פה

...ומי שרוצה ימים עליונים, (שהם חג"ת נה"י דז"א המקובלים במלכות), להדבק בהם ולאהוב אותם, ישמור פיו מכל דבר ישמור פיו ולשונו, ישמור פיו ממאכל וממשתה המטמא את הנפש, ומרחיק האדם מאלו החיים (דבינה שבז"א הנקרא) לשון, ומאלו הימים (דז"א שבמלכות הנקראת פה), וישמור לשונו מדברי לשון הרע שלא יטמא בהם, ויתרחק מהם ולא יהיה לו חלק בהם.

תא חזי פה ולשון מקום עליון נקרא כך, (שהמלכות נקראת פה, וז"א נקרא לשון), ומשום זה לא יפגום אדם פיו ולשונו, (משום שהוא פוגם בפה ולשון העליונים), וכל שכן לטמאות נפשו וגופו כלו, משום שנטמא בעולם האחר למעלה.

ר' יוסי פתח ואמר, כל עמל האדם לפיהו, הסתכלתי בדברי שלמה המלך וכולם אחוזים בחכמה עליונה, והכתוב כל עמל האדם לפיהו הנה נקרא הזה, בשעה שדנים לאדם בעולם ההוא, כתוב שכל דין ההוא וכל מה שסובל בעולם ההוא שנוקמים ממנו נקמת העולם, (כל זה הוא) לפיהו, משום פיהו שלא שמר אותו, וטימא את נפשו ולא נתדבק בצד החיים בצד ימין...

אמר ר' אלעזר, בכל מעשיו של האדם צריך לו, שיהיו כולם לשמו הקדוש, מהו לשמו הקדוש, היינו שיזכיר בפיו את השם הקדוש על כל מה שעושה שיהיה הכל לעבודתו, ולא ישרה עליו הסטרא אחרא, משום שהס"א מוכן תמיד לבני אדם, ויכול לשרות מעשה ההוא שעושה...

שונאי בצע זה הוא הפה, שהוא מלכות, ב' שפתים שלה, מתתקנים עליה, שהם נצח והוד והיסוד, זה הוא הלשון שנקרא לשון למודים...

...ואם פיו גדול, שפתיו גדולות, מי שמשתתף עמו, מצליח בכל דבר, והוא גם כן מצליח, הוא טוב לכל שותפות.

דארשב"ל וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא, אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה.

א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קראה, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, תל של פיות פונים בו.

א"ר ביזנא בר זבדא א"ר עקיבא א"ר פנדא א"ר נחום א"ר בירים משום זקן אחד ומנו ר' בנאה עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה, קרא הוא, אין וכדרבי אלעזר דא"ר אלעזר מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה, שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמיה.

בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועוד ידו נטויה, א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של ארבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה, אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר ושוחה עמוקה פי זרות.

(יוצאה) בפלפל ובגלגל מלח, פלפל לריח הפה, גלגל מלח לדורשיני (חולי השינים) וכל דבר שנותנת לתוך פיה, זנגבילא, אי נמי דרצונא.

חמרא וחיי לפום רבנן אין בו משום דרכי האמורי, מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון.

פ' כפופה פ' פשוטה פה פתוח פה סתום.

אזל אשכחיה לרב א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה, א"ל דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך, מן המותר בפיך.

תנא חדא נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה ונותנין לפני בהמה שפיה רע, ותניא אידך נוטלין מלפני בהמה שפיה רע ונותנין לפני בהמה שפיה יפה (שאינו מטיל רירין).

א"ל שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא, אל תקרי למצאיהם אלא למוציאהם בפה.

א"ר אמי מאי דכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך, אימתי דברי תורה נעים בזמן שתשמרם בבטנך, ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך. ר' זירא אמר מהכא, שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, אימתי שמחה לאיש, בזמן שמענה בפיו, לשון אחר אימתי שמחה לאיש במענה פיו, בזמן שדבר בעתו מה טוב, ר' יצחק אמר מהכא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, אימתי קרוב אליך, בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. רבא אמר מהכא, תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, אימתי תאות לבו נתתה לו, בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה.

