דרש דרשה

אף כך, ביום כלות משה שאנו דורשים בו כלה (של משה), אם תאמר שאנו דורשים זה מהם, דהיינו (מאותיות) אלפא ביתא (שבהמלה, אשר כלת היא אותיות כלה), ולא (הוסיפו) מעצמם, שאין להם רשות להוסיף או לגרוע אות ממנו, ולא להחליף אות זה באות אחר, אם כן הרי כתוב בתורה כלות, מלא בו' מי נתן להם רשות לגרוע אות ממנו שהיא ו', (ולדרוש לשון כלת), שהרי אין כאן מלה להחליף (בחלופי) אלפא ביתות, (כגון בא"ת ב"ש, אלא שגרעו הו' מן המלה) אלא שעל אלו מלות חסרות (שדורשים) כאלו היו מלאות, (ומלות) מלאות כאלו היו חסרות, ועל כל מיני פרושים שיכולים לעשות, לקשט הכלה, (שהיא התורה), בתכשיטין שלה, צוה לנו הקב"ה לעשות כמו שיאמרו, ולהאמין אותם, זה שאמר על פי התורה אשר יורוך.

(ודומה) לחייט שחתך לעשות לבושי מלכות, ועשה מהם חתיכות רבות, אלו שיודעים המקומות שחסרים אותן החתיכות (ויודעים) אותן החתיכות הנשארות הם יכולים לעשות את הלבושים, כי משימים החתיכות שנתוספו במקום שהן חסרות, וחתיכות שהן מועטות מוסיפים עליהם, וזה הוא על פי התורה אשר יורוך...

רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת, מקל וחומר מגזרה שוה, מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים... מקל וחומר כיצד, ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה ארבע עשר יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, תסגר מרים שבעת ימים...

ואם לא תשמעו לי, אם לא תשמעו למידרש חכמים, יכול למה שכתוב, כשהוא אומר ולא תעשו את כל המצות האלה הרי מה שכתוב בתורה אמור, הא מה אני מקיים אם לא תשמעו, למדרש חכמים.

וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח... דבר אחר אמר להם הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, מיכאן אמרו משה תקן להם לישראל להיות שואלין ודורשין בענין.

אמר ר' זירא אגרא דפרקא (עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם הוא שכר המרוצה) רהטא, אמר אביי אגרא דכלה (שבת שלפני הרגל שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל) דוחקא...

...אמר ליה אתון דלא דרשתון סמוכין קשיא לכו, אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן...

אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש אין צריך לברך, ור' אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה אין צריך לברך...

אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש...

תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו. פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש...

כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו... ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום... ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ...

...וכי הא דההוא בר גליל דאיקלע לבבל, דאמרו לי קום דרוש לנו במעשה מרכבה, אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה, ונפקא ערעיתא מן כותל ומחתיה באנדיפי ומית, ואמרו ליה מן דיליה דא ליה.

מאי דריש, נשא קל וחומר בעצמו, אמר ומה שישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן אמרה תורה והיו נכונים וגו' אל תגשו, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן על אחת כמה וכמה.

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי...

קווצתיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות...

כדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות...

כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה, עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.

דתניא אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו...

דורשי חמורות היו אומרים ענה פסול היה לפיכך הביא פסול (פרד) לעולם...

אמר מר זוטרא בין אצל לאצל טעינו ד' מאה גמלי דדרשא, (שני מקראות הן ופרשה גדולה ביניהן ולאצל ששה בנים וקא חשיב ואזיל הבנים וסיפא דפרשתא אלא בני אצל)...

...תמיהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת...

תניא אמר ר"ש ארבעה דברים היה ר"ע דורש ואני אין דורש כמותו...

אם היה חכם דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו...

...והכא בדורשין תחילות קמיפלגי, מ"ס דורשין תחילות, ומ"ס אין דורשין תחילות...

תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב, יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין... אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה...

...א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה, אמר ליה יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי...

...נכנס לפניו רבי יעקב בר אידי, א"ל כתיב כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וגו', וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש היה אומר כך אמר משה, אלא יהושע יושב ודורש ויודעין הכל שהתורה של משה היא, אף אתה אלעזר יושב ודורש והכל יודעין שהתורה שלך היא.

אמר רבי יונה כתיב לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, זה ר"ע שהתקין מדרש ההלכות והגדות...

...א"ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילי... א"ל הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת... א"ל מקרא אני דורש, שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.

דתניא משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג.

...אלא מעתה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה, שאני הכא דקרא יתירא הוא, מכדי כתיב מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי, שמע מינה לדרשה.

רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי, כל דבריך אחד הם ואנו יודעין לדורשן, ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור...

תנו רבנן מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין, אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום... ובמה היתה הגדה היום, אמרו לו בפרשת הקהל, ומה דרש בה... אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. ועוד דרש את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם...

אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו... אלא אמר רב אשי מאי אין דורשין בעריות בשלשה, אין דורשין בסתרי עריות בשלשה, מאי טעמא סברא הוא, בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא, תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי ולא ידעי מאי קאמר רבייהו, ואתו למישרי איסורא בעריות...

שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך, א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה, את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן...

...מיד פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה... עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר, ברוך ה' אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדורש במעשה מרכבה, יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, אתה נאה דורש ונאה מקיים...

ליתני אחות אשה ברישא... אלא בתו כיוון דאתיא מדרשא חביבה ליה...

בתר דנפק א"ל רבי יוחנן לר"ל ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה...

אמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לר' אלעזר למדרש ביה מרגניתא ודרש בה חספא...

אמר רב חסדא נתייבמה יבמה נכנס לנחלה על פיה, הם דרשו מדרש כתובה אנו לא נדרוש מדרש תורה, יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם.

זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, הבנים יירשו והבנות יזונו, מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב, אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן.

...רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי, כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא ומכסי ליה ליומא...

תניא אמר להן רבן גמליאל לחכמים סופרים הניחו לי ואדרשנה כמין חומר...

רבי ישמעאל היא דדריש כללי ופרטי... רבי עקיבה היא דדריש ריבויי ומיעוטי...

...א"ר יוסף דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא כי סיני, ואילמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד...

בו ביום דרש רב' עקיבא, וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא, אינו אומר טמא אלא יטמא, לטמא אחרים, למד על ככר שני שמטמא את השלישי. א"ר יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא, והלא ר' עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא... בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו'... בו ביום דרש ר' עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, שאין תלמוד לומר לאמר, ומה תלמוד לומר לאמר, מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה...

בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה, שנאמר הן יקטלני לו אייחל... אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה, שנאמר איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע...

ר' אבהו דרש באגדתא רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא, שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו, חלש דעתיה, אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית, על מי קופצין, לא על זה שמוכר מיני סידקית.

ר' אליעזר בנו של ר"י הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה וגמרא, ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר.

...משמת בן זומא בטלו הדרשנים...

נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה, משמיה דרבים וקלסוה...

א"ל ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא מאי חזית דדרשניהו לקולא נידרשינהו לחומרא...

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף...

...בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות.

אמר רב יוסף אילמלי דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא...

מיתיבי איזו היא משנה, ר' מאיר אומר הלכות, ר' יהודה אומר מדרש, מאי תורה מדרש תורה...

דרש ר' זירא במחוזא גר מותר בממזרת, רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו, אמר רבא מי איכא דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי גיורי.

דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים...

...אם כן לכתוב רך טוב, מאי וטוב, שמע מינה לדרשה. אימא תרי, מדטוב לדרשה רך נמי לדרשה.

ר"מ היה דורש לשון הדיוט, דתניא ר"מ אומר אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. רבי יהודה היה דורש לשון הדיוט... הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט...

...אתא לקמיה דר' יוחנן, אמר ליה דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי...

אלא אמר רבא הכי קאמר ונתתם את נחלת שארו לו, קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין.

...אלא סרס המקרא ודרשהו... דא"ר שמואל בר רב יצחק מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין... דרשניות הן, שהיו אומרות אילו היה לו בן לא דברנו...

א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאי טעמא דחנניה איש אונו, אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה, כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום.

מאי קשר רשעים, שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא...

דאמר ריש לקיש מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו...

דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי...

...אמר ליה עמשה אכין ורקין דרש... אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו, טובים שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש.

...אלא דרוש וקבל שכר... א"ל ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש, א"ל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה...

דריש עובר גלילאה י"ג ווי"ן נאמרו ביין, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם...

דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב, דרוש וקבל שכר.

...לא כרבותינו שהיו דורשין עד עידן עידנין ופלג עידן, ולא כר' שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כר' עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ, אלא מלכות ראשונה שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה...

תנו רבנן והנפש אשר תעשה ביד רמה, זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי...

...א"ל עקיבא זו מנין לך, אמר מקרא אני דורש, בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו... אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין...

ר' אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים, חלש, קביל עליה דלא דריש, כיון דאיתפח הדר קא דריש, אמרי לא קבילת עלך דלא דרשת בהו, אמר אינהו מי הדרו בהו דאנא אהדר בי.

א"ל מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע, דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה.

...אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים...

...דרש ר' יוסי בציפורי, אחתרין ההיא ליליא תלת מאה מחתרתא בציפורי, אתו וקא מצערי ליה, אמרו ליה יהבית אורחיה (הראית הדרך) לגנבי, אמר להו מי הוה ידענא דאתו גנבי.

אמר רבי יוחנן, רבי ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט, איהו נמי דורש בכלל ופרט, רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט, איהו נמי דורש ריבה ומיעט...

