פקח

כי השוחד יעור עיני חכמים, בתורה, אתה אומר בתורה או אינו אלא חכמים כשמועו, תלמוד לומר יעור עיני פקחים, אלו פקחי הדעת שהם מטהרין ומטמאין מדעת עצמן.

...אמרו לו (הדגים לשועל), אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה...

...ואומר לאחרים באו והצילו לכם, ואם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השבת... בירא שמים עסקינן, ולא ניחא ליה דליתהני מאחרים, ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח. והכי קאמר ואם היו פיקחין דידעי דכי האי גונא לאו שכר שבת הוא, עושין עמו חשבון.

א"ר יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן, פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו כלום חסר לבית המלך...

אמרי נהדרדעי אי פיקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על.

מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור, אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו.

היה מקריב מנחת פרים ואילים וכבשים ונטמאה בידו, אומר ומביאין אחרת תחתיה, ואם אין שם אלא היא, אומרין לו הוי פקח ושתוק.

דאמר רבא חמרא וריחני פקחין.

רב ושמואל, חד אמר (אחשורוש) מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו.

שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת, מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת...

פקח שנשא פקחת ונתחרשה, אם רצה יוציא ואם רצה יקיים...

דתניא חרש ושוטה שנשאו פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליהם כלום, רצו לקיימן יש להם כתובה. פקח שנשא חרשת או שוטה, אפילו כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו...

...אמר רב הונא בריה דרב יהושע ואי פקח הוא מקרקש ליה זוזי וכתב ליה שטרא בשמיה.

אמר רב פפא אי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא.

אמר רבא אי פקח אידך מגבי להו ניהלייהו ארעא והדר גבי לה מינייהו כרב נחמן...

רב ושמואל, חד אמר (סנחריב) מלך פקח היה וחד אמר מלך טיפש היה...

...א"ר יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות באו ותקנו את הפקחות.

רוב ממזרין פקחין.

משל לפקח וסומא שהיו מהלכין, אמר הפקח לסומא בא ואני סומכך והיה הסומא מהלך, כיון שנכנסו לבית אמר הפקח לסומא צא והדלק לי את הנר והאיר לי, שלא תהא מחזיק לי טובה שליויתיך...

לפי שהיה (קרח) פקח ברשעו, אמר, אם אני משיבו יודע אני בו שהוא חכם גדול ועכשיו יקפחני בדבריו...

וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזו, אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן.

או פקח - או פתיחא.

...והאמת כי מלת פקח כנגד החרש והעור, ככתוב פקוח אזנים, לפקוח עינים עורות.

ודע כי זאת המלה, רצוני לומר "פקח" לא תפול בשם פנים אלא על ענין גלות ידיעה, לא ראות חוש יתחדש, "ויפקח אלקים את עיניה", "אז תפקחנה עיני עורים"...

והנה בכל מקום דכתיב חכמים, היינו בתורה, ופקחים היינו במילי דעלמא ולא ידע הדין.

יעור עיני חכמים - ...שהרי תאר חכם נופל על מי שאסף חוקי חכמת התורה ונוהג כן, אף על פי שאין בו כח שכל ובינה גדולה שבעבורן יתואר פקח, ועדיין נוכל לומר שהשחד יעוור עיני חכם אם איננו פקח, לכן אמר במשפטים כי השחד יעור פקחים... שזהו הוראת תאר פקח שנגלה עין לבו לחקור ולהתבונן, ולולא שיש עינים רואות בלבו לא יתואר פקח...

ויש הבדל בין חכם ובין פקח, ששם פקח הונח בעצם שישקיף בעין שכלו על דברים נעלמים מיתר בני אדם, שעקר שם פקח הונח על הסרת המכסה מעל העינים הפנימיים, כמו "ותפקחנה עיני שניהם"... והפקחים יכוונו אל תעלומות הדרכים וטיב המעשים מצד שכלם ותבונתם אף בלא קבלה מאחרים...

פעל פקח בא על הסרת המכסה והמסוה לראות או לשמע, ונופל בין על ראות העין ובין על שמיעת האוזן, ועקר פעל פקח הונח בעצם על הסרת המכסה מעל עינים הפנימיים, פקיחת עיני השכל וגלות הידיעה נעלמת מתחלה בבלבל הדעת ועיני השכל בענינים רוחניים בעין המחזה לחזות נעלמות... והפקח הוא גדול מחכם, כי הפקח יכוין אל תעלומות הדרכים וטוב המעשים מצד שכלו ותבונתו אף בלי קבלתה מאחרים...

פקח דהיינו בהירות המחשבה ופתיחותה לתפיסה נכונה של העובדות ושל סעיפי החוק החלים עליהן...