רינה רנן

...הכל מרננים, צדיקים מרננים, רננו צדיקים, ורשעים מרננים, את מוצא בפרעה כיון שבאו משה ואהרן התחיל אומר (שמות ט') ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, אבל אין הרשעים מרננין לפניו עד שמביא עליהם מכות, אבל הצדיקים אינן כן, רננו צדיקים אל ה' אין כתיב כאן אלא בה', בזמן שהן רואין מיד מרננין, שנאמר (שם י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה מיד אז ישיר משה... הכל מרננין לפני, שמים וארץ מרננים, שמש וירח מרננים וכוכבי אור מרננים, המלאכים מרננין, וכן הוא אומר (תהלים קי"ח) הללוהו כל מלאכיו, אף על פי שהכל מרננין לפניו רינון של צדיקים ושל ישרים נאים מן הכל, שנאמר רננו צדיקים...

לשמוע אל הרנה ואל התפלה... רנה זו תפלה, תפלה זו בקשה.

וירונו - ואודון.

כלמה ירונו - שעמי היו רוננים תמיד בכל מה חלקם, יש רנה שהיא אבל כמו "רוני בלילה".

רנתי - היא בקול גדול, ותפלה בלחש.

רנתי - בגלוי, תפלתי בלב.

מתרונן מיין - בוטח בכחו, וי"א שהשכור מתרונן בנפול עליו תרדמה.

רוני - הרמת קול בשיר או בנהי.

רנה - צעקה.

מתרונן מיין - דומה לישן מהיין מפני עונות ישראל.

הרנה - השיר והשבח בקודם לתפלה.

וזכר ג' מיני תפלה, רנה שהוא שבח הא-ל, תפלה שישפוט עצמו כשהוא חוטא והמעטת כחו, ותחנה היא בקשת הצרכים.

צהלי ורוני - שמחה היא בבקר ונסתרת, ורני בערב בגלוי...

רנה - ספור שבחי המקום, תפלה - שפיכת הנפש והדבקות הרוח ופלילת הנפש להדבק בשורשה, תחנה - בקשת הצרכים.

רנתי - בעת עניי, תפלתי בימי הצלחתו.

תקרב רנתי - לפני התפלה מרנן במזמורים ואחר כך תבא תפלתי.

סדר התפלה בכלל הוא רנה תפלה תחנה, שמתחלה מרנן ואומר מזמורים פסוקי דזמרה שהוא ספור שבחו של מקום, והתפלה עיקרה היא שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק בשרשה, והתחנה היא בקשת הצרכים וענינה מענין חנון ומתנת חנם בשגם שאין ראוי...

תפלה נשפכת באופן חפשי מהרוח והרגש, רנה נגמרת מבחוץ באופן בלתי חפשי.

ולפי האמור יובן הענין... וזהו שבזוהר הקדש שמחה בצפרא ורננה ברמשא, כי רננה היא טרם שנתגלו הדברים שבלב, אלא מתוך שהלב נתמלא מתפרץ מלבבו כעין המיה בלי דיבור, וכמו שכתוב במיתת אחאב (מל"א כ"ב) ויעבור הרנה במחנה, שהוא ענין המיה והתלחשות, ועל כן בלילה שהוא זמן אסיפתם וקיבוצם של כחות הנפש לתוך הלב בלתי מתגלה בדבור פה גורם רננה, אך ביום שהוא זמן התגלות מתגלה נמי האהבה העצורה בלב, וזוהי שמחה בצפרא...