חכם

טוב ילד מסכן וחכם, ממלך זקן וכסיל...

ראה עוד בערך חכמה.

...ואת כל חכמיה אלו הם החכמים במזלות, וכולם היו מסתכלים לדעת (החלום) ולא יכלו להשיג.

מה ההבדל בין זה לזה (בין חכם לנבון), חכם, הרי העמדנו, שאפילו תלמיד המחכים לרבו נקרא חכם. חכם היינו היודע בשל עצמו כל מה שצריך, נבון, כמה מדרגות יש בו, כי מסתכל בכל דבר,7 ויודע בעצמו ובאחרים, וסימנך, יודע צדיק נפש בהמתו, (הצדיק שהוא יסוד משפיע אל המלכות שה"ס הויה דב"ן, שבהמה היא בגימטריא ב"ן, וכן) צדיק מושל יראת אלקים, (שהצדיק, שהוא יסוד, מושל ומשפיע אל המלכות הנקראת יראת אלקים), וכאן חכם לב בדיוק, (דהיינו שחכם הנאמר כאן הוא מבחינת המלכות שנקראת חכם לב), חכם בלב, (שהוא מלכות), ולא במקום אחר, משום שהחכמה נמצאת בלב, (שהוא מלכות, ולא במקום אחר). ונבון הוא למעלה ולמטה, הוא מסתכל בשל עצמו ובאחרים...

מה בין נבונים לחכמים, חכמים דומים לשולחני עשיר שמביאים לו לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה, נבון דומה לשולחני תגר, כשאין מביאין לו לראות מביא משלו ורואה.

...הוא חכם, דאי מקשי ליה מפרק ליה...

מאי זרע אנשים... לא חכם ולא טפש.

אמר ליה קיסר לר' יהושע בר' חנניא אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי... גמירי דקללת חכם אפילו על חנם היא באה...

תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו.

דתנן ר' ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בעניני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע.

שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם, שלחו להו סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא (הבקי קודם לחריף).

דא"ר יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.

אמר רבי שמואל בן נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ... אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית, מלא קנה זה לגפנים... וחורי שמריחים את הארץ, וחוי אמר רב פפא שהיו טועמין את הארץ כחויא.

דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה...

דתניא חכם שמת הכל קרוביו... הכל קורעין עליו...

תן לחכם ויחכם עוד, אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי, דאילו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירד הגורן, ואילו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה...

...חכם אחכם לא קשיא, הא במותיב פרקי, הוא במקרי שמע (מלמד תינוקות).

אמר רבי בר רב יודא א"ר מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם.

אמר רב יהודה אמר רב כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו... מהלל, דאמר מר התחיל מקנטרן בדברים וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי... ר"ל אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו... ממשה כדכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' וכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה וגו' מכלל דמשה איעלם מיניה...

מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים, שנאמר אויל מחריש חכם יחשב.

...א"ל אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא ולא יחידאה אנא אלא גמרנא וסדרנא אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי...

...עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה...

הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא, אמר להו עמי היתה ושלחתיה.

אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם.

תנו רבנן חכם שמת בית מדרשו בטל, אב בית דין שמת כל בתי מדרשות שבעירו בטלין, ונכנסין לבית הכנסת ומשנין את מקומן...

והתניא חכם שמת הכל קרוביו... הכל קורעין עליו והכל חולצין עליו והכל מברין עליו ברחבה... אמר להו רב חסדא הא גמירנא מיניה חכם כבודו דרך פתח... חכם כבודו במטה ראשונה...

אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו...

...וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו... ונבון זה המבין דבר מתוך דבר...

גופא, בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה ועיניו קמו מלבא לבית המדרש... אמר להם אח קטן יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת...

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה, מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין...

...שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא...

אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הוא מילתא אי לאו דרב אחא בר רב הונא דגברא רבה הוא...

ר"א הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש, על מי יש להשען על אבינו שבשמים.

דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים, רבי מאיר חכם וסופר, רבי יהודה חכם לכשירצה...

...ואין זקן אלא חכם, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו... תנא קמא סבר יניק וחכים לא, רבי יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים...

על מנת שאני חכם אין אומרים כחכמי יבנה כרבי עקיבא וחבריו, אלא כל ששואלים אותו דבר חכמה בכל מקום ואומרה.

...לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי.

א"ל חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל...

תנו רבנן י"ג דברים נאמרו בפת שחרית... ומחכימת פתי, וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו...

אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא, הכי קאמר אף על פי שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא, שנאמר ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול...

אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום. ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם מתעשר, שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד.

דרש רבי פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה.

תנא בנות צלפחד חכמניות הן דרשניות הן צדקניות הן...

דא"ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה, א"ר אשי והוא דמפליג בחכמה, והוא דמפליג בזקנה.

אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים.

תנו רבנן אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע...

...כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר...

יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם.

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל.

...ולא כל המרבה בסחורה מחכים...

