זב

דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא...

בני ישראל מטמאים בזיבה ואין הגוים מטמאים בזיבה...

...מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא בהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים...

...אלא יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין (מן המחנה) ואין טמאי מתים משתלחין, ואיזה זה פסח הבא בטומאה... מאי חומריה דזב שכן טומאה יוצאת עליו מגופו...

...ואף רבי אושעיא סבר מטמא למפרע מדרבנן, דתניא רבי אושעיא אומר אבל זב שראה בשביעי שלו סותר את שלפניו, ואמר ליה רבי יוחנן לא יסתור אלא יומו ממה נפשך, אי קסבר למפרע הוא מטמא אפילו כולהו לסתור, אי קסבר מכאן ולהבא הוא מטמא יומי נמי לא נסתור, אלא אימא לא יסתור ולא יומו, ואמר ליה רבי יוסי קראי כוותך, והא רבי יוסי אומר מטמאין משכב ומושב למפרע, אלא לאו שמע מינה מטמא למפרע מדרבנן.

הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין מכרת, רבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש...

אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן, הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין, מנהני מילי, דתנו רבנן רבי סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקראו טמא, שלש וקראו טמא, הא כיצד, שתים לטומאה ושלש לקרבן... מזובו וספר, לימד על זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה...

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה, במאכל ובמשתה במשא בקפיצה ובחולי ובמראה והרהור, משנזקק לזיבה אין בודקין אותו, אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים שרגלים לדבר...

הא קמשמע לן דדרכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה, ודדרכא דמשתיא יתירא לאתויי לידי זיבה.

אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק עובד כוכבים שיטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור...

ומחוסר כפורים דזב כזב דמי תנאי היא...

הכל מטמאין בזיבה לאתויי מאי, לאתויי תינוק בן יומו...

...ואלו הן מחוסרי כפרה, הזב והזבה והיולדת והמצורע... מאי שנא זב וזבה דמני להון בתרין, משם שחלוקה טומאתן, זב לא מטמא באונס, וזבה לא מטמאה בראיות כבימים...

אמר ליה גזירת הכתוב היא, זיבה גמורה דלא ערבה בה שכבת זרע סותרת כל שבעה, צחצוחי זיבה דערבה בה שכבת זרע לא סותרת אלא יום אחד...

מאי משכב תחתון כעליון... אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב, מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין... מנלן, דכתיב וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא... נתקן הכתוב מטומאה חמורה והביאו לידי טומאה קלה, לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין... (

...דאמר קרא וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים זהו היסטו של זב, שלא מצינו לו טומאה בכל התורה כולה, ואפקיה רחמנא לשון נגיעה למימרא דהיסט כנגיעה...

אבל הזוב... מטמאין לחין ואין מטמאין יבישין, ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן מטמאין לחין ומטמאין יבישין...

ואידך, הזב והזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור, יום שביעי ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו, רבי אליעזר אומר הרי אלו בחזקת טהרה, רבי יהושע אומר אין להן אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד, רבי עקיבא אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד...

אמר רבי יודא בן פזי דרבי לעזר היא, דרבי לעזר אמר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן...

אדם וכלים מטמאין בזב, חומר באדם מבבגדים ובבגדים מבאדם, שאדם הנוגע בזב מטמא בגדים, ואין בגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים, חומר בבגדים, שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם, ואין אדם הנושא את הזב מטמא אדם.

הרואה ראיה אחת של זוב, בית שמאי אומרים יום כנגד יום, בית הלל אומרים כבעל קרי. ראה אחת ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים או אחת מרובה כשתים, בית שמאי אומרים זב גמור, ובית הלל אומרים מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן...

ראה אחת היום ושתים למחר, ב' היום ואחת למחר, שלש לשלשה ימים או לשלשה לילות הרי זה זב גמור...

הכל מיטמאין בזיבה אף הגרים אף העבדים בין משוחררין בין שאינן משוחררין...

הזב מטמא את המשכב בה' דרכים לטמא אדם לטמא בגדים, עומד יושב שוכב נתלה ונשען והמשכב מטמא את האדם בשבעה דרכים לטמא בגדים, עומד יושב שוכב נתלה ונשען במגע ובמשא.

הנוגע בזב או שהזב נוגע בו, המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלים ומשקים וכלי שטף במגע אבל לא במשא, כלל א"ר יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה והידים להיות שניות ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס, לאחר פרישתו ממטמאיו מטמא משקין להיות תחלה והאוכלין והידים להיות שניות, ואינו מטמא בגדים.

ועוד כלל אחר אמרו, כל הנישא על גבי הזב טמא, וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב...

תני רבי שמעון בן יוחאי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע לא היה בהן זב ומצורע... וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים... מהיכן נתחייבו ישראל בזביות וצרעת, רב הונא בשם רבי הושעיא אמר על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים הורג את נושאיו... ורבנן אמרי מן העגל...

...ואמר לי, רבי זב חמור או נדה חמורה, אמרתי לו בני נדה חמורה מזב, ואמר לי רבי, והלא לא למדנו טבילה לנדה אלא מן הזב, אמרתי לו, בני והלא דברים קל וחומר, ומה אם הזב שאינו פרה ורבה מטמא אחת עשרה טומאות וטעון שבע רחיצות וטבילות שבתורה, נדה שהיא פרה ורבה לא כל שכן...

