שעיר שעירים

תא חזי מה כתוב, ויקחו את כתונת יוסף וגו', ובארוה, שהוא משום שדם שעיר דומה לדם אדם, אבל תא חזי אף על פי שהדבר בא כראוי, (דהיינו שאין בו עבירה), הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה.

יעקב עשה מעשה כראוי במה שהקריב לאביו שעיר, שהוא צד דין הקשה, ועם כל זה, משום שהקריב שעיר והחליש את אביו (בדין קשה שלו), משום שהוא הצד שלו, (כי גם יצחק הוא בחינת דין קשה, ועל כן נאחז בו הדין שבשעיר, על כן) נענש יעקב בשעיר אחר שבניו הקריבו אליו הדם שלו.

בו (ביעקב) כתוב, ואת עורות גדיי העזים וגו', משום זה כתוב בבניו ויטבלו את הכתונת בדם, הקריבו לו הכתונת להחליש אותו, והכל היה זה כנגד זה, הוא גרם שכתוב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, משום זה גרמו לו (בניו) שחרד חרדה באותו הזמן שכתוב, הכר נא הכתונת בנך היא אם לא.

אבל קחו שעיר עזים לחטאת למה, (כיון שלא חטאו אלא בהרהורי הלב, שמספיק עולה, ומשיב), שהוא משום שהקריבו תחילה לשעירים השולטים על הרים הרמים, וזהו לחטאת, שהיו צריכים להטהר מחטא זה, ולא עוד אלא לחידוש הלבנה היו צריכים (חטאת שהיה אז ראש חודש ניסן, ובראש חדש מקריבים חטאת).

לשעירים - לטעון דמתילין לשידין.

שעיר עזים - דמו דומה לשל אדם.

לשעירים - לשדים, כמו (ישעיה י"ג) "ושעירים ירקדו שם".

לשעירים - הם השדים, ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם. והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים.

שעירים - בדמות שדים, שעיר הבר.

לשעירים - ...האמת כאשר כתבתי למעלה, וכן שם השעירים יתברר לך משם, ויקראו שדים בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדבר...

כשעירים עלי דשא - ולשון כשעירים רוחות, מענין רוח סערה בחלוף סמ"ך בשין, כלשון (דניאל י"ב) "וישתער עליו", וזהו דעת אונקלוס שתרגם כרוחי מטרא מנשבין על דתאה, כי הרוחות יחזקו הדשאים. או יש לפרש כשעירים המטר הדק עלי דשא הוא המתחיל לצמוח.

לשעירים - בפרק הקודם כבר נזכר שעיר, הוא ייצג שם בהמיות חושנית, החיה בלא כבלים וללא ביקורת, מקומה הוא במדבר ולא בתחום מושב האדם הנבנה מסביב למקדש התורה... נמצא ששעירי השדה הם הניגוד הגדול ביותר לחזון האנושי של התורה... המביא קרבנו לשעירים על פני השדה, הרי הוא סוגד לבהמיות החיה ללא ביקורת ורואה בת את חזונו האנושי, הוא כופר באופיו האלקי של האדם המבדיל בין אדם לבהמה...