מעיקרא מאי דרוש ולבסוף מאי דרוש, מעיקרא דרוש נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, ולבסוף דרוש יעבר נא אדוני לפני עבדו.

ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה...

ואמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי...

...אמר לו (הקב"ה למשה) אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות...

אמר רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה...

אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת...

אמר ליה רבי אבא לרבי ירמיה בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו..

דורשי חמורות היו אומרים, הזרוע נגד היד, וכן הוא אומר ויקח רומח בידו...

כל היכא דאיכא למידרש דרשינן.

...אמר ליה ההוא מרבנן לאביי איכא למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא ממאי דלקולא אימא לחומרא...

אמר רבי יוסף דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני.

דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל... דלמא מילתא חדתא שאני, דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי, עת לעשות לה' הפרו תורתך...

...ולהורות זו הוראה, את כל החוקים אלו מדרשות...

אמר ר' בון בן חייא כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש...

ר' חלבו ר' הונה בשם רב והימים האלה נזכרים ונעשים... זאת אומרת שמגילת אסתר ניתנה להידרש... ר' שמואל בר רב יצחק מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להידרש, מה טעמא הכל בכתב, זו המסורת, מיד ה', זו רוח הקדש, עלי השכיל, מיכן שניתנה להידרש.

...וכל מאן דלא הוה ליה גולה (טלית) הוה חבריה קטע פלגא דגולתיה ויהב ליה, ולמה הוון עבידן כן, דהוון כולהון דרשין הדין פסוקא מן שבע אפין, אשירה נא לידידי שירת כרמו (ואין דורשין בלא טלית), וקלסון לאחרייא...

...תני בוא ובה וכתב כן (בפסוק), כיי דמר רבי אמרי בשם רבי יוחנן גורעין לדרוש מתחילתה לסופה, (וא"ו ראשונה דובאו, ונותנין באמצע לאחר הבי"ת, רבי חנינה בשם רבי ירמיה ואפילו באמצע התיבה, (שנוטלין אותיות מתחלת התיבה ונותנין לתוך התיבה, אי נמי אפילו בתיבות שבאמצע המקרא נותנים בראשו או בסופו)...

רבי הונא בשם בר קפרא פתח, תאלמנה שפתי שקר וגו'... בגאוה, אתמהא, בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית, ובוז, אתמהא מבזה על כבודי...

א"ר לוי יש מן הדרשנים שהן דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא, נעשה קולו של הקב"ה מיטטרון למשה...

דרש ר' פפוס הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, א"ל ר"ע דייך פפוס...

דרש ר' יהודה בן פדייה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך אפילו שעה אחת... אמר רב הונא כד שמע בן קפרא כן אמר יפה דרשת בן אחותי.

דרש ר"ע מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו...

דרש בן עזאי כל מי שהוא מבטל מפריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאילו שופך דמים וממעט את הדמות... אמר לו רבי אלעזר בן עזריה נאים דברים היוצאים מפי עושיהן, בן עזאי נאה דורש ולא נאה מקיים, אמר לו אני לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים.

ר' תנחומא בשם ר' חייא רבה ור' ברכיה בשם ר"א זה המדרש עלה בידינו מהגולה, כל מקום שנאמר ויהי בימי צרה...

ר"מ היה דורש שמות, ריב"ק היה דורש שמות...

ר"ע היה יושב ודורש והצבור מתנמנם, בקש לעוררן, אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה...

ר' חנינא ור' מרינוס תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון היה אומר כפתור ופרח, ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם.

ואהרן אחיך יהיה נביאך, כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא אומר לפניו, כך אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה.

דבר אחר אז ראה ויספרה, אמרי רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור לא יאמר הואיל שאני יודע בו יפה כשאכנס לדרוש אני אומר. א"ר אחא מן האלקים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם...

ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הויא תמן חדא איתתא יציבא ושמעא ליה תנתא מדרשא עד דיחסל מדרש אזלה לביתה, אשכחה בוצינא טפי (הנר כבר נכבה), אמר לה בעלה אן הוית, אמרה ליה אנא יתיבא ושמעה קליא דרושא, אמר לה כן וכן לא אעיילת להכא (לא תכנסי לכאן) כד דאזלת ורוקת באנפי דרושא. (עד שתירוק בפני הדרשן)...

...ואת שעיר החטאת דרש דרש משה, מהו דרוש דרש ב' דרישות, אמר להם אם שחטתם למה לא אכלתם, אם לא הייתן עתידין לאכול למה שחטתם.

רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי אמר, מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור...

כך דמך ר"א בר"ש היה דורו קורא עליו, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל, אלא דהוה קרייא ותניי ופייטן ודרשן.

א"ר שמלאי כתיב (הושע ב') כי זנתה אמם הובישה הורתם, שהן מביישין דבריהם בפני עמי הארץ, כיצד, החכם יושב ודורש בצבור לא תלוה בריבית והוא מלוה בריבית, אומר לא תגזול והוא גוזל...