ר' אליעזר אומר... והוי מתחמם כגנד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש.

בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדי השכלתי.

חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת...

...אמר להם אידין מתקרא חכים, אמרו ליה איזהו חכם הרואה את הנולד.

...אמר ליה מי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאיתית סולתא, אמר ליה כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו. אמר ליה כל כך בידך ואתה עולה בספינה, א"ל עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש...

...כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו, בני חכמים ותלמידי חכמים בזמן שרבים צריכים להם מפסיעין על ראשי העדה...

והתניא בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה...

כיוצא בדבר אתה אומר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה, אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם זו משנת ר' נתן...

דדריש רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה... חכם או טפש...

אפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה דמא לקמיה דרבא, הוה יתיב רב עובדיה קמיה, ארחיה אמר לה האי דם חימוד הוא, אמרה ליה לבריה תא חזי כמה חכימי יהודאי...

והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר וכו'...

...מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

ר' זעירא הוון בעיין ממניתיה ולא בעי מקבל עלוי, כד שמע ההן תנייא תני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת קביל עליה ממניתיה. חכם, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, מה כתיב בתריה וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו, מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו.

שמעון בר ווא הוה בקי במרגליתא בכל מיליה ולא הוה ליה עיגיל מיכלי, והוה רבי יוחנן קרי עלוי וגם לא לחכמים לחם...

אמר רבי מאיר כתיב החכם עיניו בראשו, הכסיל במה, ברגליו, אמר רבי אבא מרי החכם עד שהוא בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו.

כתיב (משלי י"ד) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח, חכם ירא אל תירא אברם, (שם ג') אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע, אל תהי חכם בעיניך במה שאתה רואה בעיניך, תאמר שאני מוליד תאמר שאין אני מוליד, ירא את ה', אל תירא אברם.

חכם לב יקח מצות זה אברהם, לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קלורין שלו כלום, אמר לה מה אני מפסיק צדקה מביני...

דבר אחר וישלח ויקרא, להודיעך שכל אומה ואומה שהיא עומדת בעולם מעמדת לה ה' חכמים שישמשו אותה, וכשהקב"ה דן את העולם הוא נוטלן ממנה, שנאמר והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו...

תנינן תמן חכם קודם למלך, מת חכם אין לנו כיוצא בו, מת המלך כולם ראויין למלכות.

הלכה שלשה מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל כל חמדות העולם, זכה בחכמה זכה בכל... אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה... שנו רבותינו שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם, אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם...

לב חכם לימינו זה יצר טוב שהוא נתון בימינו... דבר אחר לב חכם לימינו אלו הם הצדיקים שהן נותנין לבם לתורה שהיא מימין... דבר אחר לב חכם לימינו זה משה, ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר...

דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע... למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו וגו', שמא אומות העולם אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל....

כי העושק יהולל חכם, עסק שתלמידי חכמים עסוקין בו זה עם זה יהולל חכם מערבבין חכמתו. ויאבד את לב מתנה, אמר ריב"ל פ' הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר, ועל ידי שהייתי עסוק בצרכי רבים שכחתים.

כי ידבר אליכם... הכסיל מוציא את כל דבריו בפעם אחת כשבא לריב עם חברו, וחכם באחרונה הוא מסלקו.

ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה, שכבר היתה בו חכמה, למדך שאין הקב"ה ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר. מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא מהו שכתב יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב'), לטפשים היה צריך לומר, אמר לה בתי אם יבואו אצלך שנים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללות ממך ממון, לאי זה מהם אנת מלוה, אמרה לו לעשיר, אמר לה ולמה, א"ל שאם יחסר יהיה לו ממון שיפרע... כך אם היה הקב"ה נותן חכמה לטפשין היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות ועוסקין בה, לכך כתיב ואמלא מלא מי שהיה בו כבר חכמה...

...מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח...

אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי חכם וירא חטא מה הוא, אמר להם הרי זה אומן וכלי אומנתו בידו. חכם ואין ירא חטא מהו, אמר להם הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו. ירא חטא ואין חכם מהו, אמר להם אין זה אומן אבל כלי אומנתו בידו.

רבי שמעון בן אלעזר אומר חכם החי בארץ ישראל ויוצא חוצה לארץ פגם, ואף על פי שפגם משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות...

...אל תאמר איש חכם פלוני ואני איני חכם שלא שמשת כיוצא בו...

מתלא אמרה, לחכימא ברמיזא, ולשטיא בכורמיזא (באגרוף).

אל גנת אגוז ירדתי וגו', מה אגוז זה יש בו ארבעה בתים כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו יש בו ארבעה דברים, חכמה ובינה דיעה והשכל...

אמר לו רבי יוסי הגלילי פרשהו, אמר לו אין מפרישין לחכם, אמר לו שונהו, אמר ליה אין שונין לחכם...

