נבל עם נבל

נבל - רשיעיא.

אמר נבל - שטיא.

עם נבל - ששכחו את העשוי להם.

בגוי נבל - אלו הכופרים, וכן הוא אומר, "אמר נבל בלבו אין אלקים" (תהלים י"ד).

נבל - היפך חכם.

עם נבל - רש"י, ואונקלוס תרגם דקבילו אורייתא ולא חכימו, עשאו מן נבל תבל, שפירשו בו מלאה תלאה, יאמר עם שנלאו בעשיית התורה ולא יתחכמו שהיא לטוב להם כל הימים, וכן אמר בעם נבל, בעמא טפשא, שנלאו להיות חכמים או בעלי דת. ורבי אברהם אמר נבל במעשה ולא חכם בלב, ולפי דעתי העושה טובת חנם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהיטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב, כי הוא הפכו, ולכן אמרו על נבל הכרמלי שכשמו כן הוא, נבל שמו ונבלה עמו... יתכן שיקרא כן בעבור שהוא נופל מבני אדם, כאשר יאמר "כאלה נובלת עליה", כמו נופלת עליה, ויקראו המתה נבלה, שנפלה לארץ ומתה...

בגוי נבל - עשו שהוא נבל ולא זכר ברית אחים.

ג', הנבלה היא בהעדר נתינת ממון והעדפת קבלתו, באנשים יקרא נבל, ואם בגדולים יקרא רשע עריץ...

עם נבל - שם נבל יפול על הכפירה, כמו "אמר נבל בלבו אין אלקים"... (דברים לב ו

נבלה היא שהפסידה צורתה החיונית, ונבל הוא שהפסיד הצורה הרוחנית.

נבל - האדם שכמש ויבש ברוחניותו, והוא משחק למסבות החיצוניות בלי בחירה עצמאית.