יפת

ויהי נח בן חמש מאות שנה, ויולד נח את שם את חם ואת יפת.

ויקח שם ויפת את השמלה, וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם, ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו... יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, ויהי כנען עבד למו.

בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס...

אי נמי סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני, דכתיב יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, אף על גב דיפת אלקים ליפת, אין השכינה שורה אלא באהלי שם. ופרסאי מנא לן דמיפת קאתו, דכתיב בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס, גומר זה גרממיא, מגוג זו קנדיא, מדי זו מקדוניא, יון כמשמעו, תובל זה בית אונייקי, משך זו מוסיא, תירס פליגי בה רבי סימאי ורבנן, ואמרי לה רבי סימון ורבנן, חד אמר זו בית תרייקי, וחד אמר זו פרס...

ברך ליפת ובניו כלם לבנים ויפים, והנחילם מדבר ושדות אלה הנחלות שהנחילם, רבי אלעאי אומר היו מולידין את בניהם ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה, והיו כלם עם אחד ולב אחד ושפה אחת, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים...

ויקח שם ויפת את השמלה, אמר רבי יוחנן שם התחיל במצוה תחלה, ובא יפת ונשמע לו, לפיכך זכה שם לטלית ויפת לפילווא (כסות נאה). וישימו על שכם שניהם... מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם, ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן... אמר הקב"ה ליפת אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (יחזקאל ל"ט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העוברים קדמת הים וחוסמת היא את העוברים וקברו שם את גוג ואת כל המונו...

...בר קפרא אמר, יהו דברי תורה נאמרין בלשונו של יפת בתוך אהלי שם, רבי יודן אומר מכאן לתרגום מן התורה, וכן הוא אומר ויקרא בספר תורת האלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום... רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הספרים התירו שיכתבו יונית, שנאמר יפת אלקים ליפת, דברים של יפת יהו באהלי שם...

עוד שם, יפת היה איש שמן, והיה נראה לו כאילו שתי פנים.

אם תשאל אם כן למה אמרת יפת בא בגלגול שמשון, והיה ליה להציל לשמשון בזכות יפת, שהעלים עיניו מן ערות אביו, תדע שכן היה האמת, שיפת נתגלגל בגלגול שמשון, כדי ליפותו ולצדקו, עד שנתגדל להיות בן עשרים שנה, ואחר כך כשהתחיל לצאת לתרבות רעה, ללכת אחרי ראות עיניו, פרח ממנו אותו ניצוץ יפת, ונשאר נפשו ורוחו של שמשון בלתי נשמה עם סמא"ל ומאדי"ם, וכהו עינים דיליה סטרא דיפת בגין שלא רדף אחר נשמתו שהיה של יפת, והקב"ה פרע ליפת בשביל אותם עשרים שנה שבקש להדריך לשמשון וכו', שנתגלגל בכורש, והיה לו חלק בבנין בית המקדש שנבנה על ידו.

ויקח שם ויפת, ומכאן רמזו שיחזרו בגלגולי עשו ויעקב תאומים, ואחר שנולדו נפרדו יעקב לסטרא דטהרה וקדושה, ועשו לסטרא דמסאבא, שם בא עם יעקב, לכן נדבק יעקב ללמוד כ"ג שנה בשם ועבר, ויפת ועשו היה להם נשמה אחת, ונדבקו בסטרא דלהון, ולכן התפלל יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, רוצה לומר שיתגלגל יפת בזרעו של שם, ויפת נשתתף בשרו של עשו, שהוא מאדי"ם, וזהו שותפות עשו סמא"ל שהושיב נשמתו של יפת בעשו בשעתא שנתעברה רבקה...