כי העושק יהולל חכם, כשהחכם מתעסק בעיסוקים הרבה הם מערבבין אותו מן החכמה.

ישמע חכם ויוסף לקח, א"ר ירמיה אם ראית חכם שמתחכם בתורה מוסיפים לו תורה על תורתו וחכמה על חכמתו...

לב חכם ישכיל פיהו, מהו לבו של חכם מלא חכמה מי מחכים עליו ומי משכיל עליו, פיהו, פומיה מחווה עליו פומיה מחכים עליו...

לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט, אמר אליהוא לחבריו של איוב לא כל מי שעוסק בתורה מתחכם, אלא אכן רוח היא באנוש, אלא אם כן נתן בו הקב"ה רוח כדי שיהא רגיל בלמודו...

ויקרא גם פרעה לחכמים, מלמד שאפילו באומות אם יעשו דבר חכמה נקראו חכמים, ועוד לפי דעתם נקראים חכמים, כמו הוי חכמים בעיניהם...

אומות העולם נקראו חכמים (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום, וישראל נקראו חכמים, (משלי י') חכמים יצפנו דעת.

עשרה קבי חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלו ישראל ואחד כל העולם.

החכם המשובח הוא מי ששם אמיתות הדברים ליסוד דעותיו, ועם חכמתו הוא מחזיק במה שראוי, ונשמר ממה שראוי להשמר, והסכל שם דעותיו ליסוד...

והדמיון בזה במלאכות והלמוד, כי הלומד מלאכה ובהתחלתה יעשה מחלקיה כפי בינתו ופחות ממה שביכלתו, וכאשר תתחזק בינתו ויתמיד עליה יורהו הבורא שרשי המלאכה וכלליה ומילד מהם תולדות שלא למדם מזולתו, וכן בלמוד, כי בעל חכמת השיעור לא יוכל ללמד תלמידו השיעור המחשבי בתחלת ענינו, אבל מלמד אותו השיעור המורגש המצוייר בצדו בצורות הרשומות כאשר סדר אותם אלקידוס, וכשיבין אותו תלמיד היטב ויחפוץ לעמוד על תולדותיו בהשתדלות וחריצות יורהו הבורא השיעור המחשבי ויתכן כלל מדעו, ויוכל להוציא ממנו צורות מופלאות, כמעט שתדמה לנבואה הבאה מאלקים, כי התלמיד ימצא בלבו כשהוא משתדל בחכמה כח עליוני רוחני אין בכח אדם להועילו בזה. ולזה אמרו רבותינו ז"ל חכם עדיף מנביא...

החכם עיניו בראשו - מסתכל בראש... ומתפלל ומבטל הגזירה...

לב חכם בימינו - לקנות תורה שניתנה ביד ימין...

חכמים - כסופים.

זקניך - אלו החכמים.

חכמיה - במזלות ופתרון חלומות.

חכם חרשים - האומן.

נבון - שידע לנהל העם בלחם ברעב וימכור השאר. וחכם - לקיים התבואה שלא תרקב...

חכם ונבון - אמרו רז"ל חכם המקיים לימודו, מקויים בלבו ומזומן, ונבון מבין דבר מתוך דבר.

חכמים - בכבד ובכתף (מגידים מהם עתידות).

...ושם נאמר אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש, ואלו דברים אי אפשר בהם מבלתי הכנה טבעית, הלא תדע כי יש מבני אדם מי שהוא חלוש העצה מאד, אף על פי שהוא המבין שבאנשים, ומהם מי שיש לו עצה נכונה וטוב הנהגה בדברים הצריכים לסדור בני אדם ולדעותם, והוא הנקרא יועץ, אלא שהוא לא יבין מושכל, אף על פי שהוא קרוב למושכלים הראשונים, אבל הוא סכל מאד אין תחבולה עמו, למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. ומן האנשים מי שהוא נבון זך בטבע יכול להעלים ענינים בלשון קצר ומתוקן, והוא אשר יקרא נבון לחש, אלא שהוא לא התעסק ולא הגיעו לו חכמות, ואשר עלו בידו החכמות בפעל הוא הנקרא חכם חרשים, אמרו כיון שמדבר נעשו הכל כחרשים...

צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע האלקי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלנו זה על זה, והוא שאפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד, ויהיה שיעור הדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה, ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפע על שלמותו להשלים זולתו, כמו שקרה הענין בנמצאות כלם, אשר מהם שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו, ומהם שלא יגיע לו מן השלמיות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו לא זולתו. ואחר זה תדע שזה השפע השכלי כשיהיה שופע על הכח הדברי לבד, ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה, אם למעוט הדבר השופע או לחסרון היה במדמה בעקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל, שזה הוא כת החכמים בעלי העיון, וכשיהיה השפע ההוא על ב' הכחות יחד, רצוני לומר הדברי והמדמה על תכלית שלמותם ביצירה, זהו כת הנביאים, ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קצר הדברי אם מעקר היצירה או למעוט התלמדות, זאת הכת הם מנהיגי המדינות מניחי הנימוסים והקוסמים והמנחשים, ובעלי החלומות הצודקות, וכן העושים הפליאות בתחבולות הזרות והמלאכות הנעלמות, עם היותם בלתי חכמים הם כלם מזאת הכת השלישית. וממה שצריך שיתאמת אצלך הוא שקצת אנשי זאת הכת הג' יתחדשו להם דמיונות נפלאות וחלומות וטרופים בעת היקיצה בדמות מראה הנבואה עד שיחשבו בעצם שהם נביאים, ויפלאו מאד במה שישיגהו הדמיונות ההם, ויחשבו שכבר הגיעו להם חכמות לא בלמוד, ויבואו בבלבולים גדולים בענינים העצומים העיוניים, ויתערבו להם הענינים האמתיים בענינים הדמיוניים ערוב נפלא, כל זה לחולשת הכח המדמה וחולשת הדברי מפני שלא עלה בידו דבר, רצוני לומר שלא יצא לפעל...

...הנה יתבאר שחכם יאמר לבעל המעלות השכליות, ולבעל מעלות המדות ולכל בעל מלאכת מעשה, ולבעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות. ולפי זה הביאור יהיה החכם בכל התורה על אמתתה נקרא חכם משני פנים, מצד מה שכללה התורה ממעלות השכליות ומצד מה שכללה ממעלות המדות, אלא שמפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות בלתי מבוארות בדרכי העיון, נמצא בספרי הנביאים ודברי חכמים שמשימים ידיעת התורה מין אחד, והחכמה הגמורה מין אחר. החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדונוהו מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם, וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה לא רבים יחכמו, והחכמה מאין תמצא וכיוצא באלו הפסוקים הרבה, כלם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדנו המופת על דעות התורה...

כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר...

נבון - מבין עתידות ורואה את הנולד, וחכם קובץ חכמות ממה שראה ושמע.

הד' הוא חכם, והוא מי שיש בו מעלות שכליות ומעלות המדות, והם בו על השלמות.

עטרת חכמים - העטרת מציינת ומבדילה את נושאה, וכן החכם צריך להיות מצוין בין בני אדם בכל משא ומתן וחייו כפי שמצוין בחכמתו, וכן צריך לעטר עצמו בשמינית שבשמינית ביקרת רוח ושררה, שלא יהיה נקל בעיני ההמון, וכן ישתדל בקנינים על זה השיעור, שהחסרון גנאי גדול להם...

עטרת חכמים עשרם - שבו תוכר נדיבותם וצדקם, ועל ידו יהיו פנויים לעיין בחכמה.

כאשר יקרה דבר לחכם יחקור בסבותיו, ועל ידי זה יבא להכרה כללית להסרת הרע, ואילו הסכל שאינו מתבונן יסיר רק המכשולים המידיים שלפניו. לב חכם - הוא מדבר מה שלבו חושב, ובדבריו מושך האנשים, ועוד הם מרפא לנפש בשכלם ומרפאים הגוף על ידי תיקון המדות.

רוב אדם - חשובי החכמים יכריזו חכמתם שמזומן ללמדה, ואיש אמונים - ומי ימצא תלמיד חכם שראוי למסור לו הסודות.

והפירוש אצלי הוא, כי החכם יתיר ספקות התורה שהוא יסוד הכל, וישמע אליו הנביא בעל כרחו. ואם הנביא יעיר לחכם דבר במשפטים שיביאהו מצד נבואתו לא ישמע אליו כלל.

...כי כמו שכל האברים מצטרכים לקיום האיש, ואף על פי כן יש לקצתם מדרגות ראשיות על קצתם, ויגיע למקצתם החיות באמצעות קצתם, כן על זה הדרך יש לכת החכמים מדרגות ראשיות על השאר, ויגיע מהחכם לאנשים סדור מתקן ענינם להשיג השלמות האנושית, יקרא הסדר נימוס... הנה מחוייב שיושפע שפע אלקי על איזה איש ממין האדם היותר מוכן לזה, כדי שיהיה כלי להגיע האנשים אל שלמות תכליתם...

ומה שאמר בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות ד' א'), הרי התלמיד אינו חכם עדיין, וגם אינו משמע שרוצה לומר החכם מכל אדם, אלא רוצה לומר כי ידיעת כלל הנמצאות היא רק לא-ל ובלתי אפשרית לבן אדם, והחכם הוא המשתוקק תמיד להשלים חסרונו וילמד מחכם קטן או גדול, וזהו שאמרו חכמי הנגב כנ"ל, כי המתעצל בלימוד החכמה רואה רק ההוה, ההנאה או העצב, ולא את העתיד הנולד מה שיחסר לו מהחכמה והמוסר, אם כן מעלת החכם אינה כפי מה שחשבו ההמון והפילוסופים...

...ומה שאמרו "כל יקר ראתה עינו" (איוב כ"ח) זה רבי עקיבא שנגלו לו דברים שלא נגלו למשה (במדבר רבה י"ט), והוא מענין חכם עדיף מנביא, שהנביא יודע הנאמר לו, והחכם יכול לדעת על ידי חקירתו יותר מזה בענינים פרטיים שלא נודע בנבואה לנאמן בית היודע הסודות הכלליים...

