כל

אמרי בכל כללא, כל ריבויא, איבעית אימא כל נמי כללא הוא, מיהו האי כל דהכא ריבויא הוא...

...וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא, והא תנן רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן, ואמרינן וכמה כל שהן, אמר רב מנה ופרס...

וה' ברך את אברהם בכל, שהשרה שכינתיה עמיה.

וכל בשליש - ומדד.

את כל אוכל - אין פירוש כל, כי היו מתים ברעב, וכן וכל הארץ באו, רק טעמו שקבץ כל אשר יכול.

וימת כל מקנה - רובו, כי הנה כתוב שלח העז את מקנך...

בכל חטאתם - בעבור רב חטאתם.

החיתם כל נקבה - הטעם אפילו אחת, וכן "אין כל", ויתכן להיות כמשמעו כי כל נקבה החיו.

וה' ברך את אברהם בכל - ...ולרבותינו בזה ענין נפלא אמרו וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה... וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה, שיאמר הכתוב כי ברך אותו השם בבת אחת ששמה כך, אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד, ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי בכל תרמוז על ענין גדול, והוא שיש בהקב"ה מדה תקרא כל, מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר אני ה' עושה כל...

כל ככר - ...ואמר כל להגדיל הדבר.

וכל טוב - ורוב טוב, כמו וכל הארץ באו, ולרז"ל לקח שטר מתנה.

כל מוצאו - שום מוצאו.

את כל אוכל - כמה שיוכלו.

כל מלאכתך - הרבה ממלאכתך, כמו את כל מגפותי.

לכל קדשי - עם כל קדשי.

כל נקבה - שום נקבה, כמו לא תעשה כל מלאכה.

כל אשר נשמת - רמז למדת כל בה נתברך אברהם, והיא הספירה הי', וממנה פורחות הנשמות, ולכן תקנו לומר נשמת כל חי בשבת...

כל מגפותי - ...ועל דרך הקבלה יכניע את לבו הקשה על ידי מדת כל, שהוא מגפותי...

מלת כל הנחתו הראשונה על כללות הדבר, כמו כל פועל ה' למענהו (משלי ט"ז)... ויאמר על הפרטי אשר תחת הכלל, כמו כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש (שמות א'), שזה נאמר על כל אחד ואחד מן הפרטים בלי ספק, ופעמים יבא על רוב הדבר, שבתי בבית ה' כל ימי חיי (תהלים כ"ז)... ופעמים יבא זה הלשון על חלק מהכלל אף על פי שאינו רוב הכלל, אלא שהוא חלק גדול, אמר ישעיה כי קצף לה' על כל הגוים (ישעיה ל"ד), ולא אמר אלא על חלק מועט מן האומות... וכבר נמצא כל שאין פירושו מכל, ועם כל זה ירמוז על חלק מועט מן הכלל, כמו אשפוך את רוחי על כל בשר, וירמוז בזה על חלק מועט מכלל ישראל, לא על כולם, ולא על העכו"ם בלי ספק, ויהיה פירוש על כל בשר, על אי זה יהיה מכל בשר, אף על פי שיהיה בלתי מוכן לנבואה.

ויקרא אותה - ...ולא יאמר כל בפחות מג'...

כל ימי חייך - ובברכות י"ב איכא פלוגתא אצל החכמים ובן זומא, בן זומא אומר שמזכירין יציאת מצרים בלילות, שנאמר ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. פירוש דמלת כל יש לה ב' משמעויות, תדיר כל היום ההוא ולא יותר, ואינו מוכרח שיהא תמיד כל הימים, או לשון תמידות בלי הפסק כל הימים, ואינו מוכרח שיהיה כל היום הזה דוקא, והנה בן זומא סבר שפירושו כמו כל היום הזה, ומשמע רק הלילה בכלל הריבוי, וחכמים סוברים שפירושו הוא כמו כל הימים, דהיינו להביא לימות המשיח, אבל אין בכלל זה ריבוי הלילות.

ומה שכתב ובכל נפשכם ידוע פלוגתת רז"ל בכמה דוכתי בש"ס, לחד מאן דאמר תיבת כל פירוש כולו, ולחד מאן דאמר פירוש מקצת וכל שהוא, וכן הוא הענין כאן, שניהם אמיתיים, כי כמה בחינות ומדרגות יש בזה... כל אחד לפי כחו ומדרגתו והכנתו...

כל מחמצת - אפילו שיכנס בו חמץ על ידי תערובת, ואמרו ש"כל" שאחריו ה"א הידיעה רוצה לומר כל חלקי הדבר (שלם), ובלי ה"א הידיעה הוא על הנכנס למין הדבר (כולם).

מכל האלהים - ...או מכל הוא לשון כליון והשחתה, שכולם נשחתו במצרים, וזה שאמר בתהלים קל"ה אני ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים...

ויחרד כל ההר - מלשון כליל, סביבות ההר נחרדו עוד יותר מהחרדה הראשונה...

...ויש יסוד מוסד במלת כל, שלפעמים הוא מחייב כללי, ולפעמים הוא שולל כללי, והיינו שאם בא במשפט מחייב יחייב את הכל, ואם בא במשפט שולל הוא שולל את הכל. אמנם גם במשפט מחייב אם נלוה אליו איזה מיעוט אז גם מלת כל באה על החלקיית...

תמיד - מורה שיהיה בלי הפסק, אף בשבת אף בטומאה, וכל הימים מציין שלא יופסק באיזה זמן, מה שאינו כן בתמיד, וכשירצה לציין שניהם כתב תמיד לדורותיכם...

...כל איננו מבטא רק ריבוי, הכל ללא יוצא מן הכלל, אלא הוא תופס את הריבוי כאחדות, אין הוא רק סך כל הפרטים, אלא כלל במכלל שלמותו...

במדרש קץ שם לחושך... לכן כתיב ויפתח יוסף וגו' כל אשר בהם, כמו שכתבנו במקום אחר, ויש נקודה פנימיות בכל מקום ונקרא כל, וזה בכח יוסף הצדיק נפתח, וכמו כן ביום השבת יפתח, על ידי דמתאחדין ביה ברזא דאחד...