ורבנן סברי בעינן פיו ולבו שוין.

שלשה הקב"ה שונאן, המדבר א' בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעידו...

תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה, פיו פתוח ורירו נוטף...

בפיך זו צדקה.

...כי פי המדבר אליכם, כפי כן לבי.

ובבאה לפני המלך אמר עם הספר, אמר, אמרה מיבעי ליה אמר רבי יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בספר.

והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין, התם פומייהו כאיב להו.

רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין.

שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו שהוא נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.

כיון דאמר רבן גמליאל מהימנא כגון זו פתח פיך לאלם הוא,

מאי בעל פוליפוס, אמר רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם, במתניתא תנא ריח הפה, רב אסי מתני איפכא ומנח בה סימנא שמואל לא פסיק פומיה מכוליה פירקין.

ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, רבי אלעזר אמר בפה רך.

ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ומאי שנא מעבריות, מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק, אמר, פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא...

במה הראה להם, חזקיה אמר בפיו עקם להם.

שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, אף על פי שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום.

שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם.

ואיכא דאמרי לישנא דחוצפית המתורגמן חזה דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר.

ואי אמרת פי פרה כחצר המזיק דמי, לימא ליה מאי בעי ידך בפומא דחיוואי...

לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה...

איתמר חסמה בקול והנהיגה בקול, ר' יוחנן אמר חייב, ריש לקיש אמר פטור, רבי יוחנן אמר חייב, עקימת פיו הויא מעשה.

רב אמר עפרא לפומיה דאיוב, חברותא כלפי שמיא...

אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי מה עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה.

אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא...

מאי ועלהו לתרופה, ר' יצחק בר אבודימי ורב חסדא, חד אמר להתיר פה של מעלה, וחד אמר להתיר פה של מטה. איתמר חזקיה אמר להתיר פה אילמין, בר קפרא אמר להתיר פה עקרות.

פצו עליך פיהם, אמר רבא אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן, בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.

פיו דומה לשל חזיר (הוא מום)... אמר רב פפא לא תימא דשפיר ופרוס, אלא כיון דפרוס אף על גב דלא שפיר.

דרשב"י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין, חד דהוי לעי באורייתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה. חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה, אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה.

אמר רבי אמי צריכין למיחוש למה דברייתא חששין, אסור דלא למיתן בר נש פריטין גו פומא.

אמר ליה יהא שלמא לגברא דטעה בפומיה ולא טעה בעינוי.

רבי חונייא בשם רבי אמר, תורת אמת היתה בפיהו, אלו דברים ששמע מפי רבו.

א"ר לוי ששה דברים משמשין את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו, העין והאוזן והחוטם שלא ברשותו... הפה והיד והרגל ברשותו, אין בעי הוא לעי באורייתא, אין בעי לישנא בישא, אין בעי מחרף ומגדף.

והתחתנו אותנו, א"ר אלעזר לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של עכו"ם תחלה אלא אם כן נותן עכו"ם אצבעו תחלה בתוך פיו של ישראל...

כי פי המדבר אליכם, בלשון הקודש.

לעתיד לבא הפה והכרס מדיינין זה עם זה, הפה אומר לכרס כל מה שגזלתי וחמסתי בך נתתי, ולאחר ג' ימים היא נבקעת והיא אומרת לו הא לך כל מה שגזלת וחמסת, שנאמר (קהלת י"ב) ותשבר הכד על המבוע.

מיד ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם, אמר לו אם אין אתה איש דברים אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם, ואני עשיתי אלם מי שחפצתי... אלא לעשות בך כן אני חפץ בעת שתסבר שיהיו דבריך נכונים שאני אהיה עם פיך, הדא הוא דכתיב ואנכי אהיה עם פיך. מהו והוריתיך, ר' אבהו אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ.