מעשה ברבי שהיה דורש בבית המדרש הגדול, וכשהיה מבקש ליכנס לדרוש היה אומר ראו אם נתכנסו כל הקהל, ומהיכן אתה למד, ממתן תורה, מנין שנאמר (דברים ד') באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי...

...שנאמר שמעו ותחי נפשכם, אמר הקב"ה אם הטית אזנך לתורה שכשתבא לפתוח בדברי תורה הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך, כשם שהטית אזניך לשמוע דבר תורה, ומהיכן את למד ממשה רבינו, שעל ידי שהטה אזנו לתורה בשעה שבא לפתוח בדברי תורה נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו דבריו, מנין ממה שקרינו בענין האזינו השמים ואדברה וגו'.

עשיתי לי בריכות מים, ר' חייא רבא אמר אלו הדרשות, להשקות מהן יער צומח עצים אלו התינוקות שהם למדים...

טוב לשמע גערת חכם אלו הדרשנים, מאיש שומע שיר כסילים אלו המתורגמנין ושמגביהין קולם בשיר להשמיע את העם...

...ומצא בה איש מסכן וחכם, זה הזקן החכם או החזן, שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו יהי שמו הגדול מבורך, אפילו יש לו שטר גזירות של ק' שנה הקב"ה מוחל על כל עונותיו. ואדם לא זכר וגו', אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, (ויקרא י"ט) מפני שיבה תקום וגו'.

בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, אזלון ואמרון לר"ע בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהייתי דורש והאש מלהטת סביבך, א"ל הן הן, א"ל שמא בחדרי מרכבה היית עסוק, א"ל לאו אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן, וכי עיקר נתינתן מסיני לא באש היו... ר' אבהו היה יושב ודורש ואש מתלהט סביבותיו, אמר שמא איני חורז בדברי תורה כתיקונן...

רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור, בקש לעוררין, אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ור' ישמעאל בר' יוסי שמו, א"ל מאן הות כן, א"ל זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל...

א"ל ר' יהודה דייך מאיר, אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחו של ישראל...

ר"א בר שמעון ור' יוסי בר' חנינא רבנין ר"א אומר כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף, נוח לו שלא אמרן, רבנן אמרי כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבין זה בזה נוח לו שלא אמרן. ר' יוחנן וריש לריש, ר"י אמר כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעין ככלה זו שעריבה על בני אדם בחפתה נוח לו שלא אמרן. ר"ל אמר כל מי שאומר דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה זו שעריבה על בעלה בשעת חופתה נוח לו שלא אמרן.

מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותיה של תורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם, ולמה הם דומות, לעמוד זה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלוסיא מלמעלן...

מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר, לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה... ושניים להם אוכלי תרומה.

דבר אחר וידבר אלקים, זש"ה אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כ"ה) ואחרי כן ויאמר לאדם, למדת התורה שאם תהיה בן תורה לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלשה פעמים...

אמר רבי שמעון בן לוי אסור לתלמיד חכם להורות הלכה בצבור עד שיהיו דברי תורה עריבים על שומעיהם ככלה הזו שהיא עריבה על בעלה ומתאוה להיות שומע דבריה...

...שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא, מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח.

רבי יצחק בן פנחס אומר, כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה, כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש, לא טעם טעם של יראת חטא. הוא היה אומר כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין, כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו, יש בידו זה וזה גבור ומזוין...

א"ר יהושע ב"ל הדא הגדתא כתוב בה הכותבה אין לו חלק לעולם הבא, והדורשה מתברך, והשומעה אינו מקבל שכר...

...נתקבצו קהל גדול לקבור את בנו של ר"ע, אמר להם הוציאו לי ספסל לבית הקברות, ישב ודרש ואמר אחינו ישראל שמעו, לא שאני חכם ויש כן חכמים ממני... אלא יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לכבוד תורה ולשם מצוה, מנוחם אני... יודע אני שהוא בן העולם הבא שזיכה את הרבים...

...בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה אומר לו הקב"ה למה לא למדת אגדה ולא שנית, שבשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהן של ישראל...

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר בל"ב מדות האגדה נדרשת, וזה אחד מהן, דבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר...

ויקהל משה, רבותינו בעלי אגדה אומר מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד, אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותו בעולמו...

...וכן לובש בגדים של שבת ושל מועד ונכנס ומתאבק בעפר לשמוע לזקן ולשמוע דברי תורה, הוא שיעקב אמר ליששכר מי גרם לך להיות בן תורה, שאתה רובץ באפר ובאשפתות...

ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, וכי אותה בלבד הוא דורש, והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו... כביכול אין דורש אלא אותה, ובשביל דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה...

