הנקה

מי שמיניקת את ילדה, לא תזדווג לבעלה אלא בשעה שהילד ישן, ואחר כך לא תניק אותו עד שעה אחת כמהלך ב' מילין, או כמהלך מיל אם אינה יכולה משום צער הילד, ובזה לא יפחד ממנה (מלילית) לעולם.

רבי נתן אומר לא בא הכתוב אלא להדרש... מהו שבעת ימים יהיה עם אמו, מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כולן לא ינקו אלא מן החולין, מכאן אמרו כל הקדשים לא יניקו את בניהם, ומעושרת קלה לא תניק את בנה, וכולן אין למדין אלא מן הבכור...

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני, כמה היא מניקתו, שתי שנים, רבי יהודה אומר שמונה עשר חודש...

תנו רבנן מניקה שמת בנה בתוך עשרים וארבע חודש הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה, לפיכך אם היתה מניקתו והולכת ארבע או חמש שנים דיה שעתה דברי רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים דיין שעתן כל עשרים וארבע חודש, כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר דם נעכר ונעשה חלב...

ראה עוד ערך ינק.

מניקה את בנה, אמר רבי חגיי לא אמר אלא בנה, הא תאומים לא, ולמה אמר בנה, שלא תניק בן חברתה, כהדין דתני אין האיש כופף את אשתו שתניק בנו של חברו, ולא האשה כופה את בעלה שתניק בן חברתה...

תני מניקה שמת בעלה לא תנשא עד עשרים וארבעה חדשים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר שמונה עשר חודש...

בת ישראל לא תניק בנה של עכו"ם מפני שנותנת לו חיים... אבל נכרית מניקה בנה של ישראל, דכתיב והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך. תני יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן בהמה טמאה, ומביאין לו חלב מכל מקום ואינו חושש לא משום טומאה...

רבי מאיר אומר מחמת החלב הדמין מסתלקין... רבי יהושע אומר יונק הוא התינוק והולך אפילו ארבע או חמש שנים ומותר, פירש אין מחזירין אותו, עד איכן, רבי יעקב בר אחא רבי חייא בשם רבי יוחנן עד מעת לעת, רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש עד שלשה ימים מעת לעת. במה דברים אמורים בזמן שפירש במתוך בוריו, אבל אם פירש מתוך חוליו מחזירין אותו מיד, ובתינוק שאינו של סכנה, אבל בתינוק שהוא של סכנה אפילו לאחר כמה מחזירין אותו מיד.

ראה עוד ערך ינק.