...אבל הקב"ה אינו כן, הוא מלמד סניגוריא, הוא מלמד קטיגוריא, הוא הפה שאמר (ישעיה א') הוי גוי חוטא, הוא הפה שאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק, הפה שאמר עם כבד עון, הוא שאמר ועמך כלם צדיקים. הפה שאמר בנים משחיתים, הוא אמר וכל בניך למודי ה', הפה שאמר זרע מרעים, הוא שאמר ונודע בגוים זרעם, הפה שאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע, הוא הפה שאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, הפה שאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, הוא שאמר והיה מדי חדש בחדשו.

פתח פיך לאלם, מכאן שאם אין טוענין ליורש וללוקח שבית דין טוענין, דבר אחר פתח פיך לאלם כנגד היתומים הוא אומר שאין יודעין לטעון, ועוד שאין יודעין בעסק אביהם שבית דין טוענים בשבילם.

הדעת מתחלקת בארבע חלקים, ב' בשתי הכליות, וחלק אחד בפה ואחד בלב... וחלק א' בפה, (תהלים מ"ט) פי ידבר חכמות, ניתנה הדעת הזו בד' כלים האלו. וכנגדן נתנו חכמים שיעור לשכרות בד' רביעית יין חי שהן ד' כוסות... שתה ג' כוסות יצאו ג' חלקים מדעתו ולבו מטורף, מיד הוא מתחיל לדבר שלא כהוגן. שתה כוס ד' יצא כל דעתו נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו והלשון נפסק, מבקש לדבר ואינו יכול, אלא לשונו עגום.

לפי שהיו זבולן ויששכר שותפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולן היה עוסק בפרקמטיא, והיה טורח זבולן ונותן לתוך פיו של יששכר...

...כך משה לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדיבור אמר לא איש דברים אנכי, אבל אצל ישראל כתיב בו אלה הדברים.

א"ר יהודה בר סימון (זכריה י"ג) והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו, הפיות שאומרים שתי רשויות הן יכרתו ויגועו.

דבר אחר שיר השירים, זה שאמר הכתוב (משלי ט"ז) לב חכם ישכיל פיהו לבו של חכם מלא חכמה, מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו, פיהו, פומיה מחכים עלוי פומיה מורה עלוי, ועל שפתיו יוסיף לקח, מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו מוסיף על לקחה של תורה.

...ושאר הצדיקים מנין, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו, אם עסקת בדברי תורה שפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין לך על פיך.

ר' יהודה אומר התורה שנאמרה בפה אחת נאמרה בפיות הרבה, ר' נחמיה אמר שתי תורות נאמרו, אחד בפה ואחד בכתב. ורבנן אמרין שהן גוזרין על העליונים ועושים, על התחתונים ועושים.

כי לא עינה מלבו, ר' ברכיה בש"ר לוי אמר בב' מקומות פעלו ישראל, בא' פעלו בפיהם ולא בלבם, ובא' פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם, ואלו הן סיני ובבל, בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו', בבבל פעלו בלבם ולא בפיהם, הדא הוא דכתיב כי לא ענה מלבו, אמר הקב"ה יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל, ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני.

למה נמשלו ישראל לתולעת, לומר לך מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו, והוא רך ומכה את הקשה, כך אין להם לישראל אלא תפלה, שהעכו"ם נמשלו כארזים, שנאמר (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון, וכשהן מתגברים עליהם חוזרים בתשובה וצועקים ומתפללין... בשלח ט)

ויפתח ה' את פי האתון, להודיעו שהפה ולשון ברשותו, שאם בקש לקלל פיו ברשותו.

עם שהוא עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפיו, ואמר (כי איש טמא שפתים אנכי) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, אמר לו הקב"ה אמרת כי איש טמא שפתים אנכי הותרה לך, על שהיית שליט בעצמך, שמא בבני היית שליט שהיית עומד ואומר עליהם ובתוך עם טמא שפתים, מיד נטל את שלו, שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (ישעיה ז'), גחלת אין כתב כאן אלא רצפה, אמר ר' שמואל בר נחמן רץ פה שאמר דלטוריא על בני.

