כסוי הראש

אמר רב ששת שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים...

רב אסי פריס סודרא על רישיה נוטלו בשתי ידיו (כוס של ברכה)...

אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש.

דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך, כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי, לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה, יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה, דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה.

תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך, אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי...

...אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים (שהיתה בתולה)...

ואיזוהי דת יהודית, יוצאה וראשה פרוע... דאורייתא היא, דכתיב ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, דאורייתא קלתה שפיר דמי, דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור, אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראש...

אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו.

...ותנא קמא אמר לך אפשר בפאה נכרית, ורבי מאיר סבר בפאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא ליה.

אמר רב אשי לא אמרינן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי ליה דסודרא ארישיה, אבל כולי עלמא לא...

...אמר ליה מאי טעמא לא פריסת סודרא, אמר ליה דלא נסיבנא...

רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר שכינה למעלה מראשי.

רבינא הוה יתיב קמיה דרבי ירמיה מדיפתי, חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר כמה חציף הא גברא, אמר ליה דלמא ממתא מחסיא ניהו דגיסי בה רבנן.

...פרע את ראש האשה בשוק נותן לה ארבע מאות זוז...

דבר אחר בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה דאומסטיקוס (ראשו כפוף מהקור).

...שלא יאמר הכהן אני פורע ראש האשה ורוחו גסה עליו, לכך נאמר לפני ה' ופרע. ופרע למה, שדרך בנות ישראל ראשיהן מכוסות, ולכך היה פורע ראשה ואומר לה את פרשת מדרך בנות ישראל, שדרכן להיות מכוסות ראשיהן, והלכת בדרכי הגוים שהן מהלכות ראשיהן פרועות, הרי לך מה שרצית...

תני ופרע את ראש האשה, כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקיים בה מצות פריעה, דברי רבי ישמעאל, דבר אחר לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות ראשיהן, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (שמואל א' י"ג) ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה...

פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, רבי אליעזר אומר ממזר, רבי יהושע אומר בן הנדה, רבי עקיבא אומר ממזר ובן הנדה, אמרו לו עקיבא איך מלאך לבך לעבור על דברי רבותיך, אמר להם אני אקיימנו, הלך אצל אמו של אותו תינוק, ומצאה שהיא יושבת ומוכרת קטנית בשוק. אמר לה, בתי, אם תאמר לי דבר זה שאני אומר לך, הריני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה רבי עקיבא נשבע בשפתותיו ומבטל בלבו, אמר לה בנך זה מה טיבו, אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ופירש ממני בעלי, ובעלני שושביני, ועברתי את זה... אחד גלה ראשו, שמע מינה גלוי ראש עזות תקיפא הוא...

ואפרש לך עתה סוד כסוי הראש, כי הלא אסור לילך ד' אמות בגלוי ראש, וסוד הענין הוא, כי הנה כל הגוף צריך להיות מכוסה חוץ מן הפנים והידים והרגלים, והטעם כי הלבושים עשוים להסתיר הגוף, כי ההארה אין לה להראות, אך המקומות שהוקבעו להשפיע לתחתונים אדרבא הם צריכין להגלות, והיינו הפנים... אך הראש צריך להיות מכוסה, וזה צריך זהירות רב לכסותו, והוא מפני יקר האורות המתלבשים שם ונמשכין מלמעלה כי כבר ידעת שמעת איך ההשראה של העליון הוא הכתר, ובכסות הראש מכסים כח ההארה הגדולה ההיא שכך צריך לכבוד השורה...