חמל חמלה

ועינכם אל תחוס - בלשון הקודש נסמכת החמלה לעין, אף על פי שהיא בלב.

ותחמול עליו - והתבאר אצלי בכל מקום כי יש הבדל בין פעל חמל ובין חוסה ורחמים, שהחמלה תהיה מצד טיב הדבר בעצמותו, שאינו רוצה להשחית דבר יקר וטוב, מה שאינו כן חוסה ורחמים הם התפעליות נפשיים יוצאות מרוך לבב לראות בצרת הנדכא שזה מגדר הרחמים, או מתועלות שישיג מן הדבר שזה גדר החוסה...

ויחמול - רחמים הם מאדם לאדם שלא יוכל לראות צרתו, חוס הוא מהצורך בדבר, וחמל מצד ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר, גם אם אין לו צורך בו..

בחמלת - חמלה היא רגש פנימי מכאיב. כמעט בלי כל זכות ניצל לוט...