דבש

כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. קרבן ראשית תקריבו אותם לה', ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח.

וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה, והנה עדת דברים בגוית האריה ודבש. וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכול וילך אל אביו ואל אמו ויתן להם ויאכלו, ולא הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש... ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה מה מתוק מדבש ומה עז מארי, ויאמר להם לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי.

וכל הארץ באו ביער, ויהי דבש על פני השדה... ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו וטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותאורנה עיניו...

אכל בני דבש כי טוב, ונופת מתוק על חכך.

דבש מצאת אכול דיך, פן תשבענו והקאותו.

ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו, מאי טעמא, זיעה בעלמא הוא, כמאן, כי האי תנא דתנן דבש תמרים ויין תפוחים... רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר...

ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה... דבש...

חמשה אחד מששים... דבש אחד מששים למן...

המוציא... דבש כדי ליתן על הכתית (שבגבי סוסים וגמלים מחמת המשאות)...

...והרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת, הזיד ביום טוב לוקה ארבעים דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות...

...הדביש למאי חזי, לכתיתא דגמלי.

...כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לנערים לחם, לזקנים שמן, לתנוקות דבש.

דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב (משום שכר אל תשת)...

תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה... וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה... אמר רב נחמן אמר שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אליה בדבש, רב הונא בריה דרב יהושע אמר אף סולת נקיה בדבש, רב פפא אמר אפילו קמחי דשערי בדבש...

רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להני עיזי קאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מינייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו זבת חלב ודבש. אמר רבי יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו ג' מילין, פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאנים. אמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של ציפורי והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין...

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים...

מאי נופת צופים, אמר רב סולת שצפה על גבי נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן... ורבי יהושע בן לוי אמר זה דבש הבא מן הציפיא... כדמתרגם רב ששת (כאשר תעשינה הדבורים) כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברומי עלמא ומתיין דובשא מעישבי טורא. תנן התם כל הנצוק טהור חוץ מדבש זיפים והצפיחים. מאי זיפים, אמר רבי יוחנן דבר שמזייפין בו (מתוך שהוא טוב ועב), וריש לקיש אמר על שם מקומו.

...ותנאי בית דין הוא שיהא שופך יינו ומציל את דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו...

הלוקח... פירות כוורת נוטל ג' נחילים ומסרס, חלות דבש מניח ב' חלות... במה מסרסן, אמר רב יהודה אמר שמואל בחרדל, אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר חנינא לא חרדל מסרסן, אלא מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן... אמר רב כהנא דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל לעולם, אלמא קסבר לא בעי מחשבה, מיתיבי דבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה, אמר אביי לא צריכא אלא לאותן שתי חלות... אמר ר' אלעזר מאי טעמא דרבי אליעזר, דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש, וכי מה ענין יער אצל דבש, אלא לומר לך מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת, אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת...

ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא והוה נגיד חוטא דדובשא על תרין דרעוהי...

ואלו מותרין באכילה, חלב שחלבו עכו"ם וישראל רואהו, והדבש והדבדבניות אף על פי שמנטפין אין בהן משום הכשר משקה... למאי ניחוש לה, אי משום איערובי מיסרא סרי, אי משום בישולי עכו"ם, נאכל כמו שהוא חי, אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ומותר.

מיתיבי מפני מה אמרו דבר דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן. הוא דאמר כרבי יעקב, דאמר דובשא רחמנא שריה. דתניא רבי יעקב אומר אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף... אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה זה דבש דבורים. יכול אף דבש הגזין והצירעין... ומוציא אני דבש הגזין והצרעין שיש לו שם לווי...

כוורת דבורים, רבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת חייב, וחכמים אומרים אינה כקרקע... רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי אליעזר ויבא העם אל היער והנה הלך הדבש, מה את שמע מינה, אמר רבי מנא חורשא מפיק דבש... וחכמים אומרים דבש גידולי כוורת...

דבר תמרים ויין תפוחים... ושאר כל מי פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר, רבי ליעזר מטמא משום משקה... הוון בעיה מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף רבי יהושע מודה, ותנינן דבש תמרים רבי ליעזר מחייב במעשרות ורבי יהושע פוטר, כאן שזבו משנטבלו, וכאן שזבו עד שלא נטבלו...

אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים, ולא מן התמרים שבהרים... ודבש אלו התמרים, יכול דבש ממש, רבי תנחומא בשם רבי יצחק ברבי לעזר, כתיב וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, ודבש חייב במעשרות, אלו התמרים שהן חייבין במעשרות...

מעט דבש, רבי יהודה בר ר' אמר דבש בריא כאבן.

...אומרים לה לצרעה לא מן דובשיך ולא מן עוקציך.

דבר אחר אלה הדברים, מה הדבורה הזו דבשה מתוק ועוקצה מר, כך הן דברי תורה, כל מי שעובר עליהן נוטל אפופסין... וכל מי שמקיים אותה זוכה לחיים. דבר אחר אלה הדברים, מה הדבורה הזו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים, כך הן דברי תורה סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם.

דבש וחלב, מה הם מתוקין אף דברי תורה מתוקין, שנאמר (תהלים י"ט) ומתוקין מדבש, אי מה דבש יש בו קצרים, תלמוד לומר וחלב, מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים, שנאמר (איוב כ"ח) לא יערכנה זהב וזכוכית, אי מה חלב תפל יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר דבש וחלב, מה דבש וחלב כשמעורבים זה בזה אין מזיקין הגוף כן דברי תורה....

