מתושלח

ויחי מתושלח שבע ושמונים ומאת שנה, ויולד את למך... ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה, וימות.

ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ, מה טיבם של שבעת הימים, אמר רב, אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמד שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא...

ויהי לשבעת הימים ומי המבול, מלמד שתלה להם הקב"ה ז' ימי אבלות של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה, ולא עשו.

ויש אומרים כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם, וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו, שנאמר ויהי לשבעת הימים, מה טיבן של שבעת הימים הללו, אלו ימי אבלו של צדיק שעיכב את הפורענות, לפיכך נאמר ויהי לשבעת הימים.

שבעה הם שקפלו את העולם כולו, אדם הראשון, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, ואליהו, והוא עדיין קיים... ויהי כל ימי מתושלח, אמרו מתושלח צדיק גמור היה, וכל דבור ודבור שהיה יוצא מפיו היה מושל ר"ל משלים בשבחו של הקב"ה, והיה שונה ט' מאות סדרי משנה, כיון שמת שמעו קול רעש ברקיע שהיו עושין לו הספד, והיו יורדין דמעות מעיני החיות על פטירתו, כיון שראו כך, עשו לו הספד למטה, וקבע להן הקב"ה זמן אחר זמן לדור המבול בשכר שהספידוהו ז' ימים.

דרש רבי יוסי דמקסרין, מאי דכתיב קל הוא על פני מים (איוב כ"ד י"ח), מלמד שהיה מתושלח הצדיק מתרה בהן בכל יום ואומר להן חזרו בתשובה, ואם לאו דעו שהקב"ה מביא עליכם מבול ומקפה נבלתכם על פני המים כזיקין, שנאמר קל הוא על פני מים, ולא עוד אלא שלוקחין מכם קללה לכל באי העולם, שנאמר תקלל חלקתם בארץ (שם), והיינו דאמרינן מי שפרע מדור המבול, אמרו לו ומי מעכב, אמר להן פרידה אחת טובה יש לו להקב"ה להוציא מכם, והיא מעכבת, אמרו לו אם כן לא יפנה דרך כרמים (שם), אמר להן אי אפשר.

לשבעת הימים - בגימטריא לימי אבל מתושלח.

רמ"ע מפאנו:

מתושלח הוא רבינו הקודש, כי זה היה שונה ת"ר סדרי משנה, ורבי כתב ששה סדרי משנה, וכל סדר כלול מאה.

מתי שוא

מתי שוא - הפך דרך האמת.

מתי שוא - המדיחים מעבודת ה' על ידי טענות של מינות.

מתי שוא - כל דעתם על הבלים.