סיבב סמא"ל שרו של עשו שיתגלגל יפת עם עשו ועם יעקב, שיהיו כולם באגודה אחת באהבה ובאחדות, והקב"ה הפרידן בבטן אמו, יפת היתה נשמתו של עשו במאדי"ם, ונולד רשום ממאדים ושעיר מסטרא דסמא"ל, וישכן באהלי שם, שהוא מיצחק שבא משם. ויעקב נולד איש חלק חלקו של הקב"ה. ואחר כך ביקש סמא"ל לעשות רעה לתולדות של יעקב על ידי בנים של יפת, שיהו עושים מלחמה עם ישראל, סיבב הקב"ה שיפת וסמא"ל עמו נתגלגלו במנוח, ויצא מהם שמשון ועשה בהם נקמה, והיו הם בהם ולא נודע כי באו אל קרבנה, ונתקיים קרא מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, ואפילו ששמשון היה מבני יפת, סוף נולד על ידי מנוח וקיבל את הברית, ושפטו את ישראל, עשה נקמה באויבי ה'. והקב"ה יתן שכרו יתגלגלו בימי משיח בן אפרים, והיה שר צבא אחד על חיילותיו, ושמו שיר"ה, ואיהו יהא ירשה שעיר אויביו, ועליו נאמר ויפול רוכבו אחור, והוא משכונו של דן.

יפת - יפשר ה' תחומיה דיפת ויתגיירון בנוי וישרון במדרשא דשם, ויהי כנען עביד להון.

אחי יפת - ולא אחי שם, שאלו שניהם כבדו את אביהם, וזה בזהו.

יפת אלקים - להגאון מן יפה, ולא פירש יפה, רק הוא כמו ירחיב.

בני יפת - התחיל מהבכור... וטעם מאלה נפרדו - שיפת יושבים באיים רחוקים זה מזה, אבל בני חם קרובים...

אחי יפת הגדול - לדעתי על שם, ולרוב המפרשים על יפת, או גדול במעלה.

יפת - אוחז בפעולות הראשון ומיפה אותן בעצת השני, והוא ענין המועיל, וכאילו חזר מעשה הבל לאיתנו...

...אבל יפת שלא נתאמץ במצוה ולא עשה בכוונת נפשו, זכה בגופו לבד לכבוד, וחם שגינה יתבזה גופו ונפשו, שיפת דומה לגוף שאין פעולתו בזריזות, ובשביל זה נקרא יפת, שיופי שייך בגוף דווקא, וחם הוא כח הנפש, ונושא כח הנפש החיוני הוא חום טבעי בלב האדם, לכך נקרא חם, אבל שם הוא העיקר, וכמו עצם הצורה של אדם... אבל יפת הוא כח וגופני. והנה יפת נגד הבל, כי הבל היופי, ושניהם ענין הגוף, וחם נגד קין, ושם נגד שת שהוא עיקר.

שלשה אלה בני נח - כי כתות האנשים שעמדו בעולם מבני נח יתחלקו לשלשה, יש אנשים שיבחרו בחיים השכליים להתהלך לפני ה' ולעסוק בעיון ובמושכלות ובחכמה ובאמונה והוא הטוב, וזה היה מדתו של שם, ויש אנשים מדיניים שיבחרו לחיות חיים המדיניים תחת נמוסים ישרים, שהוא המועיל, וזה היה מדתו של יפת...

שלשה בנים - השוני שבאדם קיים עוד מלפני המבול, אולי בתכנית ה' להשלים העולם על ידי פעולת שלשתם, שם - המושג המופשט, הענין הרוחני שבעצמים, חם - ההתעוררות והתנועה, הרגשיות, ויפת - הנאה והיפה, אלו שלשה צדדים שונים בחיי הנפש של האדם, והם היו מאוחדים תחת "את האלקים התהלך"...

יפת אלקים - כרגיל המלה מתורגמת ירחיב. נראה שכאן פירושו לפתח את הכוננות, מלשון פתי ופתאום, פתיחה של הרגש. ביפת נפגשים השכל והחושניות ומתמזגים לרגשי, והוא הכח הראשוני שבו. יפת הגיע לשיאו בתרבות יוון, ועד היום נשארו שני אלו, ישראל ויוון, המעצבים היחידים של דמות האנושות ומוריה. יפת עידן את העולם מבחינה אסטטית, ושם האיר אותו מבחינה רוחנית ומוסרית, החושניות הבלתי מרוסנת של חם גורמת לעומת זאת עבדות... יפת מכשיר את הקרקע לשליחותו של שם, הפרא המצייר דמויות על גופו עומד על סף התרבות. קודם יעמד האדם תחת סימן השפעת היפה והטוב של היוונים, ואחר כך יבא אל היותר יפה והרמוני, אל האלוקי...