ר' יוסי אומר כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן.

האוכל... רביעית דבש לבו נעקר, אמר רב יוסף ועל לב ריקן.

וכל דבש - כל מתיקות פרי קרויה דבש.

דבש הוא דבש תמרים.

דבש - קנים גדל בארץ ישראל. הלך דבש - היה נוטף מהקנים...

שאור - הוא המחמיץ גם כן הדבש, ורבים אמרו שפירושו דבש תמרים וכן כל ארץ זבת חלב ודבש, ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא.

דבש - הוא חם והגוף לא יכילנו.

כל המנחה - ...וטעם (איסור) השאור והדבש יתכן שהוא כדברי הרב במורה נבוכים אמר שמצא בספריהם שהמנהג היה בעובדי עכו"ם להקריב כל מנחתם חמץ ולערב הדבש בכל קרבניהם, ולכן אסרם לגבוה.

דבש דבורים ודבש צרעים מותר מפני שאינו תמצית גופן אלא כונסין אותו מן העשבים בתוך פיהן ומקיאין אותו בכוורת כדי שימצאו לאכול ממנו בימות הגשמים.

דבש מסלע - שעושים דבורים בנקיקי הסלע.

כן דעה - יש מפרשים שרומז בדבש לחכמה העליונה, שהחלב שהוא מזון לקטנים הן המצות המעשיות, מזון נפשות ההמון, והדבש לא יסבלהו הנער, וגם הגדול לא יכול לאכול ממנו הרבה.

וכל דבש - ...והדבש אסור שלא ימהרו להביא הקרבן, כי הדבש מעכל הבשר, ושלא ילקקו הכהנים אצבעותיהם ויהיה מכשול... ושהדבש מסיר השכל וצריך להרחיקו.

וכל דבש - שלכל אדם תאוה לחמדות העולם המכונים דבש, שהם הכרחיים ורבויים מזיק, על כן ישתמש רק בהכרחיים, ואלמלא יצר הרע לא היה אדם נושא אשה וכו', ואלו קודמים בזמן לעסק התורה והמצוה, כי אם לא יאכל תחילה קמח אין תורה, אבל עסק התורה ראשית במחשבה ובמעלה, לפי שהשאור והדבש שהזכרנו אין בהם שלימות מצד עצמם לעלות לריח ניחוח לה', אך שהם ראשית והתחלה אל האדם שעל ידם הוא יכול לבוא לידי שלמות הנפש, על כן נאמר "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", כי מצד עצמם אין בהם שום שלימות אשר יעלה לריח ניחוח לה', אך קרבן ראשית תקריבו אותם, כדי להורות שהם ראשית והתחלה אל האדם להביאו לידי השלימות האמיתי... והביכורים באים מן הדבש, כי בזמן שיתן אל ה' ראשית פרי אדמתו מכל מאכל אשר יאכל אז יאכל כל ימיו חולין שנעשו על טהרת הקודש...

צוף דבש אמרי נועם - כל דבר מתוק נקרא דבש, וצוף הוא מתוק מאד, כמו שנאמר "ונופת צופים", והוא יותר טוב מדבש עצמו, כי הדבש הוא מתוק אבל אינו טוב לגוף, אבל הצוף הוא טוב גם לגוף.

...והדב"ש הוא דעה, בינה ושכל, וכולן בדעת, ו"נופת" הוא בחכמה, וזה שנאמר כן דעה חכמה.

והנה הדבש הנאמר פה הוא שם כל דבר מתוק, ואינו פורט מין או מינים ידועים, כי מצאנוהו על דבש דבורים (שופטים י"ד), על דבש הקנים (ש"א י"ד), על דבש תמרים "ארץ זית שמן ודבש", וכן פרש"י פה כל מתיקות פרי קרוי דבש...

וכל דבש - אסור להקטיר כל דבש, מן הניגוד - קרבן ראשית וגו' נראה שדבש כולל רק את מה שראוי לביכורים ולא דבש דבורים. ההוראה המיוחדת של דבש היא דבש תמרים, אך כאן הוא מייצג את כל פירות העץ, כברש"י, (ראיות מן התלמוד תמצא במשנה למלך להלכות אסורי מזבח פ"ה ה"א). שאור ודבש אסורים למזבח, רק אם מקריבים אותם בתורת קרבן, אך מותר להעלות אותם כחומר שריפה בצד עצי המזבח, וכך אמרו לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים (זבחים ע"ו ב'). דבש אסור רק בהקטרה, כנגד זה מותר לאכול שיריים שנתערב בהם דבש. איסור שאור כולל איפוא יותר מאיסור דבש...

בדרך זו יש להבין גם את איסור הקטרת דבש, חשיבות הבעלות על הארץ באה לידי ביטוי על ידי דבש ו"מתיקת פרי", כי פירות האילן הבשילו בחיק הטבע, והם ראויים כמות שהם למאכל אדם. משום כך יפים הם לסמל את קניין הארץ. אך ישראל ירשו את ארצם, כדרך שזכו בחירותם ובעצמאותם, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, אלא רק בשכר עשיית מצות ה' קנו את ארצם וקיימוה בידיהם. משום כך ביום מתן תורה מתחיל זמן הבאת ביכורים...

אם נסכם את שני אלה נוכל לומר, שאור ודבש, המסמלים עצמאות וירושת הארץ, יהיו במקדש רק מותנים ולא מתנים, משום כך הם מצויים במקדש רק בבחינת שיריים... הם השיריים של התורה, והתורה להם הדבר ה"מתיר". המקטיר שאור ודבש מסיר מהם את אופי השיריים ומעלה אותם לדרגת "מתירים", לפיכך "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'"...