כי יהיה זב - יכול מכל מקום, תלמוד לומר מבשרו, ולא כל בשרו... מה זבה ממקום שהיא מטמאה טומאה קלה מטמאה טומאה חמורה זיבה, אף הזב מקום שמטמא טומאה קלה קרי, מטמא טומאה חמורה זיבה. זובו טמא - למד על הטפה שהיא מטמאה. זוב דומה למי בצק של שעורים ודהוי ודומה ללובן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת.

או החתים - ...ומדרשו, מנה הכתוב הראשון ראיות שתים וקראו טמא... ומנה הכתוב השני ראיות שלש וקראו טמא... הא כיצד, שתים לטומאה והשלישית מזקיקתו לקרבן.

ואיש אשר יגע - לימד על המשכב שחמור מן המגע, שזה נעשה אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים, והמגע שאינו משכב אינו אלא ולד הטומאה, ואינו מטמא אלא אוכלין ומשקין.

וכל הנוגע - בא ולימד על המרכב שיהיה הנוגע בו טמא ואין טעון כיבוס בגדים, והוא חומר במשכב ובמרכב. והנושא אותם - כל האמור בענין משאן מטמא אדם לטמא בגדים.

וישלחו מן המחנה - ...הצרוע נשתלח חוץ לכולן, הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים... וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במסכת פסחים ס"ז.

וידיו לא שטף במים - ...והוצרך לומר לשון שטיפה ללמד על הרחיצה שיזכיר "ורחץ בשרו במים חיים" שתהיה בשטיפה ושפשוף להסיר החציצה כמו שפירשתי... ורבותינו אמרו שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים, ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים אלא אבר הגלוי כמו הידים.

וטעם טומאת הזוב באיש מפני היותו חולה חולי כבד מן החליים הדבקים, וצריך קרבן לתת הודאה לה' שריפא אותו וטהרו, וצריך חטאת לכפר על חטאו שלא יגרום לו עוד חולי.

הזב והזבה קרבן כל אחד מהן שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת... מביא כפרתו ביום השמיני לטהרתו, שכל אחד מהן סופר שבעה ימי טהרה וטובל ביום השביעי ומעריב שמשו ומביא קרבנותיו ביום השמיני...

הזב האמור בתורה הוא שכבת זרע הבא מחמת חולי מחוליי החללים שהיא מתקבצת בהן, וכשיוצא הזוב אינו יוצא בקושי כשכבת זרע, ואין ביציאתו תאוה ולא הנאה, אלא נגרר ויוצא כמו בצק של שעורים כהה כלובן ביצה המוזרת, אבל שכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת.

הרואה ראיות הזוב הגורמות לו להיות זב מחמת חולי או אונס וכיוצא בהן אינו זב, שנאמר זב מבשרו, מחמת בשרו הוא שיהיה טמא לא מחמת דבר אחר, מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב...

הרואה ראיה אחת של זוב הרי הוא כבעל קרי, ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן, ואין בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן בלבד, ודברים אלו כולן דברי קבלה מפני משה רבינו מסיני.

אחד הרואה שתי ראיות או שלש בשעה אחת זו אחר זו או שראה ראייה בכל יום זה אחר זה הרי זה זב, לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים, שנאמר "כי יזוב זוב דמה ימים רבים", והזב לא תלה אותו בימים...

הזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות, מטמאין כלים במגע ומטמא אדם במגע ובמשא, ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה, ומטמא מדף על גבו.

כבר ביארנו שהזב וחביריו מטמאין משכב ומושב ומרכב, והמשכב והמושב אחד הוא, ולמה נאמר בתורה משכב ומושב, שהמשכב הראוי לשכיבה והמושב הראוי לישיבה, ובין שישב על המשכב או ששכב על המושב מטמאהו, לפיכך אני אומר בכל מקום משכב לבד והוא הדין למושב...

משרשי המצוה: לפי שהשי"ת הרחיקנו מאד מן המותרות וציונו להיות קדושים וישרים בענין המאכל והמשתה ובכל שאר עניני האדם, ואין ספק כי ענין הזיבה יקרה באדם בצאתו מדרך היושר בהתמדה במאכליו ושיקויו, וגידל בגופו מתוך כך אותו המותר הסרוח המאוס והטמא, והודיעתנו התורה שהאדם שיהיה בו כן נקרא טמא, והטומאה שם כולל כל דבר נמאס ונאלח... ומזה הענין הוא שאינו טמא בראיה ראשונה לפי שלא נתחזקה בגופו אותה הליחה כל כך... כי האדם אינו בנוי בענין שאי אפשר לו בשום צד להנצל שלא לצאת מקו היושר כלום...

זובו - יציאתו שלא מרצונו, להרופאים סבתו רוב המשגל... ולפי שאפשר שסבת חליו אחרת הקל עליו להביא עוף כקרבן.

מבשרו - בא בקבלה שלא יהיה מאונסו וכו' אלא מחמת חולי כלי הזרע המורה על חולשתם וחסרון עיכולם, שיקרה בסבת רוב התמדת המשגל והרהוריו, לכן יספור ז' נקיים להסיר הרהוריו, ויטבול ויכפר בקרבן.

והזב - ראוי לעיין בכל אחד, וזה רק אדום וזה רק לבן, והנדה מטאה את בועלה ולא הזב אותה, כי הוא מתקלקל על ידי זה.

וישלחו מן המחנה - ...וזיבה אות על שפרוץ בעריות, ונשלח מכל מחנה קדושה שאינו סובל ערוה...

ואמרתם אליהם - בל נחשוב שאין להרבות בלימוד ועסק בעניני זיבה שמתפעלים מהם, כי התורה אילת אהבים.