...כך דברי תורה כלן אחת ויש בה מקרא ומשנה ומדרש והלכות ואגדות... כך היה ר' סימאי אומר אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים, אלא שאין בנו כח לדרוש, שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו, לדיין עמו...

עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח. וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם עונים אמן...

שנו רבותינו בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל שבעה זכר למקדש, ומנא לן דעבדינן הכי זכר למדרש, דכתיב ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה.

חי אני אם אדרש להם, נשבע הקב"ה בימי יחזקאל דברים שלא להדרש לישראל... א"ל יחזקאל רבונו של עולם ומה אתה מניחן, אין אתה נדרש להם אפילו בזכות התורה, א"ל ובזכות התורה אני נדרש להם, שנאמר עוד זאת אדרש לבית ישראל, וכתיב וזאת התורה וגו'.

ר' נחמיה אומר קחו עמכם דברים טובים, דרשנים טובים, כגון לוי בר סיסי וחבריו.

דרש ר' פפייס לפי שהוא יחיד בעולמו ואין מי שימחה בידו כל מה שהוא מבקש הוא עושה, אמר ליה ר' עקיבא דייך פפייס, אין דורשין כן, אלא הכל עושין בדין...

ארז"ל אין המקרא יוצא מידי פשוטו, אף על פי כן רצו הדרשנים להרחיב המקרא ולדרוש עליו מה שהיה בעולם ולהגיד שהקב"ה מגיד מראשית אחרית, ולהודיע לנו ששיחת האבות כמה עניני מצות יש בהן...

...לכך אמרו חז"ל לא ניתנה דברי הימים אלא לדרוש בו עניני התורה, למה נקרא שמו מרד שמרד בעצת מרגלים...

וישקהו - הדרש על הנקודות הוא לעתיקי שדים...

אמר הכוזרי, כן אני רואה בחלקי דבריהם מה שסותר מה שאתה מספר מכללותיהם, שמוציאים פסוקי התורה על פנים שמרחקת אותם ההקשה (השכל), ותעיד הנפש כי לא היתה כוונה בפסוק הזה מה שזכרו, פעם בדינים פעם בדרשות.

אמר החבר, הראית מה שיש להם מהדייקנות והדקדוק בפירוש המשנה והברייתא, ומה שמגיעים בה מן המחקר והבירור בלי יתור וחיסור במלה וכל שכן בענין... והנחשוב על מי שידע הדקדוק ההוא שאינו יודע מהפסוק מה שנדע אנחנו?

אמר הכוזרי, זה אי אפשר, אך הדבר על אחד משני פנים, או שאנחנו לא נדע דרכי פירושם לתורה, או שמפרשי ההלכה אינם מפרשי התורה, ודבר זה אי אפשר, ומעט הוא שמפרשים הפסוק שמסכים להקשה (כפשוטו) ולנראה מהמלות, כאשר אין אנו רואים להם כלל בפירוש ההלכה אלא בתכלית ההסכמה להקשה (לפשט השכל).

אמר החבר, אלא נאמר אחד משני דברים, יכול שהיו להם סודות נעלמים מאתנו בדרך פירוש התורה, כי"ג המדות, או שתהיה הבאתם לפסוקים על דרך אסמכתא, שהם שמים אותה בסימן לקבלתם שמיקל עליהם זכרם, ושמא שני הפנים יש להם (מקום) בפירוש הפסוקים, או שיש שם פנים אחרים נעלמו ממנו, ומן הדין שנסמוך עליהם, מאחר שנתבררה חכמתם וחסידותם והמונם הגדול אשר לא תתכן בו שום הסכמה, ואין לחשוד דבריהם אלא את הבנתנו...

...אמנם ארבעה מינים שבלולב כבר זכרו ז"ל בו קצת סבה על צד הדרשות שדרכם ידוע למי שהבין דרכיהם, וזה שהם אצלם כדמות מליצת השיר, לא שהדבר ההוא הוא ענין הפסוק ההוא. ונחלקו בני אדם בדרשות לשני החלקים, החלק האחד, ידמה להם אמרום על צד באור הענין הפסוק ההוא, והחלק השני הוא מבזה אותם ויחשבה לשחוק אחר שהוא מבואר נגלה שאין זה ענין הפסוק. והחלק הראשון נלחם ונתגבר לאמת דרשות לפי מחשבתו ולשמרם ויחשוב שהם ענין הפסוק, ושמשפט הדרשות כמשפט הדינין המקובלים. ולא הבינה אחת משתי הכתות שהם על צד מליצת השיר אשר לא יספק ענינם על בעל שכל. והתפרסם הדרך ההוא בזמן ההוא, והיו עושים אותה הכל כמה שיעשו המשוררים מזמרי השיר. אמרו רז"ל תני בר קפרא "ויתד תהיה לך על אזניך", אל תקרי אזניך אלא אזניך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו. ואני תמיה אם זה התנא אצל אלו הסכלים כן יחשוב בפירוש זה הפסוק, שזאת היא כונת זאת המצוה... איני חושב שאחד ממי ששכלו שלם יחשב זה, אבל היא מליצת שיר נאה מאד, הזהיר בה על מדה טובה... וסמך זה לפסוק על צד המשל השיר. וכן כל מה שיאמר במדרשות אל תקרי כך אלא כך זהו ענינו...

