רפאים

ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרות קרנים ואת הזוזים בהם, ואת האימים בשוה קריתים.

ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים.

ארץ רפאים תחשב אף היא, רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים, עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם ה' מפניהם ויירשום וישבו תחתם.

הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערב בישראל, אם יראו שעת צרה לישראל מניחים אותם ומתפרשים מהם, ואפילו יש להם כח להצילם אינם רוצים להצילם, והם נרפים מהתורה ומתרחקים ממנה, ומכל אלו העוסקים בתורה, לעשות טובה לעובדי ע"ז, כלומר שמתרחקים מהתורה ומישראל בשביל טובת עובדי ע"ז, עליהם נאמר רפאים בל יקומו, דהיינו שלא יקומו לתחיית המתים, בעת שיבא פקודה לישראל ויושעו מצרתם נאמר עליהם ותאבד כל זכר למו, כי להיותם תולדות החושך, נאבדים בהכרת עם ביאת האור לישראל. ונתבאר מין הרביעי של הערב רב שהם הרפאים, והם כנגד ז"א דקליפה.

רבי חייא אמר ג' שמות נקראו, נפילים, ענקים, רפאים, וכולם האריכו ימים, נפילים נקראו תחילה (בעת שהפילו אותם משמים), ואחר שנתחברו בבנות האדם והולידו מהם נקראו (הבנים) ענקים, ואחר כך שהיו הולכים ומשוטטים בעולם הזה, והרפו עצמם מן (העולם) שלמעלה, נקראו רפאים.

אמר רבי יהודה והרי כתוב הרפאים יחוללו רפאים יחשבו אף הם כענקים, (ואתה אומר שרפאים הוא לשון רפיון), אמר לו כך הוא, משום שענקים באו מצד זה ומצד זה, (דהיינו מצד המלאכים ומצד בנות האדם, ונעשו מיואשים יותר להיות בארץ, כעין זה הרפאים שיצאו ונולדו מן (הענקים נתיאשו עוד יותר עד שהרפו את עצמם לגמרי מלמעלה), והיו מאריכים ימים, וכשנחלשו נחלש ומת מחצית גופם, וחצי הגוף עמד (חי, מחמת שהיו חצים ממלאכים שאינם מתים, וחצים מבני אדם שמתים), כיון שחצי גופם היה מת, היו לוקחים עשבים מעשבי השדה, (דהיינו סם המות), ושמו לפיהם ומתו. ומשום שהם רוצים להרוג את עצמם נקראים רפאים, (על שם שמרפים את עצמם מן החיים). א"ר יצחק היו משליכים עצמם בים הגדול ונטבעו ומתו, זה שאמר הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם.

הנפילים היו בארץ בימים ההם, ז' שמות נקראו להם, אמים, רפאים, גבורים, זמזומים, ענקים, עוים, נפילים... רפאים שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה...

רפאים כל עתודי ארץ - גברין כל עתירי נכסיא.

רפאים - גושמיא דאתמסיאו בעפרא.

ואת הרפאים - ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג') ההוא יקרא ארץ רפאים.

רפאים יחשבו - רפאים היו נחשבין אותם אימים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות.

בקהל רפאים - בגיהנם.

רפאים - שכל הרואה אותם ימות לבו ויחשב מהרפאים שהם מתים.

רפאים - המתים, אולי אל"ף במקום ה"א.

...ואביו קרא לו חוי, ובימי אברהם כנו לו רפאים, ועל דעתי הוא שם מכונה מן החוי, על שם חור פתן ומאורת צפעוני, כי הטמונים בעפר יקרא הלשון רפאים, כמו הרפאים יחוללו מתחת מים, ושוכניהם וארץ רפאים תפיל...

הרפאים - גרגרי הזרע המתים באדמה ויחיו ויצמיחו, או על המתכות שבבטן הארץ מצד האדים שימציאו שם הכוכבים.

רפאים - לרש"י כחז"ל על האומות שרפו ידי ישראל מתורתך.

רפאים - מתו שנחלשו על ידי מלאך המות.

ארץ רפאים תחשב - פירש רש"י אבל אינה זו שנתתי לאברהם, מאומרו "ההוא יקרא", משמע שבאמת אינה ארץ רפאים, ואין הכרח, אלא ממעט שהיום נקראת ארץ רפאים רק ארץ סיחון ועוג, ומשל אברהם ניתנה לבני לוט, ובאמת כדפירשנו שארץ סיחון ועוג אינה בכלל מתנת אברהם, ולכן אמר יקרא ארץ רפאים, שבאמת אינה זו.

בשם רפאים יקראו המתים שירדו לקבר ונתרופף הרכבת גופם על ידי הרקבון, גם נקראו כן הענקים על פי משלי הקדמונים בהבליהם, שהנפילים הראשונים שנפלו מן השמים שוכנים בשאול ותהום רבה ונעשו אלהות אחרי שמתו.

רפאים רוצה לומר פראים, שהוא בלי דרך ארץ, ורפא הוא בלי עול מלכות שקשה לכבוש אותם.