...וכבר ידעת כי השלם בתורה יקרא חכם, ובמצוות בעל הבית, ובדרך ארץ עם הארץ, והחסר משלשתם יקרא בור...

איזהו חכם וכו' יש מי שכתב כי היודע כל החכמות אם אינו אוהב החכמה אינו חכם, לפי שמתוך כך יתרשל מללמוד וישכח בכל יום מה שלמד, אך האוהב החכמה ומתאוה אליה אף על פי שלא למד כלום נקרא חכם, כי מאהבתו אותה ישיגנה... אבל הלומד מכל אדם, אפילו יהיה קטון ממנו בחכמה ובשנים, ולא יחוש אל כבודו, זה יעיד כי החכמה אצלו לתכלית אשר נתנה חונן הדעת, כי הוא מאמין כי מפיו דעת ותבונה, ולא בכחו ובעוצם שכלו קנאה, וזה נקרא מכיר את בוראו, לזה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ב') "אם תבקשנה ככסף אז תבין" וגו', יאמר כי כשתבקשנה ככסף, שאינך מתבייש להרויח אותו מכל אדם, אז תתנוצץ בך יראת ה', והיא תכלית החכמה לא זולת...

ואפשר שיאמר האדם כי אותו שנגזר עליו שיהיה חכם ישיג החכמה ולא אחר, לזה אמר התנא איזהו חכם הלומד מכל אדם, ואף אם נגזר עליו בעת יצירתו שיהיה טפש, אם הוא יגע בתורה ולמד מכל אדם יהיה חכם, כי יגעת ולא מצאת אל תאמן...

...אם כן במה נדע מי הוא אשר נגזר עליו שיהיה חכם ובמה ידוע איפוא, נתן לנו סימן ואמר "הלומד מכל אדם", ויהיה מ"ם מכל האדם מ"ם היתרון, כלומר אם יהיו בכאן שנים או ג' תלמידים והרב חוזר את ההלכה לכלם בשוה, אותו התלמיד שילמוד ההלכה ויקבלנה יותר מהר מכל השאר הוא אשר נגזר עליו שיהיה חכם.

שבעה דברים וכו', תחלה יש לך לדעת כי כל הז' מדות שנאמרו כאן שיש אל השכל, היינו שאינו יוצא מן הסדר הראוי מה שהדעת מחייב והשכל משער כל הדברים ומגביל אותם, והיוצא מן הסדר הראוי אין ספק שהיוצא מן השכל כי הסדר הוא עצם השכל, ולפיכך כל ענין החכם ומדות שלו משוער ומסודר, ולכך אמר חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו, דבר זה ראוי לפי הסדר אשר הסדר מתחייב מן השכל, וכן אינו נכנס לתוך דברי חבירו כי לא היה זה סדר כלל כאשר אחד יכנס לתוך דברי חבירו... ובודאי מנינא אתא לאשמועינן דוקא כי ראוי שיהיה ז' מדות בחכם לא פחות ולא יותר. וזה כי בא להגיד כי השכל הוא מסודר ולפיכך אמר שיש בו ז' מדות, כי הדבר הוא מסודר על ידי ז' דברים לא פחות ולא יותר, ועל ידם הוא מסודר לגמרי. ומפני שאמר כי החכם הוא מסודר כמו שראוי אל השכל, אמר שיש לו ז' מדות אשר על ידם הוא מסודר...

...הא דפריך אטו חכם לאו נביא הוא, פירוש כי אין הנביא רק שיודע דבר הבלתי ידוע אל הכל, כי מאי שנא דבר שעתיד או שאינו לעתיד, והוא דבר נסתר, ולא בהא תליא מילתא, רק כאשר יודע הדבר הבלתי ידוע אל הכל יפול על זה שם נביא, לכך מקשה אטו חכם לאו נביא הוא, שהרי הוא יודע דבר שאין ידוע לכל... כי אף על פי שידוע הדבר בשכלו, אין השכל יוצא מעצמו מכח אל הפועל, ומאחר שמוציא השי"ת שכל האדם מכח אל הפועל, אם כן חכם גם כן נביא הוא.

ומה שאמרו חכם עדיף מנביא, כי הנבואה היא בחידה ובמראה, ואילו החכם יודע הנעלם והבלתי ידוע לאחרים, לא במראה ולא בחידות, רק שהוא משיג השגה ברורה, אשר השי"ת מוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל. והחכם יודע העתידות גם כן, שהרי יודע ומשיג דרכי ה', ואם רואה לפניו רשע משיג שכך יהיה לו לעתיד, וכן כל הדברים עד שאם הוא חכם וגדול יכול לדעת העתידות שיבאו יותר מן הנביא, כי אין דבר במקרה, רק הכל הוא מסודר ממנו יתברך, והוא יתברך בא ממנו בסדר השכלי...

