אלקים ירד ישב עמד קום

וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם.

וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם, ויקרא בשם ה'.

וירד ה', זה הוא אחת מאלו עשר פעמים שירדה השכינה לארץ, וכי מה היה לו לראות שלא היה ידוע מקודם לכן, אלא לראות (פירושו) להשגיח במדת הדין, כמו שכתוב ירא אלקים וישפוט.

וכי לא היה יודע הקב"ה עד שהיה צריך לומר ארדה נא ואראה, והרי הכל גלוי לפניו, אלא ארדה נא פירושו ממדרגת הרחמים אל מדרגת הדין, והיינו הוא ירידה. ואראה ראיה זו היא להשגיח עליהם באיזה דין ידין אותם...

פירוש אחר על ועבר ה' לנגוף את מצרים, מהו ועבר, שעבר על שורת הדין של הבתרים, שהיו מתקשרים בכתרים אחרים למעלה, והתיר אותם מקיומם, (פירוש שהכתרים התחתונים שבהם דבוקים המצרים היו מקושרים בכתרים העליונים דקדושה, שמשם קבלו חיותם, והתיר הקב"ה את הקשרים ההם, ונתבטל קיומם של הכתרים התחתונים, אז נהרגו בכורי מצרים, ונמצא) שהקב"ה עבר על דרכיו, (שקלקל ההשתלשלות של הכתרים), כדי לעשות דין במצרים ולשמור את ישראל, וכזה הוא בכל מקום שכתוב ועבר, ועברתי, ויעבור, שהקב"ה עבר על דרכיו, (דהיינו על סדרי השתלשלות של הספירות), או כדי לעשות דין או לרחמים...

ר' יצחק אמר, שכתוב, ויט שמים וירד, ובתורה כתוב וירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, (ולפי זה), ויט שמים וירד, לאן ירד, ואם תאמר שירד לסיני, (כבכתוב שבתורה), הרי על סיני כתוב, ולא כתוב בהר סיני. אלא ויט שמים וירד, לאן נחת, אמר ר' יוסי ירד במדרגותיו ממדרגה למדרגה, מכתר לכתר עד שנתדבק בארץ הזו, (שהיא המלכות), ואז הלבנה (שהיא המלכות) האירה ועמדה במלואה, זה שאמר ויט שמים וירד, לארץ הזו, ואז כתוב על הר סיני, מי עמדה על הר סיני, הוי אומר השכינה, וירד אל השכינה...

ר' אחא פתח, ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה, וכתוב ויאמר אליו אלקים גם אנכי ידעתי וגו', זה שכתוב, ויבא אל אבימלך, מהו השינוי, שבאומות העולם ויבא אלקים, ולישראל לא כתוב ויבא אלקים, אלא כך למדנו, כל אלקים שבכאן, הוא כח ההוא, השר שממונה עליהם. כעין זה, ויבא אלקים אל בלעם לילה, שהוא גם כן כח ההוא שנתמנה עליו.

וירד ה' על הר סיני, שומע אני על כלו, תלמוד לומר על ראש ההר, יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני, תלמוד לומר כי מן השמים, מלמד שהרכין הקב"ה שמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר, וירד הכבוד והציען על הר סיני, כאדם שהוא מציע את הכר על ראש המטה, וכאדם שהוא מדבר מעל הכר... רבי יוסי אומר השמים שמים לה', לא עלה אליהו למעלה ולא ירד הכבוד למטה, אלא מלמד שאמר המקום למשה, הריני קורא לך מראש ההר, ואתה עולה, שנאמר ויקרא ה' למשה.

וירדתי, זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה...

עשר ירידות ירד הקב"ה על הארץ, ואלו הן, אחת בגן עדן, ואחת בדור הפלגה, ואחת בסדום, ואחת בסנה, ואחת בסיני, ושתים בנקרת הצור, ושתים באהל מועד, ואחת לעתיד לבא, אחת בגן עדן מנין, שנאמר (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום...

ירידה שלישית שירד הקב"ה לסדום, שנאמר (בראשית י"ח כ"א) ארדה נא ואראה...

ירידה רביעית שירד למצרים, שנאמר (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה.

ירידה החמישית שירד לסנה, שנאמר (שמות ג') וארד להצילו מיד מצרים וגו', והניח כל ההר וירד לתוך הסנה... לקיים מה שנאמר (ישעיה ס"ג ט') בכל צרתם לו צר...

