העצמי על ידי הדר חיצוני. וכל מקום שנמצא הוד והדר רוצה לומר ההוד העצמי הצוריי וההדר החיצוני...

מהודך - הוד הוא גדולת האישיות, והדר גדולת העצמה שבהופעת האישיות.