אסף קבץ

אסף אלקים - טעמו כמו כרת, וכן "ונאסף שמחה וגיל"...

אסף - כתרגום אונקלוס לשון כנס והכניס.

האספו - יאמר על הקרובים, והקבצו על הרחוקים, אמר להם התכנסו ונמתיק סוד בדברים שאין מגלים אותם, וכשנסתם ממנו הקץ חשב שאולי יש בהם פסול וצריך לקרבם שוב אליו, ואמר הקבצו.

האספו - אסף הוא על דברים נמצאים אך מפוזרים ונאספים בבת אחת, וקבץ נאמר על אסיפה במשך זמן מה, ואמר להם שיאספו לשמוע חדושי אחרית הימים יחד, ואחר כך הקבצו - כל אחד בפני עצמו לשמוע תוכחתו.

האספו - בא על קבוץ הנפזרות, ואחר כך הקבצו - קבוץ למקום אחד.

פעל אסף בא לרוב על אסיפת איזה דבר מן החוץ אל הבית או למקום מיוחד שמכונים לתת ולהניחו שם, ואסף הוא אחר הקיבוץ שבא על המפוזרים, שאוסף המקובץ אל רשותו מחוץ לפנים... והושאל גם על התחבר הדבר אל עצמו, כמו "אסוף ידיך"... וגם בעת שישמש בפעל אסף על הקיבוץ אין הכונה לקבץ הנפזרות רק לאסף אל מקום מיוחד, כמו "ויאסוף אותם אל משמר"... ולשון אסף מגביל אל הנדח והנעזב, כמו "ואסף נדחי ישראל", שהם עשרת השבטים שלא היו מפוזרים רק נדחים ממקומם...

האספו - אל מקום מיוחד אשר לשם הם שייכים, הנתקות מכל דבר זר. הקבצו - התגבשות של שונים לגוש אחד במובן מקומי.

האספו ואגידה, שיש ב' מיני אסיפות, א' לעורר כח השפעה והוא בחינת יוסף הצדיק, וכנראה שזה נתקיים בהם, לכן היה מוכן לגלות להם, והקבצו ושמעו הוא בחינת בנימין הצדיק כח הקיבוץ להיות מוכנים לקבל, ובחינה זו לא היתה מתוקנת עדיין, לכן נסתם ממנו... ועיקר הגלות הוא שאין יכולים להתאסף לבות בני ישראל כאחד, ועל זה מבקשין "קבץ נדחינו"...