בית

...מהו דכתיב איש וביתו באו, (הלא במלאכים אינו נהוג בית), אמר לו, ודאי שכן הוא (שהמלאכים באו איש וביתו), כי כך למדנו, כל המקבל מאחר נחשב לבית אל הנותן...

פתח ר' אלעזר ואמר, ויהי ככלות שלמה לבנות בית ה' ואת בית המלך וגו', וכי כיון שאמר את בית ה' מהו בית המלך... אלא בית ה' זהו בית המקדש, ואת בית המלך זהו קדש הקדשים...

...וכך אמר אביי כל אלו המלאכים שבמדרגה העליונה נקראים גברים זכרים, ואלו שבמדרגה תחתונה מהם נקראים נקבות, ונקראים בית, שאשה נקבה מקבלת מהזכר, (והיא כמו בית אליו).

ועל כן מי שבונה בנין, כשמתחיל לבנותו צריך להזכיר בפיו, שבונה אותו לעבודת הקב"ה, משום שכתוב, הוי בונה ביתו בלא צדק, ואז עזרת השמים שורה עליו והקב"ה מכין עליו קדושתו, וקורא עליו שלום...

כל שכן מי שבונה ורצונו הוא באופן אחר, כי מיחד ביתו לצד האחר להטמא בו, הרי ודאי שורה בו רוח הטומאה, ואדם ההוא אינו נפטר מן העולם עד שנענש באותו בית, ומי שיושב בו יכול להנזק כי רוח הטומאה שורה בדירה ההיא ומזיק את מי שנמצא בה...

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, וכתיב בתריה ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק, ואילו מה רבו צרי לא כתיב...

נעשה נא עליית קיר קטנה, רב ושמואל, חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה, וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלוקה לשנים... אלא למאן דאמר אכסדרה מאי עליית, מעולה שבבתים... ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו.

...כי מתא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחר, אמר לו מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה...

א"ר חייא בר אבא לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות, שנאמר וכוין פתיחן ליה וגו'...

דא"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר בערתי הקדש מן הבית, ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת, שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו.

אמר לו, משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם...

שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים.

תנו רבנן הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן אומר ברוך דיין האמת. בתי עובדי כוכבים בישובן אומר בית גאים יסח ה', בחורבנן אומר א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע... אמר ליה היכי לא אתנח, ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך, ולא שקל ידא מן כיסא, דסבר דילמא אתי עני בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא מכסיף, ותו הוו פתיחין ליה ארבע בבי לארבע רוחתא דעלמא, וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע, והוו שדו ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי דכל מאן דכסיפא מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא, השתא נפל כתלא ולא אתנח. אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר באזני ה' צב-אות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב, ואמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה להחזירן לישובן, שנאמר שיר המעלות לדוד הבוטחים בה' כהר ציון, מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן...

בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב... א"ר הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן, אבל יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך, ור' יוחנן אמר אפילו יש לו כיוצא בהן צריך לברך...

תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'...

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה, שנאמר לרומם את בית אלקינו ולהעמיד את חרבותיו, והני מילי בבתים, אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה.

...הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה...

תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם...

ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתם ערבתם הדליקו את הנר... אמר רבה בר רב הונא אף על גב דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר וכו', צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה.

ביתא - בא ואיתיב בה.

אמר רבי יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי...

תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו...

וא"ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב, שנאמר ולא אמר איה א-לוה עושי נותן זמירות בלילה.

מערת המכפלה, רב ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר בית ועלייה על גבו...

שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא (ריח השכר משכרו), רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא... א"ר חנין בר פפא כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימך...

תנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומיתם את גוזליו...

ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק, אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.

פחות ממיכלך וממשתיך ותוסיף על דירתך. שם קיד א)

...מאי לא יאצר, תני רב יוסף לא יאצר זה בית אוצר, ולא יחסן זה בית גניזה...

...שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו...

...אמר רבא קסבר רבי יהודה כל בית שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית, איתיביה אביי והכתיב והכיתי בית החורף על בית הקיץ, אמר ליה בית חורף ובית קיץ איקרי בית סתמא לא איקרי... רבנן סברי דירה בעל כרחה שמה דירה...

דתנו רבנן בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים, ואינו נחלט בבתי ערי חומה, ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה, ואין מערבין בו ואין משתתפין בו, ואין מניחין בו עירוב, ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו... אבל לגבי בית דדירת קבע הוא אפילו רבנן מודו דאי אית ביה ד' אמות על ד' אמות דיירי ביה אינשי, ואי לא לא דיירי ביה אינשי...

ואין אדם דר בדירה סרוחה...

הוא היה אומר למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך...

שאני הכא דלא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין... סתם כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר.

כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה...

ממעטין במשא ומתן ובבנין ובנטיעה. תנא בבנין, בנין של שמחה... זה הבונה בית חתנות לבנו...

רב הונא הוה ליה ההוא חמרא בההוא ביתא רעיעא ובעי לפנוייה, עייליה לרב אדא בר אהבה להתם, משכיה בשמעתא עד דפנייה, בתר דנפק נפל ביתא, ארגיש רב אדא בר אהבה ואיקפד... שאלו תלמידיו את רבי זירא ואמרו לה לרב אדא בר אהבה, במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי...

אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו... אמר להם בניי פנו את הכלים ואחר כך פנו את מטתי, שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל...

...שמא תאמר מי מעיד בי, אבני קירו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה...

טום (סתום החור ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט ליפותו) ולא תשפיץ, שפוץ ולא תיבני, שכל העוסק בבנין מתמסכן.

מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך...

דתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, שנאמר ולא תשים דמים בביתך.

תנו רבנן יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה, שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו, די מחסורו זה הבית...

תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש, לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה...

אמר רבא זמרא בביתא חרובא בסיפא, שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה. מאי כי ארזה ערה, אמר ר' יצחק בית המסוכך בארזים... אמר רב אשי שמע מינה כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל.

רב יוסף אמר ביתא מיתבא יתיב...

ר' ישמעאל אומר מגדלין כלבים כופרין וחתולים וקופין וחולדות סנאים מפני שעשויים לנקר את הבית.

המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח, בימות החמה שלשים יום, ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש, ובחנויות אחד עיירות ואחד כרכים שנים עשר חדש... המשכיר בית לחבירו, המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן, אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו... משכיר חייב להעמיד לו דלתות, לפתוח לו חלונות, לחזק לו תקרה, לסמוך לו קורה, ושוכר חייב לעשות לו סולם, לעשות לו מעקה, לעשות לו מרזב ולהטיח את גגו...

אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה...

אמרי מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו...

...אלא כך אמרו חכמים, סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט, וכמה, אמר רב יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא כנגד הפתח...

וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש, דברי ר' עקיבא, רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא זו... בית קטן שש על שש, גדול ה' על עשר, טרקלין י' על י', רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו... והכי קאמר, אף על פי שרפת בקר היא, פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר, ואיכא דאמר ר' ישמעאל קתני לה, והכי קאמר שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש.

...אמר רב יהודה אמר רב כמדבר, מה מדבר מופקר לכל, אף ביתו של יואב מופקר לכל, דבר אחר כמדבר, מה מדבר מנוקה מגזל ועריות, אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות.

...דתניא בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב, דרוש וקבל שכר...

ואמר ר"א כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו...

...יצתה בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים, מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה לפני מלכים יתיצב...

יוסי בן יועזר אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים...

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך...

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני.

...בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם תלא בין רקיעא לארעא, אמר להו אסיקו לי ליבני וטינא...

