על

אילימא בעל בסמוך קמיפלגי, דרבי שמעון בן לקיש סבר על בסמוך ורבי יוחנן סבר לא בעינן על בסמוך, והא איפלגו בה חדא זימנא...

מאי על, על בסמוך, כדתניא ונתת על המערכת לבונה זכה, רבי אומר על בסמוך, אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר וסכות על הארון, הוי אומר על בסמוך.

נצבים עליו - לפניו, כמו ועליו מטה מנשה, אבל לשון נקיה היא כלפי המלאכים.

ועליו - כתרגומו, ודי סמיכין עלוהי.

ויעל על גוזזי צאנו - על תחת אל.

ראשו על כרעיו - כמו עם, וכן ויבואו האנשים על האנשים.

ושמת אותו על פתיל תכלת - עם פתיל תכלת.

והקריב על חטאתו - בעבור חטאתו.

ועל חרבך תחיה - כמו בחרבך, וכן "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", בלחם. בראשית כז מ)

לרחוץ על היאור - סרס המקרא ודרשהו, ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו, לשון רבינו שלמה, ואם כן היה על היאור כמו אל היאור, וכן "וילך אלקנה על ביתו הרמתה"... או הוא כמו לרחוץ ביאור...

על מרורים יאכלוהו - עם מרורים, ולא אמר עם ללמד שאינו חובה שיהא כורכן בבת אחת...

וסכות על הארון - מלמעלה, במקום אל...

והוא עומד עליהם - לפניהם, וכן "שרפים עומדים ממעל לו".

על היאור - סמוך ליאור, כמו "ועליו מטה מנשה".

וירכתו על צידון - עד צידון.

הנלוים על ה' - אל.

והוא עומד עליהם - כשאיש יושב ואחד עומד קוראו עומד עליו.

חמסי עליך - על ידיך הוא, שאינך מוחה על כבודי.

לרחוץ על היאור - ביאור, דוגמא ועל חרבך תחיה, על הבתים אשר אתם שם.

לגלות ערותה עליה - עמה.

על הר גריזים - בסמוך.

לא תאכל עליו חמץ - עמו.

שוכב עליה - כמו שוכב בקרבה או בתוכה, כי יש על במקום בתוך, "כל העובר על הפקודים", אמנם אמר "עליה" לכוונה שניה שהזכיר רש"י.

...ויותר נראה לי לפרש מלת על ענין סבה, כמו "על חרבך תחיה", שהחרב סבה על החיות, לא על הלחם לבדו יחיה האדם...

ויעל על גוזזי צאנו - לדעתי הוראת על גם העסק בענין, כמו "על (בענין) כל דבר פשע".

אתה תהיה על ביתי - תרגם אונקלוס ממנא על ביתי, ובאמת אין כאן חסרון, כי מלת על היא שם תואר כמו "ואל על יקראוהו" (הושע י"א), שפירושו עליון, תהיה העליון של ביתי, וכן "ויצא יוסף על ארץ מצרים" ועוד.

על פני - לרש"י כל זמן שאני קיים, והר"ש טען על זה שאין זה דבר נאות בחקו ית', שנראה חס ושלום שמשים תנאי בנצחיותו, ואונקלוס תרגם בר מיני, נראה שפירש מלת על כמו "על כל לבונתה" שפירושה לבד כל הלבונה, ופירוש מלת פני כבוד ה' בעצמו, כמו "ויוצאך בפניו" (דברים ד'), וטעם על פני לבד עצמות שלי. ולי נראה מלת על טעמו כמו סבה הגורמת, כמו "על הברכה אשר ברכו אביו", ושם פני ענין חשיבות, כמו "פני הדור", ומזה "לחם הפנים", כי כונת ע"ז היתה, להיותו ית' נעלה ומרומם לבלי תכלית חשבו שאין מהראוי לאדם לערוך עבודתו אליו ית' בלתי אמצעי ביניהם, אמרה תורה לא יהיה לך אלהים אחרים מסבת גודל ערכי.

היותרת על הכבד - סמוך לכבד, כמו "האנשים על הנשים" (שמות ל"ב), וללמדנו שיטול קצת הסמוך שיטול מן הכבד עמה. על הכליות - מלבד הכליות...

