עין

עין יעקב, אין עין אלא נבואה, שנאמר (ישעיה כ"ט) כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם.

וכסה את עין - ויחפי ית חזוונא דארעא.

עמד בעיניו - במראהו ובשיעורו הראשון.

עמד בעיניו - הטעם במראהו, כי המראה הוא בעין. וכן המפרשים אמרו שטעמו בעצמו, והטעם כאשר היה.

עמד בעיניו - במראהו ובשיעורו, לשון רש"י, וכמוהו "ועינו כעין הבדולח"... אבל בתורת כהנים שנינו אין לי אלא בעיני עצמו, בעיני תלמידו מנין, תלמוד לומר ואם בעיניו עמד הנגע, אם כן פירוש ואם בעיני הכהן הנזכר עמד הנגע, כלומר שעמד על עמדו לא שינה את מקומו ולא פשה לעיני מראה הכהן, ולשון מורגל בדברי חכמים, כך נראה בעיני, וכן "ועתה תיקר נא נפשי בעיניך" בדעתך ובמחשבתך...

על העין - על אם הדרך, וכשיש שני דרכים יקראו עינים, ומקום התחלת השני דרכים יקרא פתח עינים, והוא הנקרא אצל רז"ל פרשת דרכים.

עמד בעיניו - כשיעורו הראשון... יש לומר דרש"י סובר דלשון עין נאמר על כל דבר שהוא דמה לדבר, דאף על גב דעיקר לשון עין נאמר על הצבע מפני שהעין רואה הצבע, לכך אמר כעין תרשיש וכיוצא בזה הרבה על לשון צבע, מפני שהעין רואה מראה הדבר, מכל מקום יבא זה הלשון על כל דבר שהם שוים, אף כי אינם שוים במראה...

יש הבדל בין עין המורה על הצבע ובין מראה, שעין מציין רק הצבע ומראה מציין כל פרטים הנראים בו, כמו "כמראה צרעת", אבל "כעין הבדולח" הוא רק בצבע... לפי זה אם היה אומר והנה הנגע עמד במראיו היה כולל שהוא עמוק מעור בשרו, אבל עמד בעיניו פירוש בגווניו...

מעינות - שתי הוראות ל"עין", אבר הראות ומעיין מים, כבר הערנו שעין האדם בבחינת מעיין, העולם הנראה זורם דרכה אל הרוח...

ועינו כעין הבדולח - הצבע של חפץ עושה רושם מסויים על העין, ורושם זה קרוי "עין". אם נשוה את שאר המקומות ש"עין" בא בהם במשמעות זו, הרי נראה שמדובר שם תמיד בחפץ מבריק, כך "כעין נחושת קלל"... הרי נראה שהכתוב בא לתאר כאן את שקיפותו של המן.

עין הארץ - עין הוא דבר שנותנים עין עליו, וגם המשגיח על הדבר, כמו עיני העדה, וכאן יכסה תפארת הארץ ופרעה לא יכול להשגיח.