ירידה השישית שירד לסיני, שנאמר (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני, בששה בסיון נגלה הקב"ה על ישראל בהר סיני, וממקומו נתלש הר סיני, ונפתחו השמים, ונכנס ראש ההר בשמים, וערפל מכסה את ההר, הקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל, שנאמר (ש"ב כ"ח) ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו...

...ועמדו (מלאכי השרת) בזעף ובהלה להמיתו והגיעה נפשו עד מות, מה עשה הקב"ה, נגלה עליו בענן, שנאמר (שמות ל"ד) וירד ה' בענן, וזו ירידה שביעית, וסכך עליו הקב"ה בכף ידו שלא ימות.

ירידה שמינית שירד הקב"ה באהל מועד, שנאמר (במדבר י"ב) וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל...

עשר ירידות ירדה שכינה על העולם, אחת בגן עדן, שנאמר (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן, ואחת בדור המגדל, שנאמר (שם י"א) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, ואחת בסדום, שנאמר (שם י"ח) ארדה נא ואראה, ואחת במצרים שנאמר (שמות ג') וארד להצילו מיד מצרים, ואחת על הים, שנאמר (תהלים י"ח) ויט שמים וירד, ואחת בסיני, שנאמר (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני לעיני כל העם, ואחת במקדש, שנאמר (יחזקאל מ"ו) ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח וגו' כי אלקי ישראל בא בו, ואחת בעמוד הענן, שנאמר (במדבר י"ב) וירד ה' בענן, ואחת שעתידה להיות בימי גוג ומגוג, שנאמר (זכריה י"ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

ארדה נא, תני ר' שמעון בן יוחאי זה אחת מעשר ירידות האמורות בתורה.

דבר אחר לך רד, א"ר אבין אמר לו הקב"ה למשה, אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד מכאן, שהרי ב' ג' פעמים כביכול ירדתי מן השמים לארץ בשביל לראות בקלקלת הבריות, שנאמר (בראשית י"א) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, הבה נרדה, (שם י"ח) ארדה נא ואראה, אף אתה לך רד, דיו לעבד להיות שוה לקונו.

ורוח רביעית פתוחה ועומדת ואינה חתומה, יש זמן שהיא פתוחה ועומדת ואינה חתומה, ויש זמן שהיא חתומה... ומפני מה יש זמן שהיא פתוחה, מפני שירד בה הקב"ה לבלבל את הלשון, שנאמר וירד ה' לראות את העיר וגו' (בראשית י"א), ובה ירד על הר סיני, שנאמר וירד ה' על הר סיני וגו' (שמות י"ט), ובה עתיד לירד לירושלים לחדש את העולם, שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה י"ד), ואומר כן ירד ה' צב-אות לצבא על הר ציון (ישעיה ל"א).

וירד ה' לראות את העיר, זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה, דבר אחר הכל גלוי לפני הקב"ה, אלא ללמד לבריות דרך ארץ.

וירד ה', כל מקום שנגלה הקב"ה לעולמו לטובה או לרעה ליחיד נקראת ירידה, כביכול שאינן כדאי שיגלה להן. עשר ירידות, ואלו הן, אחת בגן עדן, דכתיב דודי ירד לגנו (שה"ש ו' ב'), ואחת בדור הפלגה... ושתים באהל מועד. אחת במרים, דכתיב וירד ה' בעמוד ענן (במדבר י"ב), ואחת ביהושע, דכתיב קרא את יהושע (דברים ל"א)... ואחת לעתיד לבוא כשיגלה הקב"ה ליפרע מאדום הרשעה, דכתיב כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ (מיכה א' ג').

וילך ה' כאשר כלה, דברה כלשון בני אדם, כינה הכתוב הדיבור עם הנביאים בירידה שאינן כדאי, וכינה סילוק הנבואה בעלייה והליכה, לכך נאמר וילך ה'.

וירד ה' לראות - לא הוצרך לכך, אלא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו.

ופסחתי - מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרויים זה בתוך זה... וכן פסוח והמלט, מדלגו וממלטו מבין המומתים.

וירד ה' - יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים עליונים ותחתונים והציען על גבי ההר כמצע, וירד כסא הכבוד עליהם.

וארד - שהשמים נכבדים מהארץ, וה' מלא כבודו את הכל, אלא שהגזרות מהשמים, ועוד שמעלת המלאך עצומה...