...באנכי בראתי את הדיבור ושמתי בפיו, ואנכי אהיה עם פיך, אמר רבי חמא בר חנינא קשה גליפת שפתים שהוא שקול כנגד ברייתו של עולם שבבריאת העולם ומלואו כתב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ובגליפת שפתים כתב בורא ניב שפתים (ישעיה נ"ז)...

...חטאו בפה, שתו בשמים פיהם (תהלים ע"ג), ולקו בפה, ויאכלו את ישראל בכל פה (ישעיה ט'), ומתנחמים בפה, (שם מ') ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר.

הוי דן את דבורך עד שלא תוציא אותם מפיך... הוי דן את חברך היכי דלא איגלי לך מידי, ואל יכריעוך פיך דלא ליקום במיליה כד מנצח.

תן דעתך עד שיצא מפיך, חשוב מעשיך בדרך ארץ...

פיך שלא סיפר לשון הרע עליו יהרגו כל בעלי הרוגים. פיך שעסק בתורה עליו יתברכו כל בעלי ברכה.

אם שמרת פיך מלשון הרע תהא כל ימיך לשלום.

הארץ אין לה פה וכתיב ותפתח הארץ את פיה...

זה שאמר הכתוב (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבי יהושע בן לוי אמר בפוסקי צדקה הכתוב מדבר, אל תתן את פיך בצביון שאתה נותן ואין אתה נותן... דבר אחר אל תתן את פיך, אמר רבי לוי בחנפין הכתוב מדבר, למה יקצוף על אותו הקול שאתה מחניף בפיך וחבל את מעשה ידיך, מעט משא ומתן שיש בידך אתה מכניס בהן ערבוביא... דבר אחר בלשון הרע שהם מחטיאים בפיהם את בשרם ממה שהם מוציאים בפיהם לוקים בצרעת... וחבל את מעשה ידיך, מעט תורה שיש בידיך אתה מאבדה...

וכן אמר הכתוב פיהם של ישראל הוא חרבם, שנאמר וחרב פיפיות בידם.

ואפילו אם אדם עושה זאת אינו מספיק להבל היוצא מפיו אפילו שעה אחת, שנאמר (קהלת ו') כל עמל האדם לפיהו, ופיו וגופו שהוא חוטא בהם.

דבר אחר א'פתח פ'ה ופ'ה ל'שון א'פתח, שאין נאה במאתים ושמונה אברים שבאדם לומר לפניו שירה אלא בפה ולשון, שנאמר פי יספר צדקתך וגו' (תהלים ע"א), שלא נמשלו פה ולשון אלא בים ובגליו, כשם שהים מרחיב ופותח כך הפה מרחיב ופותח, כשם שהים מלא מרגליות כך הפה מלא מרגליות, של עצמות, כשם שהים מביע מים כך הפה מביע מים, כשם שגל מתוך הים מתגבר ועולה, כך הלשון בתוך הפה מתגבר ועולה...

פי, אל תקרא פי אלא פה, ואין פה אלא משה, שנאמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי, מלמד שבאותה שעה אמר משה לפני הקב"ה רבון של עולמים, יודע אני בעצמי שאתה א-לוה לכל באי עולם ולא בראת עולם אלא לכבודך... וכל אבר ואבר שבראת באדם לא בראת אותו לבטלה... ולשון למה לא לשיחה ולדבור, עכשיו תן לי שיחה ותן לי דבור להשתמש בהן בפה ולשון...

מנין לשון ופה נמשלו בים ובגליו, כשם שהים מלא מרגליות כך הפה מלא מרגליות, וכשם שהים נובע מים כך הפה נובע מים. כשם שהים גל שבו מתגבר ועולה, כך הפה לשון שבו מתגבר ועולה. כשם שגל הים מטביע הספינה, כך לשון הרע מרשיע ומטביע את האדם. כשם שגל הים מצפצף כך לשון הפה מצפצף. כשם שהים מרגיש, כך לשונו של אדם מרגיש, כשם שהים פולט כך הפה פולט מים. כשם שגל הים יש לו שפה מזה ושפה מזה, כך לשון הרע יש לו שפה מזה ושפה מזה. כשם שהים מבאיש ומסריח, כך הלשון מבאיש ומסריח. כשם שגל הים זמנים זקוף וזמנים מוטל כך לשונו של אדם. כשם שגל הים הכל מתיראים ממנו, כך לשונו של אדם הכל מתיראים ממנו.