אלה תולדות - ישכילו אוהבי כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה ללמדנו ולהודיענו ברמוזות הפשט ההלכות והדינין וההגדות על ידי אריכות הלשון ול"ב מדות וי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. והראשונים מחסידותם נתעסקו לנטות אחר הדרשות שהן עיקר ולא הורגלו בעומק הפשט, לפי שאמרו חז"ל אל תרבו בניכם בהגיון, והעוסק במקרא מדה ואינה מדה... וגם רבינו שלמה מאיר עיני גולה נתן לב לפי פשוטו של מקרא, ונתווכחתי עמו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים חדשים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום...

אלה תולדות - יש מפרשים הפרשה בפשט כרש"י, רמב"ן ואבן עזרא המעיר אחר כך ברמיזותיו, או שמפרשים הכל כצורה ומשל כרמב"ם ורלב"ג... ואם נתיר הרצועה לעשות צורה (אליגוריה, משל) בפסוקים תתפשט הצרעת הזאת בכל וגם במצוות, ועל כן נמנע הר"ן מלפרש הפרשה, וכן עשה הרמב"ן רבו. וראשונה אלמד זכות על הרב, שבכל מקום שיש בו מעשה לא מלאו לבו להוציא הפסוקים מפשטם חלילה, וכן במעשה בראשית... ונראה לי שפרשה זו ראויה גם לפרשה כפי פשוטה, וגם על דרך הנסתר... וזהו היתרון לתורת אלקים שהחיצון הוא האמיתי כמו שהיה, והפנימי הנרמז חכמה עליונה. ובעלי הקבלה פירשו כל הדברים התחתונים דוגמא לעליונים...

ואברכך - זה שאומרים אלקי יצחק, והנה נודע לבקיאים שרוב הדרשות הנ"ל על פי גזירה שוה, וכן כאן, וגם ביצחק נאמר "ואהיה עמך ואברכך"...

...ואין רשות לאיש מדורותינו לחלק מסברתנו אם לא ימצאהו על פי רבותיו, וה' ציוונו לא תסור וגו', ואפילו במילי דאגדתא.

...וכל איש נבון יתפלא על הקירוב שיש לדבריהם אל הפשט, עם העומק המופלא מאד, ואיש זר מדברי חכמה נראה לו בתורה קצת דברים רחוקים, אך המשכיל יאמר כי לא דבר ריק הוא, ואם ריק הוא - ממנו הוא ריק. וכן כל דברי הדרשות בתלמוד ובמדרשים אין אחד מהם שאין הדברים עומק הכתוב על פי אמיתתו, כאשר הוא מעמיק בפירוש הכתוב ימצא אותו, שלכך נקרא דרשה, כי הוא דרישת הכתוב בחקירה ודרישה מאד. ואף שלפעמים ימצא זה דורש בענין זה וזה בענין זה אינו קשיא, כי ודאי צורת הפשט אחד, אבל הדברים העמוקים היוצאים ממנו הרבה מאד. וכן כל הנמצא בעולם הוא אחד בעצמו כשאר נגלה לעין, וכאשר יבחן על אמיתת ענינו ומהותו ימצא בו דברים רבים וכולם אמת. ואין ענין הדרשה לחבר דברים חדשים, רק נקרא דרשה שהוא דרישת וחקירת הכתוב כאשר היה מקובל להם לדרשו על פי י"ג מדות, וחס ושלום לא דרשות של תוהו... ודברי החכמים הפשוטים צריכים התבוננות לפי עומק החכמה שבהם, ולפי גודל חכמתו של כל חכם דבריו יותר בעומק...

ועוד יש לך לדעת, כי כל מה שדרשו חכמים מן הכתוב לא היה עיקר שלמדו זה מן הכתוב, רק כי בלא זה כך הדבר לפי דעת ושכל החכמים, והדבר הוא אמת בעצמו, רק שאי אפשר שלא יהיה הדבר נרמז בכתוב, כי התורה תמימה ויש בה הכל.

ומה שאמר "והמוסיף עליו (על פסוק) הרי זה בדאי", אינו דומה אל מה שאנו דורשים כמה דברים על הכתוב, שדבר זה לא נקרא שמתרגם הפשט, רק נקרא דרשה...

...כי הדברים שהם מחולקים כמו הדיבור והאכילה אין ראוי לשתף אותם, ואין ראוי לתלמיד חכם שהנהגתו על פי החכמה והשכל שיהיה לו יציאה מהסדר. ועתה שנוהגין לדרוש בסעודה אין ראוי שיהיה זה עד אחר גמר סעודה, ואין לעבור על דברי חכמים.

