שוח

לשוח בשדה , לצלאה.

לשוח , לשון תפלה, כמו (תהלים ק"ב) "ישפוך שיחו".

לשוח , ללכת בין השיחים.

לשוח , מגזרת שח או סח, שהנחתה על העתקה והשתנות ענין, כמו "ונסחתם מעל האדמה", ובלשון חז"ל הסח הדעת, מסיח לפי תומו, ונגזר מזה שם שיח להוראת העסק הנעשה שלא לשם העסק עצמו רק לפנות הדעת ולהעתיק הרעיון שכבד עליו, ומזה הענין כאן לשוח בשדה, לעשות עסק ביטול על פני השדה כדי לפנות מחשבתו מן עסק היומי או ממה שנעשה עליו לטורח ולמשא. ויבא גם כן שימוש שיח על התנועה שתסתייע הנפש על ידי הדבור, או שיהיה הדבור מחמת צער פנימי, כמו "אשיחה במר נפשי", ומזה פירשוהו רבותינו כאן לשון תפלה.

לשוח , שממנו "שיחים", מציין את הצמיחה הפנימית של הרוח והנפש, את תוספת המחשבה והרגש, כעין זה "התפלל", לרוות את הנפש במחשבות והרגשות של טוהר.