צי

וצים - וציצין יצטרחן במני זיינא ויפקון באכלוסין סגיאין...

בצים - בלגיונים.

וצים - וסיען יצטרחן מרומאי.

וצים - ספינות גדולות, כדכתיב (ישעיה ל"ג) וצי אדיר, ובורני רבתא.

וצים - יש מפרשים לשון רבים מגזרת וצי אדיר, ויש אומרים שפירושו כמו ופגשו ציים את איים, כי דמם לציים שישום אדם מראותם.

שם צי בא על אניה גדולה וחזקה המוכנה למלחמה, כמו "אני שיט צי אדיר" אני שיט קטן, צי אדיר ספינה גדולה ספינת מלחמה...

וצים - הפסוקים "וצי אדיר לא יעברנו (ישעיה ל"ג כ"א) ועוד מוכיחים שצי בלשון רבים צים הוא אניה, מאידך ציה היא מדבר, וציים הם יושבי מדבריות...

ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו לו אל דוד, ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך. ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלקים, ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים... ויקרא המלך אל ציבא נער שאול ויאמר אליו, כל אשר היה לשאול ולכל ביתו נתתי לבן אדוניך, ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן אדניך לחם ואכלו ומפיבושת בן אדוניך יאכל תמיד לחם על שלחני, ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים. ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדוני המלך את עבדו כן יעשה עבדך, ומפיבושת אוכל על שולחני כאחד מבני המלך.

ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפיבשת לקראתו וצמד חמורים חבושים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין. ויאמר המלך אל ציבא מה אלה לך, ויאמר ציבא החמורים לבית המלך לרכב והלחם והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר. ויאמר המלך ואיה בן אדוניך, ויאמר ציבא אל המלך הנה יושב בירושלים כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי, ויאמר המלך לציבא הנה לך כל אשר למפיבושת, ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן בעיניך אדוני המלך.

ויאמר (מפיבושת) אדוני המלך עבדי רימני, כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח עבדך. וירגל בעבדך אל אדוני המלך, ואדני המלך כמלאך האלקים ועשה הטוב בעיניך... ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה.

עבד - וכאשר פרסם קריאתו ובכל זאת לא בא איש מבית שאול קרא לציבא זקן הבית. האתה ציבא - או השתחרר ושינה שמו ליהדות, והשיב שעדיין הוא עבד.

ואיה בן אדונך - עשירי ירושלים פחדו לשלח לדוד פן ינקום בהם אבשלום, וציבא הלך ממה נפשך, לדוד יאמר שמעצמו בא, ולאבשלום יאמר שאדונו שלחו.