אמר רבי לוי למדתך תורה דרך ארץ, לפום חילך אכול, ופרא מן מה דאת לביש, ויתיר ממה דאת שרי (גר)... שהרי שנים היו שרוין בכל העולם כולו.

...אוי לו לבית שחלונותיו פתוחין לתוך חשך, שנאמר (איוב י') ותופע כמו אופל אור שלה מתוך חשך...

עין הרע כיצד, מלמד שכשם שאדם רואה את ביתו של עצמו כך יהא רואה ביתו של חבירו.

שלשה חייהם אינן חיים, אלו הן המצפה לשלחן חברו והדר בעליה...

יהי ביתך פתוח לרוחה, כדי שלא יחסרו מזונותיך, הוי זהיר בדלתי ביתך שלא יהו נעולות בשעה שאתה מיסב באכילה ובשתיה, מפני שדלתי ביתך מביאין אותך לידי עניות... בית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב.

ויעש להם בתים, בתים אלו איני יודע מה הן, כשהוא אומר מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית ה' זו כהונה, ואת בית המלך זו מלכות, זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות...

בית חדש ולא חנכו - לא קבע ביה מזוזתא לשכלולתיה.

ויעש להם בתים - בתי כהונה ולויה ומלכות, שקרויין בתים...

איש וביתו - יוצאי חלציו לא אשתו...

על הבתים - מלה משונה שיש בה דגש אחר קמץ, ואולי הוא בעבור חסרון היו"ד של מלת בית, ושלא תתערב במלת בתים בפתח, שהיא מדה, ומלעיל.

האהלה - שהיה אז המנהג להיות לאיש ולאשה אהלים נפרדים והיה בא ברצונו אל אהלה.

המוכר מקום לחברו לעשות בית... בית גדול עושה ח' על י', טרקלין, י' על י'... ורום כל בית כחצי ארכו וחצי רחבו...

המוכר בית לחברו בבירה גדולה, אף על פי שמצר לו מצרים (גבולות) החיצונים, לא קנה אלא הבית בלבד...

המוכר בית לחברו, אף על פי שכתב לו והקניתי לך עמקו ורומו, צריך לכתוב לו קנה לך מהקרקע התהום עד רום רקיע... המוכר בית לחברו על מנת שדיוטא עליונה שלו, הרי זו שלו, ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא, ואם נפלה חוזר ובונה אותה, ואם רצה לבנות על גבה בונה כשהיה מקודם.

המוכר דבר שיש לו תשמישין, לא מכר התשמישין אלא אם כן פירש. כיצד? מכר את הבית לא מכר את היציע שסביב הבית אף על פי שהוא פתוח לתוכו, ואם היה רחב פחות מד' אמות הרי הוא בכלל הבית...

חצרות הכפרים שכל אחד בונה לו בית ונמצאת החצר משותפת לכל בני הבתים, הרי יש לכל פתח ארבע אמות מלפניו ברוחב כל הפתח... בית שיש לו פתחים רבים מכל רוחותיו יש לו ד' אמות לכל רוח, ואם ייחד לו פתח, אין לו אלא ד' אמות כנגד פתחו.

בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין לו ד' אמות בחצר...

מי שהיתה לו עליה למעלה מביתו של חבירו ונפל כותל מכתלי הבית, אין בעל העליה נותן לו כלום ביציאותיו, וכופה את בעל הבית לבנותו כשהיה. אבל אין בעל הבית כופה לבעל העליה לבנות כותל עליה שנפל. והתקרה של בית הרי היא של בעל הבית, והמעזיבה של התקרה הרי היא של בעל העליה. נפלו הבית והעליה שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר...

