את

את הקולות, הוא כמו שאמר וארא את ה', וארא ה' לא כתוב, אלא את ה', שפירושו, שראה השכינה שנקראת את, אף כאן וכל העם רואים הקולות לא נאמר, אלא את הקולות, (שסובב גם כן על ראיית השכינה).

וידבר אלקים, השם אלקים הוא גבורה, את (יורה) שנכלל בימין, כמו שלמדנו, את השמים הוא ימין, ואת הארץ הוא שמאל...

יביא אותו, אחרים מביאים אותו, והלא הוא מביא את עצמו, זה אחת משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה, כיוצא בא אתה אומר והשיאו אותם עון אשמה, וכי אחרים משיאים אותם, והלא הם משיאים את עצמם, כיוצא בו אתה אומר ויקבור אותו בגיא, וכי אחרים קברו אותו, והלא הוא קבר עצמו, אף כאן אתה אומר יביא אותו, הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאים אותו.

...נפקא להו מאת בשרו, את הטפל לבשרו, ואידך את לא דריש, כדתניא שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה, עד שבא רבי עקיבא ודרש, את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.

ור' שמעון לאסור חלבו מנא ליה, נפקא ליה מאת הגמל, ורבנן אתים לא דרשי...

ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את ר' נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מיעוטין אתין וגמין רבויין, הדין את דכתיב הכא מה הוא, אמר לו אלו נאמר בראשית ברא אלקים שמים וארץ היינו אומרים השמים והארץ אלוקות הן, אמר לו (דברים ל"ב) כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם ריק הוא מכם, למה שאין אתם יודעים לדרוש, בשעה שאי אתם יגיעין בו, כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו, אלא את השמים לרבות חמה ולבנה ומזלות, ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים וגן עדן.

ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא, אמר לו בשביל ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, אכין ורקין מיעוטים, אתין וגמין רבוים, האי את דכתיב הכא מהו, אמר אלו נאמר קניתי איש ה' היה הדבר קשה... אלא את ה', לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה נבראת מאדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה.

ויהי אלקים את הנער ויגדל, ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא אמר לו בשביל ששימשת נחום איש גם זו כ"ב שנה, אכים ורקים מיעוטים אתין וגמין ריבוים, הדין את דכתיב הכא מהו... אלא את הנער הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו.

את השמים, במלת את נכללים כל האותיות תחילתן וסופן, רמז למה שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים, הוא שם שכינה, שנאמר ואשמע את הקול מדבר.

את פרעה - עם.

את הארץ - כמו מן הארץ, וכן "כצאתי את העיר" מן העיר, או "משחיתם את הארץ" עם הארץ, שאף ג' טפחים של עומק המחרשה נמוחו.

והשיאו אותם - את עצמם יטענו עוון. זה אחד מג' אתים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה שמדברים מאדם עצמו, יביא אותו, ויקבור אותו בגיא...

את השמים - כמו עצם הדבר, והוא סימן עם הפועל, כמו את השמים, (השמים מקבל הפעולה), ופעם חסרוהו, כמו "אשר ברא אלקים אדם", ונמצא עם הפועל, כמו "בא הארי ואת הדוב", ויהיה תחת עם ותחת מן.

את הארץ - מן הארץ, והנכון בעיני, משחית אותם ואת הארץ.

את משה - כמו עצם הדבר... ואינו אות הפעול כי נמצא גם עם הפועל, "ובא הארי ואת הדוב".

כאשר דבר אותו - כמו עמו.

ויתנכלו אותו - כמו לו.

ואין פותר אותם - מהם, כמו הם יצאו את העיר.

את המדבר - אל המדבר.

תמלא את המגלה - מן המגלה.

רר בשרו את זובו - כמו מן זובו.

כי מה שכתוב ותשכב עמו אינו החיבור לגמרי, אבל בבכירה כתוב "ותשכב את אביה", שמשמע חיבור גמור...

ועל זה אמר הכתוב "את ה' אלקיך תירא", לרבות תלמידי חכמים, כי בכל מקום בא לשון "את" לרבות דבר הטפל ודבק, כמו שדרשו "ורחץ את בשרו", דבר הטפל לבשרו, היינו שערות שלו. וכן את השמים ואת הארץ, לרבות תולדותיהם, והתלמיד חכם גם כן טפל אצלו יתברך. והרמב"ן פירש כי לכך פירשו רז"ל בכל מקום שמלת את באה לרבות, שהוא מלשון אתא, דהוא לשון ריבוי, ואין הדבר כך, אבל מה שפירשו רז"ל את לרבות, כי לפי המדקדקים המלה באה על עצם הפעול, וכן פירש הרד"ק והראב"ע, כי מלת את מורה על עצם הפעול, וכל עצם נמשך אחריו דבר טפל...