וירד ה' - ...כאשר ידבר האדם לאדם יבין את דבריו... וכאשר ירצה לדבר על נכבדים מן האדם מורידם למדרגתו הוא, ושפלים יגביה אל מדרגתו. על כן אומר "ותפתח הארץ את פיה", או "והאיש גבריאל", "וכובע ישועה בראשו" וכדומה, וכאן אומר וירד ה', ובפרשת כי תשא אפרש העליה והירידה.

אני יוצא בתוך מצרים - הגזירה יוצאת מה'.

ארדה נא - ...ור' אברהם אמר בו סוד מילדי נכרים יספיקו בו. ועל פי האמת הענין לירד ממדת רחמים לדין...

וירד ה' - אם תשכיל בפרשה תבין ששמו הגדול ירד, והדבור עם משה בפרשה בשם המיוחד, והעליה והיציאה לקראת מקום הכבוד.

וירד ה' - כינה כך ההשגחה בשפלים, שירידה היא אצל כבודו, ובכל זאת ראה את האדם מפני שיתוף השכל שבאדם. ולאונקלוס הוא לשון נקמה.

ירד, עלה, כבר קדם לנו שאנחנו כשנזכור בזה המאמר שם מאלו השמות המשתתפים אין דעתנו שנזכיר כל ענין שיאמר עליו השם ההוא, כי אין זה המאמר בלשון, אבל נזכיר מן הענינים ההם, מה שאנחנו צריכים לו בעניננו... ואחר כן הושאלו שני השמות האלה לגדולה ולעוצם עד כשתשפל מעלת האיש, יאמר ירד, וכשתגבה מעלתו בגדולה יאמר עלה... קרא שרות הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום ירידה, וקרא העלות ענין הנבואה ההיא מן האיש או סור השכינה מן המקום עליה. וכל ירידה ועליה שתמצאם מיוחסות לבורא יתעלה אמנם הרצון בהם זה הענין, וכן כשתרד מכה באומה או באקלים כפי רצונו הקדום אשר יקדימו ספרי הנבואה קודם ספר המכה ההיא לספר שהשם פקד מעשיהם ואחר כן הוריד בהם העונש יכנה הענין הזה גם כן בירידה, להיות האדם שפל ונבזה שיפקדו מעשיו ויענש עליהם, לולא הרצון, וכבר התבאר זה בספרי הנבואה, ואמר "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", רומז על זה הענין, ולזה כנה זה הענין בירידה, אמר "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", "וירד ה' לראות", "ארדה נא ואראה", והענין כולו בוא העונש באנשי השפל. ואמנם הענין הראשון, רצוני לומר ענין הנבואה והכבוד הרבה, "וירדתי ודברתי עמך שם", "וירד ה' על הר סיני", "ירד ה' לעיני כל העם", "ויעל מעליו אלקים", "ויעל אלקים מעל אברהם", אבל אמרו ומשה עלה אל האלקים, הוא מן הענין השלישי מצורף אל היותו גם כן עולה אל ראש ההר אשר ירד עליו האור הנברא, לא שהשם יתעלה יש לו מקום יעלה אליו העולה או ירד ממנו, יתעלה מדמיוני הסכלים עלוי גדול.

ישיבה, תחלת הנחת זה השם בלשוננו לישיבת האדם על המקום, "ועלי הכהן יושב על הכסא", ומאשר היה האדם היושב נח עומד על השלם שבעניני עמידתו ומנוחתו, הושאלה זאת המלה לכל ענין עומד נח שלא ישתנה... ואמר "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה", ענינו מעמידה ומקימה. ומזה הענין האחרון נאמר עליו יתעלה, "אתה ה' לעולם תשב", "היושבי בשמים", "יושב בשמים", הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאפני השנוי, ולא שנוי עצם, ואין לו שום ענין זולת עצמו שישתנה בו, ולא ישתנה יחוסו לזולתו, כי אין יחס בינו ובין זולתו שישתנה בו היחס ההוא... וכן כשיוחס ה' יתעלה היחס ההוא הנאמר בשיתוף למיני הנמצאות ההוות הנפסדות יאמר עליו גם כן יושב, כי המינים ההם תדירים מסודרים עומדי המציאה, כמציאת אישי השמים, אמר "היושב על חוג הארץ", המתמיד הקים על סבוב הארץ... ואמר "ה' למבול ישב", רוצה לומר שעם השתנות עניני הארץ והפסדם לא יהיה אצלו יתברך שינוי יחס...

