יצא

ויצא - שייך גבי ריב...

יצא, היציאה כנגד הביאה, נעשה זה השם ביציאת גשם ממקום שהיה נח בו למקום אחר, יהיה הגשם בעל חיים או זולת בעל חיים... והושאל להראות ענין שאינו גוף, הדבר יצא מפי המלך... ולפי זאת ההשאלה היא כל לשון יציאה שבאה מיוחסת לו יתעלה, הנה ה' יוצא ממקומו, יראה דברי הנסתר עתה ממנו, כלומר התחדש מה שנתחדש אחר שלא היה... וכאשר הושאלה להעלות הפעולה ההיא כפי הרצון גם כן שיבה...

והרב רבי משה אלשקאר פירש, צאו מעניני הגוף מכל וכל והתעסקו במושכלות בעיון השכל, וקרוב לזה פירש הרב רבי ישראל ז"ל מלת צאו נופלת על תנועת המחשבה להביט בעיונים.

בצאת השנה - יצא משמש גם על תחילה, כמו: השמש יצא, אך התרגומים תרגמו בסוף...

ויצא קין מלפני - יצא משעמד לפניו, ויציאה 'מפני' היא ממוראו ומסבתו.

ואם יצא - יצא "את" הוא קרוב לעיר...

פעל יצא בא תמיד על יציאת דבר מחוץ למחיצה, או מחיצה ממש ממחיצת רשות זה לרשות אחר מפנים לחוץ, כמו ותצא אש מלפני ה'... הרי ששימש בין על לכת משה מן האהל אל המחנה ובין על לכת הזקנים מן המחנה אל האהל בלשון יציאה, כי מדבר בכל אחד בבחינת מה שממנו, אצל משה הוא האהל, ואצל הזקנים הוא המחנה, כי כל אחד יצא ממקום שהיה, וכן היה יכול לשמש בשניהם בלשון ביאה אם היה במדבר בבחינת מה שאליו, והוא אצל משה המחנה, ואצל הזקנים האהל... ולשון ביאה או הבאה לא יצדק רק אם בא כולו או מובא בפעם אחד, לא אם בא אבר ממנו או מובא חלק אחר חלק, כמו ובא השמש, שביאת השמש לא תצוייר חלק אחר חלק...

יש הבדל בין יצא את ובין יצא מן, שיצא מן מציין שיצא המקום או העיר והלך לדרכו ונתרחק, אבל כשאמר יצא את העיר, היינו קרוב לעיר, כמו הם יצאו את העיר לא הרחיקו, כצאתי את העיר לא התרחק ממנה, וכן ברוצח ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו...