בגדי כהונה מגבעת ומצנפת

מצנפת - כמין כיפת כובע, שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות, ומתרגמינן כובעין.

כי על דרך הפשט אין המגבעות כדמות מצנפת, כי המגבעות כדמות אלה שישימו הזכרים בארצות אלה על הראש, והם גבוהים, והמצנפת בגד דק ארוך צנוף סביב הראש, כי בארץ ישמעאל ועוד המצנפת היא על ראש הזכרים הנכבדים ולא על ראש אשה... והנה לא תמצא המצנפת אלא לאהרן והמגבעות לבניו, ויש אומרים מגזרת גבעות, כי המצנפת עוטרת הראש ועוטה אותו, כי אומנות היא.

והזכיר בתחלת הפרשה המצנפת לפני האבנט כי היא נכבדת ממנו.

...כן פירש רש"י שהמצנפת ככובע, ואינו, כי בגמרא אמרו שארוכה ט"ז אמה כצניף, ואף מגבעות בכהן הדיוט מצנפת, אלא שמעלה הכפלים עליו כמגבעת שהיא כובע.

ויצקת על ראשו - לא כר' אברהם, אלא צנף המצנפת סביב ראשו והניח האמצע מגולה. ולרש"י היציקה במקום תפילין ומשם לכל הראש.

...וכן המצנפות היו שוות לכולם, רק שכהן גדול יצנוף והבנים יחבשום. שם לט כז)

ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכהן גדול צונף בה כמי שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע.

המצנפת של כהן גדול או הדיוט ט"ז אמות...

ואת פארי המגבעות - פירש רב האי גאון ז"ל כמין כפתור הוא בראש המצנפת.

המצנפת להתחזק באמונות ומדות התלויות בחוק ובשכל, או שיהיו מחשבותיו קדושות וכן אמונותיו...

וכך פירש בזמן שעטרה בראש כהן גדול וכו', שהעטרה באין ספק יורה על המעלה והחשיבות, והמצנפת בראש כהן גדול מורה על המעלה האלקית שיש לישראל, ולכך המצנפת היה מכפר על גסות רוח, יבא דבר שבגובה ויכפר על דבר שבגובה (זבחים פ"ח ב') כי הכהונה והמעלה האמיתית יכפר על גסות רוח שאין ראוי אותו גובה, ודבר זה מבואר...

...ואחר שיטהר נפשו מן הקנאה המעוררת כח הכעסני והתאוה של כח התאוני, צריך גם להשפיל מדת הגאוה שהוא שורש לבקשת הכבוד, על זה בא המצנפת לכסות ראשו מפני אימת השכינה שלמעלה מראשו... שאם יחשוב שה' וכל קדושיו עמו למעלה מראשו ילבש ענוה ויהיה כעפר ואפר נגד כבוד המלך...

נזר הקדש על המצנפת - ביארנו דזה איננו על מקומו, אלא פירוש שהמצנפת היתה מעמידה הנזר שלא יפול.

אבנט - נכתב בלשון יחיד, שכולם במדה אחת, אבל המגבעות היו לכל אחד כמדתו.