...וכל עוד שיראה דבריהם רחוק מן השכל, יש לך לדעת כי היא חכמה עמוקה נסתרה בדבריהם, ויש לאדם לחפש אחר דבריהם אם רוצה לעמוד עליהם, כי צריכים דרישה וחקירה מאד, לא כמו שעושים עתה שדורשים ברבים דברים שהם יודעים כי פיהם לא כן ידבר, וטוב היה להם שידרשו דברים שאינם דברי תורה כלל ממה שידרשו דברים כאלו... ולא די שלא יקבלו שכר על זה, והלואי שלא תהיה עליהם אשמה יתרה לתעתע ולהבל בדברי תורה. ואם יאמרו הלא מצאנו כן בדברי חכמים, שדרשו הכתוב בדרש רחוק מאד, אפילו אם נודה שכך עשו, לא עשו זה אלא בתורה ובדברי נביאים, שנכתבו ברוח הקודש, ובכמה פנים נדרשים, אבל בדברי חכמים זה לא נמצא, וגם בכתוב חס ושלום שיהיו מפרשים בפירוש שאין דעתם מסכמת, כי בודאי פירוש שלהם נרמז בכתוב למביני דעת וחכמה... ובודאי יש לדרוש בתוך האגדה דברי איסור והיתר, וזו חכמה, כי האגדה מושכת לב האדם אל התורה, ואז נכנסים הדברים בלב השומע ונשארים אצל הבריות...

בילקוט ריש ויקהל איתא ויקהל משה, רבותינו בעלי אגדה אומרים, מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל, אלא זאת, אמר הקב"ה עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים... וכן דוד הוא אומר "בשרתי צדק בקהל רב", וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד, והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה, אלא שהיה פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמען אוזן מעולם. אמנם הדרשן הדורש לרבים יראה שידרוש לשם שמים להיות זוכה ומזכה לרבים, וכל דרוש ישליש לג', חלק א' ידבר פשטים טובים בפרשה, ויאמרום בשמם, ויוסיף כפי שכלו הטוב. חלק הב' יאמר דינים ללמד לרבים, בפרט לאותם שאינם בני תורה, כגון סדר כל היום, ודיני ציצית ותפילין והלכות שבת, והנהגת הבית בהלכות אישות והלכות ביאה וכיוצא בזה הרבה. וחלק הג' דברי מוסר מחובת הלבבות וראשית חכמה וכיוצא בהם הרבה מאד...

החלק השלישי הוא כלל הכתובים שלפי המלות באמת תהיה הכונה אחת, ונתבאר במסורת היות הנרצה מתחלף מאד מהנראה, ועל זה אמרו חז"ל (סוטה ט"ז) הלכה עוקבת את המקרא. אמנם אין פרטי החלק הזה רבים, ולא עוד אלא שאם תטרח ותעמיק בדבר תמצא שלא יהיה הפשט מכחיש לגמרי ההלכה ולא מתנגד לה, אבל יובן באיזו בחינה ובאיזה גבול. וממה שקיבלנו, שאמנם בעל התורה יתברך שמו כתבה על דברים פרטיים וחוקים מיוחדים, וכשנרצה להבין כוונת בעל הדברים ב"ה צריך שנהלך בהם על פי החוקים ההם, וזולת זה, אף על פי שכבר היה אפשר שינתן פירוש הדברים תסבולנה אותו המלות היטב, ואפשר אף שתורינה עליו ביתר הרוחה. על כל פנים לא יהיה הפירוש ההוא אמיתי, כיון שבעל הדברים כיוון בהם כוונה אחרת. וחוקים ודרכים אלו הם כלל הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם...

כבר הקדמתי לך שלא בהחלט מאמר של מה שיוכל להיות מובן במלות יהיה אמת על כל פנים אלא יש לדבר מקומות וכללים, והם כללי ההגדה. וכבר יוכל ליפול בזה הטעות בנקל אם ידרוש מקרא ולא השתמש בכללים, שאז מה שיוצא בדרש ההוא אפשר שיהיה שקר גמור, או שאפילו אם יהיה העיקר שבדבריו אמיתי אפשר שיהיה כוזב בפסוק ההוא, כי אין הכוונה במלות ההן על הענין ההוא. ומזה נמשך שתמצא דברי חכמים שיאמר אחד על חברו שהם דברי טעות, כי לדעתו השתבש לפי כללי ההגדה שהיו בידם, וירמזו זה לזה במלים קצרות מקום הטעות או ישיבו על הקושיות לפי הדברים שהיו מפורסמים ביניהם מה שאינו כן אצלנו. ועל כן יקשה לנו הבנת דבריהם, בין בהנחותיהם, בין בקושיותיהם, בין בתירוציהם. למשל אמרו לר' מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח (שה"ש רבה א' י"ב), ואם כן הנוטה מכך נוטה מכוונת רוח הקודש....