כבר ידעת כי האדם נבנה בצורה העליונה, וכל אחד מאבריו הוא ענף אחד מהאילן העליון, והפה שברא הקב"ה באדם לא בראו רק לספר שבחו וגדלו, והוא כלי מוכן להשתמש בו למלך הכבוד, והוא שנאמר תהלת ה' ידבר פי, ולפיכך כל היוצא מפיו יעשה...

...ופירש הכתוב לפי זה כי השכל אשר לאדם תעוז והוא יותר במעלה מן עשרה אברים שהם שליטים בגוף האדם, שהגוף נקרא בשם עיר בכל מקום, כמו שהוא מבואר במקום אחר, וגם מזה תוכל להבין כי לא אשר יחשבו בני אדם הוא דרך חכמים, שהרי מנה האבר הזה עם עשרה שליטים, שהם האברים החשובים, ויותר מזה, כי כל האברים הם זוגות ואילו ראש הגויה והפה אלו שנים בלבד הם יחידים וזה כמו שאמרנו, כי על ידי האבר הזה האדם הוא איש, אשר האיש נחשב כמו צורה, כמו שאמרנו, וכן הפה שבו הוא חי מדבר דבר זה הוא נחשב צורה, ומחולקים הם, כי הפה הוא אל הדבור אשר הדבור הוא שכלי, וראש הגויה הוא בשר, והפה שבו הדבור בודאי נחשב כמו צורה, וראש הגויה מפני שעל ידי אבר זה נחשב איש, והאיש הוא נחשב צורה, ובזה הוא משלים כל האברים שהם תשעה, אבל אין בכלל הזה הפה שהוא עשירי, כי כבר אמרנו כי הפה בעצמו נחשב כמו צורה, והוא משלים את הכל מצד שממנו הדבור השכלי, ולכך מנה ראש הגויה והפה ביחד, כי אלו שתי אברים הם לאדם השלמה מצד שתי בחינות. כי האברים של אדם משמשים את האדם במה שהאדם יש בו השכל, ומצד בחינה זאת הפה הוא השלמה לאדם, כי הפה בו הדבור שהוא שכלי...

...ולפיכך אחר שסדר האלפא ביתא כסדר, סדר אחר זה הפ"ה קודם העי"ן, לרמוז על חטא שלהם, והאיש המשכיל יבין בענין קדימת קריאת פ"ה לעין, כי העין הוא המציאות, שכך נראה ונמצא, והפה הוא הדבור ואינו המציאות רק העין הוא המציאות, וראוי שיהיו הדבור כמו שהוא נמצא במציאות, אבל המרגלים הקדימו הפה לעין ולא היו נמשכין אחר האמת שהוא המציאות...

התפלה היא דורון למלך מלכי המלכים הקב"ה, והפה הוא הכלי שבו זה הדורון וצא ולמד מי שהוא מביא דורון למלך בשר ודם, דורון מהודר והיה שם הדורון בכלי מטונף מלא קיא צואה, אז המלך היה דנו במיתות חמורות על שתי רעים, על ביזוי המלך ועל ביזוי הדורון. כן הוא מי שמתפלל ופיו דבר נבלה, שדיבר לשון הרע או שבועה וקללה וכיוצא בזה, אז שם התפילה שהיה דורון למלך מלכי המלכים הקב"ה בכלי צואה. ועל כן צריך אדם לטהר פיו ולשונו, ואם חטא יתקן לעשות תשובה שלימה ויקדש את פיו ולשונו, וכן צריך לטהר כל מעשיו קודם שבא לגשת בהיכל מלך מלכי המלכים הקב"ה ולקרא אותו ברוך אתה ה' וכו'...