בארצותם בגויהם - בבני יפת נראים סימני פילוג רבים יותר מאשר בשאר המשפחות, כידוע מהפיצול שביון ובאשכנז.

אחי יפת הגדול - קודמו בגדולה, כי האנושות פתוחה יותר לאמנות ולמדע שמתוצרת יפת, מאשר לאור האמת של שם.

הנבואה הראשונה שנאמרה בתורה, היא, יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, ויהי כנען עבד למו (שם ט' כ"ז), המלה יפת היא לשון הפעיל של השרש פתה, מלשון פיתוי, דהיינו, ה' יתן ליפת את השליטה על רגשות העמים, אבל כבוד ה' עלי אדמות ישכון רק באהלי שם. העם היווני עמד בפיסגת התרבות של כל עמי יפת, היוונים הורו לכל יתר העמים את היפה, וגרסו כי כל מה שהוא יפה הוא גם טוב, ואילו בפיסגת התרבות של בני שם עמד עבר, הוא העם העברי, הנוטה את אהליו לרצון הא-ל, כדי לקדש בהם את שמו, הם בונים את מקדש הצדק והאהבה. שליחותן של שתי התרבויות היא לכסות את ערוות בהמיותו של האדם, שתיהן נועדו להעלות את האדם אל רמת האנושות ואל האלוקות, ולהכניע על ידי חינוך יאה את "חם", את הדם החם והגס הלהוט אחרי הערוה הבהמית...

ענין הלל והודאה, שיש לתת שבח על איבוד הרשעים... והיה להם כח להרע בזה יותר משאר אומות, על ידי שנתפרש להם התורה יונית, כמו שכתוב יפת אלקים ליפת וכו', אכן כתיב וישכון באהלי שם, שהיה כוונת נח על זה שיתבטלו לבני ישראל, ובתנאי זה נאמר יפת, אבל הם עשו להיפוך, ופרצו י"ג פרצות במשכן ה', ולכך נקם השי"ת נקמתינו... והיה כל זה לטובה שיתבטל שייכות שהיה לבני יפת כנ"ל, ובאבוד רשעים רינה...

מזוזה בימין נר חנוכה משמאל וכו'... אבל ביפת שלא היה לגמרי לשמו נאמר יפת אלקים, והוא בחינת משמאלה עושר וכבוד, ולכן היה לבניו קצת אחיזה, כמו שכתוב וישכון באהלי שם, וזכה כורש לבנות בית המקדש. אכן באמת לא היו מוכנים לזה, והוסיפו להחטיא את בני ישראל, ולכן לבסוף נדחו כשעשו פרצות במקדש, ואז ניטל מהם זה השייכות, ונתברר כל הקדושה רק לבני ישראל, לאשר היו משמאילים בה... ונמשך מהם כל הכח שלהם, ולכן נתווסף לנו עתה שמירה גם משמאל.

ענין נר חנוכה, שהמצוה באור ובראיה והלל והודאה, שהם בהגדת פה, כי אחיזת היוונים היתה מחמת יפת, שהשתתף עם שם, כמו שכתוב, (בראשית ט') ויקח שם ויפת את השמלה, ובחם כתיב וירא ויגד, שפגם בראית עיניו והגדת פיו, ושם ויפת עשו להיפוך, ועל כן יפת שהיה מסייע בדבר זכה לחכמת יון, שהחכמה מתייחסת לעינים, וכענין שחכמי העדה נקראים עיני העדה, וזכו נמי שלשונו של יפת תהיה נאמרת באהלי שם. אך היונים השתמשו במתנה זו לרעה והרעו לישראל ביותר, וכשגברו ישראל ונצחום, לקחו מהם שתי מעלות אלו, הראיה וההגדה, ומזה זכו ישראל למצוות נר חנוכה והלל והודאה שהם בראיה והגדה...

ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר אתן לגוג שם קבר וגו', והיינו שבמעשה שהוא בחיצוניות האדם ובגופו היה ליפת נמי חלק במצוה, אבל הנפש שאליה מתייחסת ההתאמצות שהיא רגש הנפש, בזה לא היה ליפת חלק כלל, על כן שכרו נמי בדוגמא שיזכו בניו לקבורה, הוא לתועלת חיוניות האדם, שהוא הגוף...