על העולה - באמת מצאנו מלת על המכוון בו סדור דבר זה דומה בענינו אל סדור דבר אחר (כמשפט דבר אחר), כמו "ושפטו העדה וגו' על המשפטים האלה (במדבר ל"ה), דתרגמו יונתן על סדר דיניא האילין, וכמו רוב מלת על המוזכרת בראשי מזמורים "למנצח על נגינות" וכו' שהמכוון בהם שנגינת שיר זה דומה לנגון כלי שיר הנודע, וכן כאן אמר והקטירו אותו וגו' בדרך בו עושה הקטר העולה.

ונתן עליו מים חיים - ...ומלת עליו מוסבת על "לטמא" המוזכר בקרא, ופירושה בשבילו, כמו "על בית ישראל ועל עם ה'". שיהיו המים נתונים אל הכלי בכונת הממלא על הטמא, לבל יסיח דעתו ממנו...

יבמה יבא עליה - בכל מקום לשון ביאה שהוראתה תשמיש הזווג מחוברת עם מלת אל, וכאן הוזכר מלת על, על דרך הפשט הוא במקום אליה, ויש לה דומים הרבה. ונראה טעם השינוי במקום הזה, כי יצאה מכלל שאר הנשים שמחויבת להנשא ליבם ולהבעל לו אף בלתי הקדמת הקדושין, ויורה מלת עליה על ההתחייבות, כמו "עלי אלקים נדריך" (תהלים נ"ו)...

...ויש הבדל בין על ובין מעל וממעל, שעל מציין שהוא על גופו של דבר, ומעל מציין שהוא באויר למעלה מגופו של דבר, וכשאומר ממעל מציין עוד למעלה יותר...

ויצק עליה שמן - יש הבדל בין לשון יציקה ובין לשון נתינה כשיהא אחריהם מלת על, שיציקה שאחריו על מורה שיוצק בשפע על דבר הניצק...

והזה על המטהר - מלת על כשבא בדיוק הוא דוקא במלמעלה ועל גבו של דבר, וכשבא בשלוח הוא בכל מקום שנופל על דבר.

...שמלת על מורה שהדבר שהוציא ושרמז עליו במלת על היא עיקר אם בכמות אם בחשיבות, ולא כן מלת מלבד, אינה מציינת דבר עיקרי...

וכי ימות מת עליו - מלת עליו משמשת כמלת לפניו, כמו "מתה עלי רחל".

וכבר הנחנו יסוד מוצק שהלמ"ד מורה החלוקה, ומלת על מורה הצירוף, שאם ירצה לאמר לכל אחד ואחד יבא בלמ"ד, "וארבעה פנים לאחד", פירוש לכל אחד, אבל מלת על מציין הכל ביחד, "והקרבתם על הלחם"...

מלת על תשמש א' כמלת עם, ב' כמו אצל "והוא עומד עליהם". ג', ישמש מענין סבה. "הנך מת על האשה". ד', ישמש כמלת אחר או מלבד, כמו "על עולת התמיד". ה', ובא כשימוש עד, "על המעברות" (יהושע ב'). ו', ישמש כטעם אל, כמו "וילך אלקנה הרמתה על ביתו" (ש"א ב' י"א), ובאופנים האלו יש בו דרוש תמיד...

מלת על כשבאה בדיוק היא דוקא מלמעלה ועל גבו של דבר, וכשבאה בשלוח היא בכל מקום שנוכל לומר על דבר או אצלו וסמוך לו. ולפעמים מבאר שהוא עליו ממש, או על ידי שכפל מלת עליו, או על ידי שבאה מלת על בטעם, (כי ברוב נסמכת במקף), כמו "וסמך ידו על ראש". ולפעמים מלת עליו מיותרת, ובאה לדייק שיכוין לו, כמו "אשר ישבע עליו לשקר", שיתכוין לדבר עצמו לשקר עליו, שהזיד. או שבא למעט זולתו, כמו "ונשא השעיר עליו", הוא נושא ואין שאר השעירים (של ר"ח ושל מועדים).