והנה לפי זה נמצא תשמיש הפה לגוף ולא לנשמה, אך הענין הוא כי יש לפה ב' שמושים, א' לסוף הראש וא' להתחלת הגוף, כי הוא סוף החושים ותחלת המזון. והענין כי ג' החושים האחרים כולם הם מקומות קבלה, והפה הוא מקום השפעה, כי הלא האוזן מקבלת הקול, וחוטם הריח... אך הפה היא המוציאה, וזהו בסוד הדבור, כי תולדות מה שנראה בעין ונשמע באוזן ונתקבל בחוטם יוצא אחר כך בפה שהיא מלכות...

ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו כי פה לומדי תורה ככלי שרת, ואסור לדבר בו אפילו דברי חול, ורמז באמרו "לפוה משפחת הפוני", שצריך לפנות מפיו כל חוץ מהגות בתורה...

ונראה לי להטעים עוד כי דעת רבותינו בזה כדעת קצת המפרשים שם פה על החפץ והרצון, כמו "ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה", שפירשוהו כחפצי ורצוני, ועל כונה זו יבואר שם פה המוזכר אצלו ית', כמו "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", כלומר רצון ה'...

אשר דברת בפיך - מכאן דרשינן דבצדקה עובר בבל תאחר, בפיך זו צדקה. ויתכן לפרש כונה זו על לשון המקרא, כי אם בפיך הוא על אבר הדבור היא מלה יתרה, לכן פירשוהו מלשון פי שיורה על השיעור והמדה, כמו "לפי אכלו", על שיעור ומדת אכילה... ומזה "הן אני כפיך לאל" (איוב ל"ג) על שיעור ומדת הכח, כמדת ושיעור כחך...

ההבדל בין פה ושפה הוא, פה כולל כל הפה, הלשון וכל כלי הדבור, ושפה מציין רק השפה החיצונית בלבד.

בפיהו - הפה מציין הדבור החיצוני,והלב המחשבה, לשונם הוא מקום החושך עליו יחליקו אל הקבר, הגרון.

פיה - רומז תמיד על החכמה, על לשונה - על הבינה, שנגלו לה תעלומות בסתרי תורה, שחסד הוא כל היוצא מהפשוט.

מוצא שפתיך תשמור הוא שמירת הלשון, שהפה הוא אבר פנימי יותר שכל ההבל ופנימיות האדם הוא יוצא על ידי מוצאות הפה, על כן צריך שמירה יותר, ונראה דמצות תלמוד תורה הוא שמירת הפה, דכל מצות עשה נגד אבר מיוחד, ולכן מצוה זו תמיד יום ולילה, כי מוצאות הפה צריכין יותר שמירה כנ"ל, כי כל שורש החיות בהאדם הוא בהבל הפנימי, וכשאדם שומר הבל פיו זה שורש לכל המעשים, כדכתיב תשמור ועשית, שכל המעשים תלוי בשמירת הפה, כי יתרון בריאת האדם על הבעל חי כי הוא מדבר... לזאת צריך לתת עיקר המעלה שלו להשי"ת כנ"ל, כי בריאת הפה ודיבור האדם הוא דבר נפלא יותר מכל הבריאה...

בפסוק מוצא שפתיך תשמור, ודרשו חז"ל מוצא שפתיך מצות עשה, תשמור מצות לא תעשה, כי הנדר והקבלה של מצוה היא מסייעת הרבה אל האדם, לכן איתא שנשבעין לקיים המצוה, וכן מקבלין בני ישראל ב' פעמים בכל יום עול מלכותו ית', וקבלה זו מסייעת אל האדם, אך זה תליא כפי שמירת הפה מדברי הבלי העולם הזה, כן יש כח בפה לקבל ושיעשה דיבורו רושם, לכן צריכין לשמור הפה ומקפידין מאד על לשון הרע... וכפי השמירה מלא תעשה כן מסייע הפה לקיים המצות עשה...

התחלת כל דבר גולמי נקרא ראש, וכל דבר שיש לו בית קיבול התחלתו מכונה פה, והנסתרות שהם מוח ולב וכליות ראשיתם הראש, והיציאה מן הכח שבראש אל הפועל במעשה ראשיתו הפה, שהוא ראש לנגלות אל הזולת, שהוא המעשה, וגם עקימת שפתיו הוי מעשה...