מפני שיבה תקום - ...היה לו לומר מפני שיבה ומפני זקן תקום והדרת, ואלי שנתכוין להמשיך ההידור לזקן זה שקנה חכמה, והקימה לשיבה שהוא הבא בימים, והכוונה בזה שצריך הדרגה גדולה בכבוד החכם יותר מכבוד גדול בשנים, והגם שדרשו ז"ל קימה והידור לזה וקימה והידור לזה, עם כל זה ממה שנתחכם הכתוב לדבר בסדר זה להמשיך הידור לזקן הודיענו כי גדול הידור לזקן מהידור גדול בשנים...

בן חכם - אם תראה, בודאי שמע מוסר אב ולכן התחכם.

מים עמוקים - דרך החכם להסתיר עצתו בעומק הלב וקשה לזולתו להשיגה, כי אם לאיש תבונה שיחקור קודם וישאב העליונים ואחר כך התחתונים.

עצי יער - אמרו חז"ל עצי פרי אין קולם נשמע, כי נשמעים על ידי פירותיהם... וכן האדם בעלי חכמה לא ישמיעו קולם בצחוק, כי לכובד חכמתו אין רוחות ההיתול מזיזות אותו, מה שאינו כן בכסיל... שהם קלים ביותר.

חכם לב יקח מצות - כמו שאמרו בגמרא שמסקנא (מחשבה, החלטה) אפילו כלפי שמיא מהניא... תיכף כשבאות לידו ואינו משהה אותן, ואויל שפתים - פירוש אבל מי שהוא אויל ואינו עושה תיכף אלא אומר בשפתיו שיעשה אחר כך או למחר, ילבט - יהיה נכשל בזה ולא יעשה כלל.

בן חכם מוסר אב - מה שהבן חכם, הוא מחמת מוסר אב, שאביו היה מייסרו ומדריכו בדרך ישרה ולא חשך שבטו ממנו...

...והנה בכל מקום שכתב חכמים הוא בתורה, ופקחים היינו במילי דעלמא...

...ועוד למדנו שצריך השופט להיות חכם ופקח, חכם שאסף חקי חכמת התורה ונוהג בה, ופקח בטבעו בעל שכל צח ומהיר, לפי ששתיהן הכרחיים לשופט ישראל, כי השכל לבד לא יועיל אם לא למד חכמת התורה וחקתיה ונוהג כן, וחכמת התורה לבדה לא תועיל בהיותו בטבעו חלוש השכל, לפי שצריך לחקור דברי בעלי דינים ודברי עדים ולעמוד על תחבולותיהן להבין בין האמת והשקר...

פקחים - חכמה הוא מה שאי אפשר להוציא מבינתו בלבד, כי אם צריך לקבלו, כמו המנהגים שהם טוב ורע, ועיקר שם חכם הוא על חכמת התורה, ופקח הוא המשקיף בשכלו על המכוסה מבני אדם...

נבון - חוקר על חוקי החכמה, וחכם - אסף חוקי החכמה בקבלה מרבותיו מבלי לחקור לטעמים.

מוסר אב - חוקי החכמה קשים ללב המלא תאוה, וצריך קודם לנקותו על ידי המוסר שמודיעו עונשי ה'...

נבון וחכם - בדרך כלל חכם קודם לנבון, החכם הוא המוכן לקבל את הדברים מכיר אותם כפי הווייתם ותפקידם, מהותם ויעודם, החכם האמיתי לוקח ידיעות אלו ממי שנתנם בדברים, על כן חכמת התורה היא העליונה...

לחכמים - חכמי הטבע שיכולים לעשות אחיזת עינים, וחרטומים מדרגה גבוהה יותר ממכשפים...

חכמי לב - פירושו יראת שמים, שהיא ראשית חכמה ומקומה בלב, שהחכמה עצמה במח...

חכמים - מי שלמד הרבה וגם בר שכל...

כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר. ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כ"ש (קהלת ח') "חכמת אדם תאיר פניו"... וזה בחינת חית לשון חיות, כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר, כ"ש (קהלת ז') "החכמה תחיה" וכו'. אך מחמת שאור השכל גדול מאד אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהיא בחינת מלכות...

ובזה יש לפרש מאמר חז"ל (בבא בתרא י"ב) חכם עדיף מנביא, כי תכלית החכמה שיהיה השכל נבדל, וכל מה שהוא נבדל יותר הוא חכם ביותר, בלי הענינים המערבבים את השכל, והנבואה היא דביקות השכל במקורו בעודו מצורף לחומר, שאיננו כל כך נבדל, כדי שיהיו כלי הדבור בשלימות, על כן חכם עדיף מנביא... וזה נראה גם כן בחוש, שבשעה ששופעת החכמה בלב החכם קשה עליו אז הדיבור, כי לדיבור צריך יותר צמצום והמשך זמן, והשכל משכיל ברגע אחד מה שהדיבור צריך לדבר זמן רב...

