צור חירם

משא צור, הילילו אניות תרשיש כי שודד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו. דומו יושבי אי, סוחר צידון עובר ים מלאוך... הזאת לכם עליזה מימי קדם, קדמתה יבילוה רגליה מרחוק לנוד. מי יעץ זאת על צור המעטירה, אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. ה' צב-אות יעצה, לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ... והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד, מקץ שבעים שנה יהיה לצור כשירת הזונה... והיה סחרה ואתננה קודש לה' לא יאצר ולא יחסן, כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק.

ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחודש היה דבר ה' אלי לאמר. בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי, אמלאה החרבה. לכן כה אמר א-דני אלקים הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו. ושחתו חומות צור והרסו מגדליה, וסחיתי עפרה ממנה, ונתתי אותה לצחיח סלע. משטח חרמים תהיה בתוך הים, כי אני דברתי נאם א-דני אלקים והיתה לבז לגוים. ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה, וידעו כי אני ה'. כי כה אמר א-דני אלקים הנני מביא אל צור נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים, ובסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב. בנותיך בשדה בחרב יהרוג ונתן עליך דיק ושפך עליך סוללה והקים עליך צנה... בלהות אתנך ואינך, ותבוקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם א-דני אלקים.

ויהי דבר ה' אלי לאמר. ואתה בן אדם שא על צור קינה. ואמרת לצור היושבת על מבואות ים רוכלת העמים אל איים רבים, כה אמר א-דני אלקים צור את אמרת אני כלילת יופי. בלב ימים גבוליך, בוניך כללו יפיך. ברושים משניר בנו לך את כל לוחותים ארז, מלבנון לקחו לעשות תורן עליך. אלונים מבשן עשו משוטיך, קרשך עשו שן בת אשורים מאיי כתים. שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס, תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך... זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך, כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערוב מערבך. פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך, מגן וכובע תלו בך המה נתנו הדרך... יהודה וארץ ישראל המה רוכליך, בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצורי נתנו מערבך. דמשק סוחרתך ברוב מעשיך, מרוב כל הון ביין חלבון וצמר צחר... הונך ועזבוניך מערבל מלחיך וחובליך, מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך. לקול זעקת חובליך, ירעשו מגרשות... סוחרים בעמים שרקו עליך, בלהות היית ואינך עד עולם.

ויהי דבר ה' אלי לאמר. בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר א-דני אלקים, יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים, ואתה אדם ולא אל ותתן לבך בלב אלהים. הנה חכם אתה מדניאל, כל סתום לא עממוך... לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים, והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך...

בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבודה גדולה אל צור כל ראש מוקרח וכל כתף מרוטה, ושכר לא היה לו ולחילו מצור על העבודה אשר עבד עליה...

כה אמר ה' על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו, על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים. ושלחתי אש בחומת צור, ואכלה ארמנותיה.

והצורים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה וירושלים...

הלוקח מן החמרת בצור ומן המגורת בצידון חייב, (בדמאי שהם קרובים לארץ וחזקתן שהם מן הארץ), הא מן המגורת בצור ומן החמרת בצידון פטור, מחמר יחידי בצור (דתלינן שהוא משדות צור), חמרת שנכנס לצור דרך כזיב אתי חמי אילו עמדה לה בכזיב פטורה, עכשיו שנכנסה לצור חייבת.

אילו עיירות אסורות בתחום צור, שצת ובצת ופי מצובה עלייתה וחנותה תחתייה ובית כריא וראש מנא ואמון ומזי...

אמר רבי אליעזר כל צר חסר שבמקרא במלכות אדום הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל, וכל צור מלא בקפוטקייא הכתוב מדבר.

יפה נוף משוש כל הארץ, מהו יפה נוף שהכל מיפין לה היופי, שלא היתה כמותה אף על פי שנאמר (יחזקאל כ"ז) בצור את אומרת אני כלילת יופי, היא אמרה לעצמה אבל אחרים לא אמרו לה...

כאשר שמע מצרים יחילו כשמע צור, אמר ר' אלעזר בן פדת כשם שהביא הקב"ה על המצריים במצרים כך עתיד להביא על ארם, דאמר רבי אלעזר כל צר שבמקרא חסר על אומה זאת הוא מדבר, וכל צור שבמקרא מלא על צור המדינה הוא מדבר, מה במצרים דם, אף כאן, שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ...

דלתות העמים - דהוה מספקא סחורא לכל עממיא.

סוחר צידון - היו ממלאים את צור, ועתה חרבה צידון עם צור.

אמר ים - צור היושבת על הים שהיא ראש המלכות, שכל בחוריה נהרגו. ומדרש אגדה, הים אמר לצור מה אני שאין לי בנים ובנות לדאוג עליהם איני עובר מצות קוני, את על אחת כמה וכמה.

שמע למצרים - כשהבאתי עליהם י' מכות וקריעת ים סוף כן יבהלו על מכות צור הדומות להן, דם ואש ושאון וכו'. עברו - אנשי צור ברחו תרשישה.

