בגדי כהונה אבנט

ראה בגדי כהונה כללי.

ואבנט - הוא חגורה על הכתונת, והאפוד חגורה על המעיל...

ואת האבנט שש - פירוש שעשו אותו שש משזר וכו', ולא נתפרש זה בצואה רק רקימה, שנאמר "ואבנט תעשה מעשה רוקם", נודע שרקום בד' מינין הללו... והאבנט הזה גם כן לאהרן ולבניו, כדעת האומר אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט...

ואבנטו של כהן גדול מעשה רוקם, והוא דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט...

האבנט רחבו כמו שלש אצבעות וארכו ל"ב אמה, מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך.

האבנט היה של כלאים על כן חוגרו רק בשעת עבודה, ואחר כך לובש רק אבנט בד שאינו מעשה רוקם, ואבנטי כהן הדיוט אינם מעשה רוקם, והכהן הגדול לבוש של כלאים גם שלא בשעת עבודה...

...והיות ורוב ציורי הנפש העולים ללב הם רעים, חגר אבנט להשקיעם בעמקי הנפש, ולכן ארכו ל"ב אמה, והוא מעשה רוקם לרמוז על הציורים האלה...

אבנט - מקור המלה אינו ידוע. הביטוי הרגיל לכך הוא אזור, המציין התרכזות והתאמצות להשגת מטרה. האבנט עשוי בצבעים: לבן על הטוהר המוסרי, ומעורב בשני מיני אדום, ארגמן ותולעת שני, לסמל את דרגת החיים הנמוכה הבהמית, והחיים הגבוהים האנושיים, שבשניהם מעורבת עוד התכלת, סמל האלוקי. זוהי מטרת הכהונה: לאחד את כל אלו ברוח ה'. החוטים הם כפולים שש, שהוא סמל הטבע, כי אין מבקשים מאדם להגשים דבר שהוא למעלה מכח אנוש.

ואת האבנט - קיימא לן דכולהו בכלאים, דהכי סתים משנה בסוכה פ"ה "מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעין", וכן פשטא דקרא, שהרי לא פירש מאומה באבנטי בני אהרן, אלא קאי על כל האבנטים. ונראה משום דכתונת ומכנסים של אהרן לא הגיעו לבנים, שלא היו כמדתם, ובעינן מדו כמדתו, משום הכי היה הכרח לעשות לכל אחד בפני עצמו, וכך מצנפת ומגבעות, אף שלרמב"ן מעשיהם שוים, מכל מקום היה איזה שינוי באופן עשייתם, שזה יצנוף בנקל וזה יהיה כמגבעת, אבל באבנט אחד כשר לכולם.