...ברש"י כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום א' וכו', יליף מלשון "את" שהוא מלשון אתא או לאתויי (להביא), ואני אומר שרז"ל דקדקו לשון את על אמיתתו, שבא על עצם הדבר הפעול, כברד"ק, לפיכך פירשו שמרבה שהוא מחובר ומצורף לדבר, וכאשר יאמר את השמים, כלומר עצם השמים, רוצה לומר שיש דברים הנמשכים אחר העצם, שאין עצם בלא מקרה, וכן אם נפרש את כלשון עם.

תאבדון את כל המקומות - מן המקומות, שהמקום אי אפשר לאבדו.

את השמים - מלה זו הנוחה להורות על הנפעל, כמו ראובן הכה את שמעון, אם נאמר ראובן הכה שמעון לא נדע מי המכה ומי המוכה... והבנת מלת את היא לשני פנים, הא' אשר יורה על הנפעל, והב' על דבר המצטרך, כמו אתי, אתך...

האנשים אשר אתו - ולפנינו (פ' נ"ד) יאמר "האנשים אשר עמו", כי ההבדל בין עמו ולבין אתו הוא זה, אם ההתחברות וההשתתפות מצד השתוות והתדמות האנשים יחד זה עם זה אז יבא מלת אתו, אמנם אם ההתחברות כטפל לעיקר, כהליכת העבד עם אדוניו שאינו אלא לשמשו וכדומה אז באה מלת עמו...

וימכר את בכורתו - ...הוסיף מלת את להורות בזה שאין המכוון במכירת הבכורה הבכורה בעצמותה, כי הוא דבר בלתי אפשרי לעשות את מי שאינו בכור ישנו, אבל עיקר המכוון הוא הענין המחובר והמקושר עם הבכורה, ועל זה יורה מלת "את", שהוראתה החבור וההתקשרות, כמו "את יעקב איש וביתו באו"...

...ולהיות שמלת "את" הוראתה גם התוספת והרבוי, ישמשו רבותינו לומר על פעל הרבוי לשון "לאתויי", כלומר לרבות בא, ולזה דרשו כאן על "את אשר תשיג ידו" על עני שהעשיר שנתוספו נכסיו ונתרבה הונו...

...כי מצאנו מלת "את" שהוראתה כמו אל, (ש"ב ט"ו כ"ג) "את המדבר", "יאר פניו אתנו" (תהלים ס"ז) במקום אלינו... אמנם כשנדייק יש לדבור המחובר במלת את או עם הוראה מובדלת מהתחברו במלת אל ולמ"ד... כשדבור מחובר בעם או באת ירמוז על מין דבור שהיו שנים מחליפים הדבור זה לזה, פעם זה ופעם זה מדבר...

ושחט אותו - כל מקום שבא הכינוי את הוא ממעט, כאן בא למעט עוף משחיטת צפון...

...וכבר ביארנו שעמו מציין השווי, ואתו מורה שאחד הוא העקר, וה' הודיע שלא ילך עמם בשווי רק אתם, שיהיה דעתו נפרד מדעתם...

...נראה כי בכל מקום שהפעול נודע על ידי אחד מאופני ההודעה, כגון בה"א הידיעה או על ידי כינוי, או שהפעול הוא שם העצם, יבא מלת "את" לרוב, ובמקום שאין הפעול נודע בא לרוב בלא מלת את, וכשבא בו מלת "את" הוא נדרש...

את השמים - על פי שרשו רוצה לומר תוכיות ויצוגו של דבר, כמו אוד, איד, אודות. על כן לחז"ל אם נכתב רק הנשוא לבדו מתכוונים רק לו, ואם בא בלוית מלת את מתכוונים גם לכל התופעות הקשורות בפעולתו, כגון "כבד את אביך", הכולל גם את אשת האב. כאן רוצה לומר: כל הנכלל בשמים ובארץ.

את יעקב - מלת את מחברת יותר ממלת עם, רוצה לומר בתחלת בואם היו כבר איש וביתו - יסוד האומה...

וישכב אותה - בכל מקום שכב את מדבר באונס, ושכב עם הוא ברצון, חוץ ממקום שיש דרש.

עם החמור - עם הדומה לחמור, שעם מורה על הדבק והשתוות שני הצדדים, ואת על הטפל צד א' לב'.

...ולמד מלשון "את", שבכמה מקומות נרמז שם הקודש באת...