ומה נעמו דברי רז"ל, איזהו חכם הרואה את הנולד, כי חכם גדול הוא מי שהוציא את שכלו לפועל, עד שחושיו יעזרו לשכלו.

...כי נראה בעליל שכונת חכמים היתה לעורר את האדם כי ראיית הנולד חכמה היא, למען ישתדל להשיגה... כי הוא יתד שהכל תלוי בו, כי זה פנת יסוד הדת - השכר והעונש. לכן הקדימו לומר איזהו חכם, להראות שזה אות החכם אשר עומד נגד עיניו העתיד כהווה. וזה בלתי אפשר רק לכת הפילוסופים והחכמים, אשר מרוב עיונם בחכמה ומדע התגבר כח שכלם, ואילו ישרתו החושים בחזקתם... ולא יבלבלו את כל השכל תמיד...

...וכן בדור הזה רובם ככולם אינם נקראים חכמים, רק בעלי מלאכות, כי תכלית ה"שטודיום" (למוד גבוה) להרויח ממון, אבל חכם נקרא מי שלמד החכמה בשביל אהבת החכמה...

...וגולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות המדות אמנם אינן שלמות ולא הולכות על סדר כראוי, אבל יש בהם ערבוביא ובלבולים וכו', וחכם הוא האיש שהגיעו לו שני המינים מן המעלות על השלמות כמו שצריך...

...וכן כל אחד כשמתבונן בחכמתו הוא מכיר דהכל מהשי"ת, דזה כל חכמת ישראל להכיר זה, ועיקר הוראת מלת חכמה לשון הכרה, כמו חכים בארמי, וזהו שמברכין שחלק מחכמתו ליראיו, דחכמתם הוא היראה שהוא על ידי הכרת השי"ת לנגדו, כמ"ש בריש אורח חיים, ועל כן אם אין יראה אין חכמה וכו'. מה שאינו כן חכמת אומות העולם הוא לבשר ודם, שכל חכמתם הוא בעניני העולמיים והנבראים מצד פירודם מהשי"ת, ושהם בשר ודם. וכשנותן טובה לאומות העולם אפילו חכמיהם אין מכירים כלל על ידי זה להודות להשי"ת הנותן הטובה. וזהו כל חכמת תורה שבעל פה שבלבבות בני ישראל דלא עשה כן לכל גוי, כי כלל התורה הוא להגיע להכרה דאנכי ה' אלקיך, שהוא יסוד כל התורה כולה...

...ומדת מלכות שהיא האחרונה בסוד נעוץ סופן בתחלתן חוזרת להיות ראשונה דזוכה לכתר מלכות, והמלך ראש הכל, כי כל מלוכה מצד התורה והחכמה, כמ"ש בי מלכים ימלוכו, ושלמה הע"ה שהוא שלימות המלכות דישראל בעולם הזה נאמר בו ויחכם מכל האדם. ואף בגדולת חכמת ירבעם אחאב ומנשה הגרועים מכולם הפליגו רז"ל בפרק חלק שהיו חכמים ביותר שמזה זכו למלוכה...

...והחכמה הוא היפך התאוות כולם שנקראים שטות, כמו שאיתא בסוטה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, וכמו שכתב הרמב"ם (בסוף הלכות איסורי ביאה) שיפנה לבו לדברי חכמה והם המצילים מן התאוות העולמיות, שתורה אילת אהבים ויעלת חן, עיין שם. וחכם עדיף מנביא... כי הנביא הוא הרואה ומשיג השגות עליונות ובאה אליו האזהרה "לא יהיה" שמשם המקום לטעות כמו שטעה אחר (חגיגה ט"ו א') וכיוצא, והחכם הוא המתעסק בתורה ובאה אליו אזהרת "אנכי" שהוא צריך לאזהרה אנכי לזכור זה, כמו שאיתא (יומא ע"ב ב') חבל וגו' העוסקים בתורה ואין להם יראת שמים, והיינו שמתוך ההשתקעות בתורה יוכלו גם כן לבוא לידי שכחת השי"ת, וזהו הנרמז (נדרים פ"א א') על שלא ברכו בתורה תחלה, רוצה לומר שלא ידעו שיש נותן התורה...

חכמה היא במחשבה שבמוח ובינה היא הרצון וההרגשה שבלב, כידוע ממאמר פתח אליהו, וזה הוא מה שביד האדם כמ"ש "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", שהוא בלב... ולכך נקרא בינה מה שהאדם מחדש, וחכמה מה שקבל מאחרים, ודעת חבורם, רוצה לומר כשהחכמה שבמוח נובעת מן הלב, והיא מדרגת משה רע"ה כנודע, וזהו רוח הקדש כדפירש"י בפרשת תשא, וכאן אין נובע מן הלב כלל אז הוא כקוף המתדמה לאדם, והוא דמיון המתדמה לחכמה אמיתית וזהו בלעם...

...אבל החכמה היא הראיה בלבד, שהוא כרגע ואחר כך חלף הלך כנ"ל, כי הם ג' מדריגות כלשון רז"ל עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים, והחכמה היא כשעדיין במדרגת עין רואה לבד ולא נתפשט עד לסוף, ומכל מקום זה עדיף, והוא על דרך שנאמר טוב מראה עינים מהלך נפש...