קימה שם משתתף, ואחד מעניני הקימה שהיא כנגד הישיבה "לא קם ולא זע ממנו", ובו עוד ענין קיום הדבר ואמתתו "יקם ה' את דברו"... ובזה הענין נאמר כל לשון קימה שבאה בשם יתברך, "עתה אקום יאמר ה'", ירצה בו, עתה אקיים דברי ויעודי לטוב ולרע, "אתה תקום תרחם ציון", תקיים מה שיעדתה בו לרחם עליה. ומפני שהמסכים לעשות דבר יתעורר לעשותו בקימה, נאמר לכל מי שיתעורר לאיזה ענין שהוא קם, "כי הקים בני את עבדי עלי". והושאל זה הענין לעבור גזרת הא-ל על עם שהתחייבו העונש לאבדם, "וקמתי על בית ירבעם", "וקם על בית מרעים". ואפשר שיהיה אמרו עתה אקום מזה הענין, וכן תקום תרחם ציון... לא שיש לו קימה או ישיבה חלילה לו מהם, אמרו ע"ה אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, כי עמד יבא פעמים בענין קם.

עמידה שם משתתף, יהיה בענין עמידת האדם וקימתו... ויהיה ההמנע וההפסק, "כי עמדו לא ענו עוד", ויהיה בענין הקיום וההשאר... וכל עמידה שבאה בא-ל יתברך היא מזה הענין האחרון, "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים", יתקיימו סבותיו, כלומר מסובביו...

וירד ה' - ענין ירידה אצל השי"ת הוא ענין הראותו והתגלותו בהשגת השכל, כי גילוי שכינה לתחתונים היא ירידה במעלת הגבוה...

רוכב שמים - רוצה לומר מושל בהם או מניעם.

ארדה נא - ...וכאן אמר ארדה על פקידת מעשה השפלים, ולשון וירד בא על ירידת האור הנברא בסיני, או על השגחתו בארץ לא מוכנת לכך, כמו "ארד עמך מצרימה", או להשרות נבואה, "וירדתי ודברתי עמך", וכאן רוצה לומר שירד להעניש, ודבר בלשון בני אדם.

וירד ה' בענן - כדי שיתפעלו לבבות הזקנים, כי משה היה שומע הקול בלי ענן, להמורה אמר וירד, כי הגלותו לאדם היא ירידה בחוק השי"ת, ויותר נכון שהירידה היא בערך הענן, שהיה מעל האוהל.

יושב על כסא - להורות על חוזק מצבו ועל האדנות.

וירד ה' - נאמר במקום שאין הענין עצמו ראוי לעונש, אלא מהקלקול שיצא בסופו. וכן בסדום שלא הרשיעו יותר משאר עכו"ם, או ישראל בגלותם, שאמר עליהם "אראה מה אחריתם".

וירד ה' - במכילתא דר' שמעון בר יוחאי, נחות מקודשא לחול לאשגחא בדינא. כי העיון ופנות רצון הגדול אל הקטן והפחות זו ירידה. (בראשית יא ה

ארדה נא - רוצה לומר הנני יורד לסוף דעתם, והעל אלה לא אפקוד?

ארדה נא - בני אדם ישפטו רק על המעשה עצמו, וה' יבחן את העושה ותכונותיו, העת בה הרשיע, וחפצו, והמעשה בכללו. כאן למשל בחן אם רחקו העניים מקמצנות, או באו עליהם יותר מדאי, או היתה עת רעב ומלחמה, על כן שלח המלאכים לבחון זאת, ואולי ימצאו ענינים המקטינים את רשעם.

וארד להצילו - לפעול ישועות בקרב הארץ, ולא מהשמים דרך המערכה והטבע.

וירד ה' - זה נכתב בכל מקום בו היתה נחוצה התערבות, כדי שהתחתונים לא יתרחקו עוד יותר מן העליונים...

הנני יוצא - בכל מקום היציאה היא להשחית, עד עתה היו רק אותות על ידי שלוחיו, עכשיו בצאתו בעצמו ימותו גדולי מצרים.

ויבא אלקים - בלשון זה נאמר גם אצל אבימלך ולבן, דהיינו הופעה פתאומית.

וירד ה' - להשגחה אף שאינה לפי כבודו, כי לא התהלכו על פי תורה ועבודה, כאב הנזקק לבנו הזורק אבנים.

ארדה נא - כדפירשנו, התעסקות במעשה תוהו של בני אדם, שהיא השפלת כבודו יתברך.