בת תרשיש - צור היושבת בים תרשיש.

קדש לה' - צדיקים יבוזו אותה בימות המשיח.

נשברה דלתות - אמר צור בעת המצור, שהעיר שכל העמים נכנסים אליה לסחורה תשבר והוסבו סחורות העמים אלי, אמלאה - מן העיר החרבה.

על מבואות ים - על הנמל, שהספינות באות עד החומה. רוכלת העמים - שהסוחרים הבאים מצפון ומדרום אינם רשאים לסחור זה עם זה אלא על ידי יושבי העיר. אני כלילת יופי - עכשיו שחרבה ירושלים.

מושב אלקים - עשה לו באויר על הים במנגנון כמין ז' רקיעים וישב בעליון.

מי יעץ - עלה בדעתו להחריב עיר חזקה כל כך, אם לא ה'. המעטירה - המתגאה ברב עשרה ונתנת עטרה לעצמה ולא לא-ל.

כימי מלך אחד - שאדם חי ע' שנה, ולהאומרים כימי מלך דוד, רוצה לומר על שהיתה לו ברית עם חירם מלך צור, ואחר כך שכחו הברית, לכן יענשו.

ישבתי בלב ימים - ולא יוכלו לגעת בי כבאלקים היושב בשמים, וכל הסוחרים עובדים אותי ומביאים לי מנחה.

בת צור - עדת צור תבא במנחה תמיד לכל אחת מנשי המלך.

משא צור - יש אומרים וינציא, ואינו כי לא היה ישובה אלא מכאלף שנים. ובפסיקתא א"ר אלעזר צר חסר היא רומי, אך ביחזקאל מצאנו חסר ומלא מעורב, אלא היא מדינה סמוכה לארץ ישראל, וזכר השפלתה על ידי סנחריב, ואחר כך תשוב לקדמותה ואוהבים את ישראל ושולחים מתנות לבית המקדש, ולפי ששמחו בחורבן ירושלים בא עליה עוד פעם חורבן גמור על ידי נבוכדנצר. ולמפרשי הנוצרים נהרסה בימי נבוכדנצר ובימי אלכסנדר.

קציר יאור - מביאים לה תבואה ממצרים הצומחת על ידי שיחור ולא מגשמים, כי בצור אין מקום זרע.

צור היא טירו החרבה היום על הים, ואולי באו מבניה לבנות את ויניציה הדומה לה. וישעיה נבא על חורבנה בימי סנחריב, ואחר ישבה והיה סחרה לה' בימי חזקיה, ושמחה בחורבן ירושלים ולכן נחרבה. ולא נחרבו האומות יחד, אלא אחר כבוש ירושלים החריב נבוכדנצר את עמון ומואב ואדום ופלשתים, ובפעם שניה יצא להחריב את צור, לכן ייחד לה נבואה בפני עצמה, ונראה שחזרה ונבנתה בתוך הים ואחר כך החריבה אלכסנדר עוד פעם.

כה אמר - עתה מדבר מחורבן צור השניה שנבנתה על אי אחר חורבן נבוכדנצר, ונתמלאה מחורבן ירושלים, על כן זכרה מכאן תמיד בכתיב מלא, והחריבה אלכסנדר.

צור כבר חרבה פעמים עד היסוד, אבל הודעתיך שויניציא נבנתה מאנשי צור, וברחו מפני מלך צרפת לריאלטו שלא יכלה אניה להכנס שם, והתישבו שם וכל עניני צור בה.

לחלל גאון - ה' גזר זאת להראות שאין ממש בממון, להקל כל נכבדי - ומפני שרדפו אחר הכבוד.

נתנו עזבוניך - הביאו סחורתם אליך, ושם קנו הרוכלים הקטנים מבני צור את הסחורה והביאוה למדינותיהם, ונתנו עבדים וכלי נחושת תמורת הסחורה.

...וכן איתא כמה פרשיות על צור, שגם כן היתה מפוארת בחכמה כנודע, רק צור היתה מופלגת בחכמות שכליות מפעולות בני אדם, צור לשון צייר וצר צורה ומלא וי"ו שהוא אות אמת, כמ"ש בזוהר ריש ויקרא, לפי שנתעסקו בבנין בית המקדש והיה לפעולתם אחיזה בחיי עולם. אבל צר חסר, לשון צר וצורר במלכות רביעית הכתוב מדבר, (כמ"ש בר"ר סוף ס"א), היינו לפי שנאמר בהם והידים ידי עשו דגם כן כחם בפעולת ידם, ונחסרה הוי"ו, ועיין בליקוטי תורה מהאריז"ל שבכל מקום שיחסר אות מהשם יורה על הטומאה. והוא דוגמת חכמת תורה שבעל פה, שאז היתה התחלתה, ולכן אבדן צור היה ביותר... כפי תוקף הרוממות הראוי לתורה שבעל פה בהתחלתה... וחכמת מצרים היא בכשפים שהוא למעלה מהטבע והשכל דוגמת תורה שבכתב...