...וכל ספר משלי מיוסד על זה לדעת חכמה ומוסר וגו', חכמה היא הכרה הברורה כמ"ש ז"ל על פסוק אמור לחכמה אחותי, אם ברור לך הדבר כאחותך וכו' ומוסר רוצה לומר המייסרת לאדם ופועלת בלב להסירו מדרך רע על ידי זה לא כחכמה המצויה גם באומות העולם שאינה מוסר ואין בה תבלין ליצר הרע. ואמר לתת לפתאים, הם הנפתים ביצרם, ערמה, איך לינצל ממנה על ידי התורה תבלין שזהו ערמה, שדומה מר ואינו אלא מתמתק. ואמר ישמע חכם ויוסף לקח, כי הוא שורש בלב חכמי ישראל עד אין קץ, וכן רפואה הקודם על ידי החכמה והכרה גמורה דאתה עמדי והכל מאתו ית'...

...כי מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, גדולים היינו בחכמה ובצל החכמה בצל הכסף כי עיקר הכבוד מצד החכמה כמ"ש "כבוד חכמים ינחלו" כנחלה שאינה פוסקת, כמ"ש (ב"מ פ"ה) כל שהוא תלמיד חכם ובנו וכו', אינה פוסקת, ופירוש הוא ובנו ובן בנו היינו כשהיא חכמתו בשלימות, כי האב זוכה לבנו בחכמה (כמ"ש עדיות סוף פרק ב'), כי הבן נמשך מטיפי מוחו. וכאשר החכמה רק משפה ולחוץ ואינו במעמקיו באמת רק חכם למראית עין אינו חכם בשלימות ואין בנו תלמיד חכם. וזה טעם "שלא ברכו בתורה תחלה" (נדרים פ"א) כי הברכה לפניה הוא הכרה דהחכמה מהשי"ת ובלאו הכי אינו אלא דמיון וחכמה למראית עין לבד ולא באמת. ויש ממעמקים תרין עומקין דאינון נסתרות מוחא ולבא, ועומק השני נגלה בבן הבן, וכאשר החכמה בשלימות בכל מעמקיו שוב אינה פוסקת והכבוד לו לנחלה, כי כבוד ה' נקרא המדה האחרונה המושגת לבריות שהם משיגים אדנותו ומלכות, שמצד זה הוא הכבוד מן הזולת כנודע...

והעושר והגבורה שבתחתונים הוא מצד ההתלבשות עושר וגבורה שלמעלה במדת כבודו ית' המתפשטת בכל הבריאה שכולה לכבודו ברא, ואין לקרותו חלק ונתינה מעושרו וגבורתו ממש, דזהו לאין קץ, ועושר וגבורה דבשר ודם הוא בגבול, שהעושר יש לו כך וכך, ואי אפשר שיהיה לו לאין שיעור, וכן בגבורה, להגבור היותר עצום יש דבר שינצחנו ושלא יוכל לעמוד בו, ואם כן אין לקרותו עושרו וגבורתו. מה שאינו כן חכמה וכבוד הוא מצד מדה תחתונה שהיא הנותנת גבול וקצבה לנבראים והיא גם כן בלי גבול בעצם, שהרי היא ממדת השי"ת. וכן החכמה והכבוד של בריות הם בלא גבול בעצם רק מוגבלים מצד האדם, כי הם חלק מחכמה תתאה שלמעלה וכבוד העליון. וכל מלוכת מלכים בפועל הם על ידי חכמת התורה שבעל פה, וזה נקרא ראוי למלכות...

...האוגר ומאסף ידיעות החכמה בכמות מרובה הוא חכם, למעלה מזה הוא אם היא הבינה, אם אלו הידיעות אשר רכש לו האדם סודרו במערכי הלב, נצטיירו בשכלו, מרגיש הוא ידיעות אלו במלא רחבן והקיפן, ומבין דבר מתוך דבר, לזה נבון יקרא. העולה על כולם היא הדעת, כשהחכמה שנתרחבה ונצטיירה בלבו של האדם על ידי הבינה מתאגדת ומתאחדת עם כל מציאותו ומהותו, עד כדי להחליט כי ידיעה זו אמת מוחלטת היא...

איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות ה'), כלומר שהוא אינו מחשיב את עצמו כ"החכם", לא עולה בדעתו שהוא האיש שהביא את העולם לידי התקדמות, אלא ממשיך ללמוד מכל אדם, גם מקטני קטנים, הוא הנקרא חכם, לא אלו המתפלספים ומביטים ממרום גבהם על העולם הפשוט, מתחכמים וחושבים שהחכמה טמונה בצלחתם...

היכולת בידי החכם לזכות בכל מדות העולם או לאבדם, וחכמינו הורו לנו כיצד, (במדבר רבה מטות) אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח התורה, (היינו בדרך של קדושה), אבל חכמתו גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום.