נבל תבול

נבול תבול - מיתר תינתר.

כאלה נבולת - כבוטמא די מנתר טרפוהי.

נבול - מלאה תלאה.

נבול - כתרגומו, ולשונו לשון כמישה, כמו (ירמיה ח') והעלה נובל, שהוא כמוש על ידי חמה ועל ידי קרח וכחו תש ונלאה.

...ונתן טעם לדבריו והוא "נבול תבול", מגזרת ועלהו לא יבול, כאלה נובלת עליה, כי הטעם שיפול מעצמו כנבול עלה.

כאלה נובלת - שלא ישאר דבר ירוק, וכן תהיה ארצכם חרבה.

נבול - כמו ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו, לשון שלך מתבלבלת להשיב לכמה בני אדם יחד, וגם הם מתבלבלים לשונם, זה צועק וזה צועק, ואין בך כח להשיב לכולם בסדר זה אחר זה.

נבול - לשון ערבוב, שתתבלבל מהצעקות.

נבול - גדר אחד שילאה ולא יוכל עוד לעשות מה שעשה קודם במעט יגיעה, והב' שלא ישאר בו כח לעשות חפצו כלל.

פעל נבול מציין פחיתות עצמות הדבר וכחותיו הפנימיים, אפיסת כח הצומח וחולשותו כציץ נובל, גם בלא עתו, ובא גם על אפיסת כח האדם, כמו "נבול תבול", על חולשת כחו, והושאל על מעשה פחותה יוצאת מתכונה רעה בשורש הנפש, כמו נבלה עשה, ובא גם על שינוי פחיתות הארץ בפנימיותה, כמו נבל תבל על אפיסת כחה הפנימי.