אצל אצילות

ואל אצילי בני ישראל - נדב ואביהוא...

ומאציליה - וממלכותא.

אצלת לי - לשון הפרשה.

ואצלתי - כתרגומו וארבי, כמו ואל אצילי בני ישראל.

אצלת לי - עזבת לי אצלך, והוא מגזרת ואצלתי מן הרוח.

ואל אצילי - לא אמר זקני כדי להכניס עמהם את נדב ואביהוא.

אצל המזבח - מחוץ.

ואצלתי - כטעם אקח, ודע שהרוח כחכמה, ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון לא יחסר לראובן.

ומאציליה - מגדוליה.

ואל אצילי - שנאצל עליהם רוח אלקים.

ואצלתי - ...כי הזקנים שהתנבאו לא שמעו הדיבור מפי ה' ולא ראו במראה או בחלום, אך מאצילות רוח משה יודעים הנבואה ההיא... ואין זה כענין ונתת מהודך עליו, כי אצילות הוא לשון עיכוב אצלו, כמו הלא אצלת לי ברכה, וכן אצילי בני ישראל - הפרושים מהם, או שהכל באים אצלם. והמעתיקים מהלשונות אמרו אצילות על יציאת כח מהכחות מהבורא ומתפשט על נברא, לשון המשכה. ולדעתי האצילות המשכה או הנחה והפרשה אצל הנותן על המקבל. ואונקלוס תרגם כאן ובאצילי בני ישראל וארבי, ולרברבי, ובהלא אצלת לי ברכה תרגם שבקת...

ואל אצילי - שנאצל עליהם שם רוח נבואה.

ואצלתי - משה רבינו ע"ה נתעלה באותה עצה להדמות לדמות קונו המאציל על שבעים שרים של מעלה, שהם בית דינו. ועיקר לשון אצילות הוא המשכה ורבוי, וכתרגום אונקלוס: וארבי, ונאמר על הנמשך ואין המאציל חסר כלום. וצריך אתה לדעת בלשון אצילות שהוא קודם לבריאה, והבריאה והיצירה והעשיה שבמעשה בראשית כלולים בכח האצילות הקודמת להם. וקרא הזקנים שבמתן תורה אצילי בני ישראל, על שהשיגו בידיעת האצילות...

ואצלתי וגו' בעבור היות נבואת משה רבינו ע"ה כוללת שאר הנביאים כאשר אמר בתעניות, מי איכא מידי בנביאי דלא רמזיא משה באורייתא, על כן אמר ואצלתי, ותרגם אונקלוס וארבי, שמשמעותו התפשטות ואצילות ולא חסרון, ועל כן המשילו רז"ל הענין הזה כנר הנדלק מנר ואין נר ראשון חסר כלום. ועוד יש לפרש כי על כן אמר ואצלתי, לרמוז כי נבואת שאר הנביאים נאצלת ממקור נבואת משה רבינו ע"ה, כי ידעת כי תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב.

ואל אצילי בני ישראל - כך נקרא המכין עצמו לנבואה.

ואצלתי - מלשון אצל, להיות על יד נקודה ובגבולה, במקומות שנאמר הלא אצלת לי, או לא אצלת מהם (בראשית כ"ו ל"ו, משלי ב' י') משמעותו למנוע דבר ראוי מבעליו, כאן רוצה לומר אעכב מרוחך ואתן עליהם.

ויאצל - אולי מלשון מצולה, להדגיש את ההפרש שבין נבואת משה ונבואתם.