מכאן אני אומר, שהמשכיר בית לחברו עד זמן קצוב, ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו, משכיר לאחרים אם יש בני בית כמנין בני ביתו... בית זה אני משכיר לך, ואחר שהשכירו נפל, אינו חייב לבנותו, אלא מחשב על מה שנשתמש בו, ומחזיר לו שאר השכירות. אבל אם סתרו חייב להעמיד לו בית אחר או ישכיר לו כמותו, וכן אם חזר והשכירו לאחר או מכרו לעכו"ם או אנס שהפקיע שכירות הראשון, הרי זה חייב להשכיר לו בית אחר כמותו.

אם תראה בית של צדיק או בית הכנסת חרב או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון, וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש, סופו נופל ביד ערלים...

בית שנהרגו בו על קידוש ה' והדם נתון על החומה ועל האבנים, ובעל הבית בא לטוח בסיד, לא יעבור ולא יהא טח עליו, שנאמר (איוב ט"ז י"ח), "ארץ אל תכסי דמי"...

וכל דבר שהוא ג' פעמים, אף על פי שאין ניחוש יש סימן... יש דברים שהם כדרכי האמורי ואף על פי כן מותר, כגון אדם ששיבר בית ישן ובונה בית חדש באותו מקום או חדר, יש להדרים בבית להזהר שלא ישנו החדש מן הישן בפתחים ובחלונות, ואם לאו יהא להם סכנה בחייהם מפני הממונים שדים או מלאכים.

ויעש להם בתים - אלו בנים, שבניו של אדם נקראו בית, כמו שמצינו בדוד: "והגיד לך ה' כי בית יעשה לך וגו' והקימותי את בניך אחריך" וגו' (ש"ב ז' י"א), אף כאן נתן להם בנים...

מקדם לבית אל - היא החכמה, בית של בראשית, ועליה נשתבח משה, "בכל ביתי נאמן הוא", ואחר כך ויט אהלה - אהל הבינה, ועל כן נחתמה המלה בה"א...

ולא תביא תועבה אל ביתך - מכאן למדו בדרך אסמכתא שאסור להשכיר ביתו לעכו"ם. ומקצת הגאונים כתבו שהוא רק בארץ ישראל, לפי ששם עיקר איסור עכו"ם, וכן נראה בירושלמי, ודעת ר' חננאל, וכן אנו נוהגין היתר, והרמב"ן כתב שבעל נפש יחמיר ואפילו לישמעאלים.

שלא לשכן עובדי ע"ז בארצנו... אין צריך לומר שאין מוכרין לו קרקע שישכן בארצנו, אלא אפלו להשכיר לו בית אסור כל זמן שישכר לדירה, לפי שמכניס שם ע"ז, אבל לסחורתו מותר, ובלבד שלא ישכיר לשלשה בני אדם, לפי ששלשה דבר קביעות הוא ואין ראוי לקבעם...

...אבל בדברות ראשונות מקדים ביתו לאשה, כי כך הוא מצד מעלת האדם לפי השכל, שהוא צריך קודם לבית ואחר כך ישא אשה...

וזה שאמר דגנאי בכנפיה דשרה, דע כי האשה נקראת בית... כי האיש נמשל ונדמה צורה והאשה חומר, וידוע כי החומר מקבל אל הצורה, וכל מקבל הוא בית לאשר הוא מקבל, כי הבית מקבל הדבר בתוכו...

יהיה בית אלקים - שם בית לא הונח דוקא על בנין מקום דירה, אבל על כל דבר שיש לו תוך הראוי לקבל דבר אחר אל תוכו, כמו "מבית ומחוץ תצפנו", "בתים לבריחים"... ולזה יתכן לבאר "בית אלקים" על הנפש המוכנת לקבל בדעתה השגת אלקיית...

ויעש להם בתים - גדולה, וכן "כי בית יעשה לך ה'" (ש"א ב' ז'), שעשה ביתם חפשי ממסים ומעבודה...

ומבית אביך - בית הוא קרוב למלת בגד, המגין ועוטף את האדם...

ויצא יעקב - יעקב מתחיל שוב ובאופן משלים את בנין חיי האומה. הוא יוצא חסר כל כדי ליסד לעצמו בית, ורק אישיותו עמו. כל מעיינותיו להבא מרוכזים אך ורק סביב בנין בית זה, שהוא גם המשכן הקרוב ביותר לה' והמיועד להיות בית אלקים. בהשפעת "תרבות" יפת נמלט האדם מההואי "הפרוזאי" והפשוט של הבית אל "השירה" שבטבע. יעקב מראה כי היופי האמיתי נמצא דוקא בבית הפשוט...

עלי היו כולנה - איני יודע כיצד נעלמו יוסף ושמעון, ואם יש קשר בין העלמם, על כל פנים כל המארעות האלו התרכזו בו ועליו להזהר, כבחולין צ"ה ב': בית תינוק ואשה, אף על פי שאין ניחוש יש סימן.

איש וביתו באו - הבית, שהוא יסוד האומה, היה קיים בתחילת בואם למצרים, ואם הוצרך ה' לבנות אחר כך מחדש את הבתים במצות "שה לבית", היה זה רק בעקבות העינוי המצרי.

אל הדלת - הנרצע שאינו מוכן לעבוד ולקחת על עצמו את היסודות לבית עצמאי - שהמזוזה היא סמל לו, ירצע במקום זה. במצרים קבל העם על עצמו את הרעיון, כי כל אחד צריך לעמול בדם נפשו למען ייסד בית חפשי כזה.

וישב מחוץ לאהלו - מי שאינו חי לפי חוקי הצדק הסוציאלי-חברתי, אין לו זכות לבית עצמי משלו.

אשה זונה - בחוקים אלו נושא כל השבט ומגלם את רעיון הבית הטהור והצנוע בקרב העם. חוקי יחוס אלו השתרשו בקרב כל העם היהודי, כבאבן העזר - כל מי שאין בו מדות אלו אין ראוי להדבק בו.

במצות שילוח הקן מתחילה קבוצת מצות המדברת על חשיבות הבית והפעילות האנושית למענו. לעיל למדנו על הצפור-האם הבונה קנה מתוך דחיפה אינסטינקטיבית, ורק בשביל עצמה ואפרוחיה, ובכל זאת המצוה חלה על הקן-לא תקח האם על הבנים. על האדם לבנות את ביתו מלכתחילה תוך התחשבות בזולת - כך שלא יוכל מישהו לבא על ידו לידי סכנה. וכן בכל מעשיו לשם כלכלתו ולבושו ישוה את הבורא לנגד עיניו...

ועשית מעקה - הוא הדין גם בבית ישן, ומחנכו במצות מעקה ולא במזוזה, כי בלא מעקה אסור לדור בו כלל.

ולא חנכו - פרט לבונה בחוצה לארץ, ירושלמי סוטה פ"ח ה"ד, ועיין במג"א תקס"ח ס"ק ה' דסעודה שעושין בחנוכת הבית הוי סעודת מצוה ולא בחוץ לארץ.

ויעש להם בתים, הפירוש הנה בית הוא קבע, כבריש מסכת סוכה...וזה כי יראו המילדות את האלקים, לעומתם יראו כחות החיצונים מהם, על כן זכו בשכר שהוא של קיימא, ויעש להם בתים שהוא קבע, והוא שדרשו בתי כהונה ומלכות ששניהם בברית מלח עולם שהוא קיים לעד...

ביאור ענין שכינה הוא סוד בית, ומהו בית, זהו ענין מן הכח אל הפועל, היינו שכל גילוי שמתגלה בפועל כידוע, הוא בית ודירה להטמיר ונעלם, הוא הכח וענין בפועל, וענין בית, אחד הוא, וכל אשר מרבה ומתגדל ומתגלה הבפועל הוא נקרא שכינה, שנבנה בית לשכון שם הטמיר ונעלם, ואם כן יוצא מזה, שעל האדם להכין עצמו, ולנקות בכל מיני נקיון וקדושה הבית דירה, היינו הגילוים המתגלים כדי שיוכל לדור שם מקור הקודש...