עוד קבלו רז"ל שכתובי התורה מלבד היותם רומזים על אותם הענינים בספור, רומזים גם על ענינים אחרים עתידים או עוברים, ויפרשום איש לפי דרכו על פי הכללים שבידם, ועל זה עמלו מסדרי הש"ס והמדרשים וקבצו כל המאמרים ושקלום בחברת חבריהם, ואשר מצאום ראויים ומאומתים סידרום במדרשיהם.

באמת התורה מתפרשת בדרכים רבים, ויש פירושים לפי הפשט הנראה, ויש הרחוקים מהפשט לגמרי, עד שיראו זרים לפי הנראה מהפשט, כי ממשיכים המלות דרך שונה לגמרי מהפשט. וכל הפירושים יהיו אמת. וזה נמשך מחמת צירוף התורה בסוד, "אז ראה ויספרה" וגו', כי הכל נברא בתורה, ואורותיה מצטרפים לצירופים רבים להוציא הדברים הצריכים להיוולד, וצירוף זה השורש לכל הדברים ההם אשר ספוריהם בה. ובהיות בדבר אחד הרבה תכליות או דרכים, אף על פי שכן יש שיצאו כולם משורש אחד. וכן יצטרפו האורות בצירוף אחד, שבבחינה אחת יעשה תולדה אחת, ובבחינה אחרת יעשה תולדה אחרת נראית בדרך אחרת...

דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמוני ראשונים יישבו באופן אחר, כי ע' פנים לתורה, ואין אנו מוזהרין שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן. ולזה תמצא שהאמוראים אין כח בהם לחלוק על התנאים במשפטי ה', אבל ביישוב הכתובים ובמשמעותן מצינו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר...

ובדרך זה מצינו לרז"ל שדרשו בכמה מקומות והן אמת אם לא היה דין יוצא מדרך הזה הייתי יכול לפרש הכתוב כדברינו, שכבר הרשות נתונה לנו לפרש הכתוב הגם שיהיה בסדר אחר משונה מדברי הראשונים, כל שאין הדין משתנה, אבל במה שלפנינו נשתנה הדין...

...עוד ירצה על פי מאמרם ז"ל כהתורה יש בה ד' דברים, והם פשט, רמז, דרוש סוד, ומאלו נפרדו ע' פנים לכל אותן לכמה אורחין ושבילין ונתיבות, והוא מה שאומר בחוקתי, לשון רבים, תלכו, פירוש בכל אורחין ושבילין ילך בהם בפירוש הכתובים ולא יאמר שאין בתורה אלא פשט המובן לכל...

עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל שהרשות נתונה ללומדי תורה לפרש בה ולשורש בכמה אורחין ושבילין ותלמיד ותיק יחדש בדרשת הכתובים כאשר יוכל הכתוב שאת ככל אשר תשיג ידו בתורתו, ויצו ה' כאן באומרו אם בחקתי שהיא התורה תלכו, בפרדסה, תנאי הוא הדבר "ואת מצותי" וגו', פירוש שלא יהיה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה...

הפנים השני שבתורה הנקרא דרש, כי הדורש ישתדל לפלס לראות כל תיבה ותיבה במאזני צדק, כי ידע שהתורה לא כתבה לשונה בקרי והזדמן או דרך צחות ליופי המליצה לבד, ולא על חנם מלה זו חסרה כאן ובמקום אחר היא מלאה... ומזה יתחייב שכל דבור מדברי התורה הם אמרות טהורות ומזוקקות, ואשר יקרא זר אצל המדקדק הוא אצל הדורש לענין נאות... ולזה צריך אל השתדלות גדולה לעיין על כל מלה ומלה ועל כל אות ואות וגם כל קוץ וקוץ עד בוא על עומק המכוון בם...

יש הבדל בין דורש ובין מבקש, שבקשת האובד הוא כדי למצוא כמו "ובקשת ומצאת", ודרישת האובד הוא לקחתו מיד המוצאו על ידי סימנים, כמו "עד דרוש אחיך אותו". ולפעמים הדרישה קודם הבקשה, כמו "דרשו את ה' ואף גם בקשו פניו"... כי הדרישה קלה מבקשה, אבל בענין האבדה הקדים הבקשה לדרישה, שעל ידי הבקשה יודע לו מי המוצא, ואז דרוש ידרשנו מאתו.

פעל דרש הנקשר עם מלת מיד הוא דרישה להעניש, כמו "מיד כל חיה אדרשנו"...

נאמר "ודרשת וחקרת ושאלת היטב", והנה עיקר משמעות "דרש" היא בקשת חפץ, "ואת שעיר החטאת דרש דרש" (ויקרא י' ט"ז)... ומכאן משמעות דרש האמור על מארע ועל עדות המתייחסת אליו, ה"דורש" מבקש לדעת מה היא העדות ומה המאורע שנקבע בה, רצונו להכיר את העובדות הממשיות המהוות את הנסיבות המיוחדות, ולצורך זה הוא שואל את השאלות שהרמב"ם מונה אותן עם החקירות....