הפסד

...קסבר משום הפסד אוכלין, לימא פליגא דשמואל, דאמר שמואל עושה אדם כל צורכו בפת...

אמר רב נחמן מריש הוה מלחנא פוגלא (צנון), אמינא אפסודי קא מפסדינא ליה, דאמר שמואל פוגלא חורפי מעלי...

...שאני התם דאיכא הפסד חולין, מתקיף לה רב ירמיה מתניתין נמי איכא הפסד דעצים, אמר ליה ההוא סבא להפסד מרובה חששו, להפסד מועט לא חששו...

...ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא, אמר ליה אין, משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית...

תנו רבנן, יש זריז ונפסד יש שפל ונשכר, ויש שפל ונפסד זריז ונשכר, זריז ונשכר דעביד כולי שבתא ולא עביד במעלי שבתא...

...אימור דשמעת ליה לרבי אליעזר הרווחה דלא טירחא, במקום פסידא מי שמעת ליה... בשלמא מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן...

...שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה, אמרו ליה אפסדת לסעודתא דמלכא...

...אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי...

אמר רבי אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית, וכל שכן גופו, ודלמא בגדים שאני דפסידא דלא הדר הוא...

...דאי כר' יוסי הא אמר אם כן מה הפסיד רמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו...

אמר רבא התם היינו טעמא דאמרי איהו הוא דאפסיד אנפשיה, דבעידנא דפרעיה איבעי ליה למקרעיה לשטריה...

אמר אביי שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא, אי תקפא ברשותך, אי יקרא אי זילא ברשותי, אמר ליה רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא, אמר ליה כיון דמקבל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא.

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסידה...

ארבע מדות בדעות, נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו...

...מהר לשמע ומהר לאבד יצא שכרו בהפסדו...

רבי סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות...

...ויבא יעקב מן השדה בערב וגו', רבי אלעזר אומר זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה, לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה, רחל נשכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה. ר"ש אמר... לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים והפסידה הבכורה, רחל נשתכרה דודאים ונשתכרה בכורה והפסידה שבטים.

אמר רבי אבא בר כהנא ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתוב בו אריכות ימים, דבר שהוא הפסד ממון וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה...

ואומר ראוי שנדע שאין בעולם גוף המכלה גוף, ואפילו האש שהיא ממהרת לשרוף אינה אלא מפרידה בין חלקי הדבר ויחזור כל חלק ליסודו, ויהיה החלק העפרי אפר ומאומה אינו כולה, ולא יתכן שיכול לכלות דבר עד שיאפיסהו כי אם הבורא אשר בראו מן האין...

צו - אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החומר שלהן לא זולת זה, אבל מצד הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד רק הם עומדים... וטבע החומר ואמתתו שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר, ומפני זה לא תתקיים בו צורה אבל יפשיט צורה וילבש אחרת תמיד... הנה כבר התבאר שכל השחתה והפסד או חסרון אמנם הוא מפני החומר, וביאורו באדם על דרך משל, כי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעם, וכן חולשת כל פעולותיו או בטולם או בלבולם אין הפרש בין היות כל זה תחלת היצירה או מתחדש עליו, אין זה כולו נמשך אלא אחר החומר שלו הנפסד לא אחר צורתו...

...ועוד אקדים שידוע כי הדברים יפסדו אל הפכיהם, ואם כן מחויב שהיותר טוב ושלם יופסד ליותר רע ונמאס... ונראה שמזה נמשכו עניני הטומאה, כי המיתה היא העדר והפסד בעלי החיים, וכשיפסד הצומח יפסד לרקב, והחי לפגר מובס יקרא נבלה. והאדם שיש לו התחלה יותר שלמה בנפש הדברים יפסד יותר, וטמא טמא יקרא, כי כאשר תעדר הנפש ישאר ממנה מציאות רעה, וממנה יקרא רוח הטומאה, ומזה הצד נבלת אישי האומה הנבחרת חמורים משאר האומות ומטמאים באוהל...

מאז הסכימה הדעת האלקית להמציא עולמו גזרה חכמתו על מציאות השלום, כי מהות המציאות מחוברת מענינים רבים בעצם אחד. כי בחומר הנברא ראשונה הוא כבר בחיבור העדר ומציאות, עד שגדרוהו שהוא אמצעי בין ההעדר והפועל, וישיגהו הכח לקבל הצורות. וכל שכן החומר הפשוט שחוברו בו ב' עצמים חומר וצורה, ומבואר שכל המחובר מהם מתקיים על ידי השלום, והערך והיחס הנאותים להם הוא עיקר מציאותם, עד שגזרו שעיקר ההויה וההפסד אינו כי אם קבוץ העצמים ופרידתם... וכן תיאר את הבריאה השלמה באומרו עושה שלום...

והדבר ידוע, שהדבר שהוא לשם לגמרי אין לו הפסד כלל, שהדבר יפסד מפני החסרון, שהחסרון הוא העדר שבו ומביא אותו אל ההפסד לגמרי, אבל הדבר השלם ואין חסרון בו לא יבא לכלל העדר, והוא מקויים לעולם...

אמר רבה בר בר חנה... וכן מה שראה כורא דאכליה טינא באוסיה הכל מצד הצורה המופשטת, שמגיע בטול אל הצורה הזאת שהיא בים על ידי דבר מתנגד, ודבר המתנגד לבריאת הים הוא טינא הזה, כי ההפכים הם מתנגד ביחד, ומפני כי הבריאה שבים יש לו הגדול, וטינא היא בריה קטנה, ולכך הם מתנגדים בעצמם, ותבין מה שרמזו בכאן כי מי שעושה עצמו גדול ביותר, כמו הבריאה הזאת שבים שהיא גדולה ביותר, ובא עליו דבר קטון ביותר ומאבד אותו, וכן הוא בעולם גם כן שהמתגדל והמתרומם בא עליו דבר קטן ומאבד אותו...

ותדעי שאין ההפסדים נופלים אלא בצורה השפלה הזאת, החמריות, ובכל צורה מעולה מזאת אינם נופלים. ובאדם הראשון עצמו, בהיותו בצורה המתוקנת והמעולה יותר לא היה שום נזק וחולי... ועל כן כשישתלמו הבריות לעתיד לבא לא יהיה להם עוד ביטול כלל. ומה שאני צריך לבאר לך עתה הוא מה הוא החיסרון של השלימות המוליד הביטול, ותראי פה חכמה עמוקה בענין הנהגתו יתברך.

...ונדע על כן כי אין שלימות הנמצאים במה שהם נמצאים איש לדרכו, אלא במה שהם מתקשרים זה בזה ומתאחדים לתכלית האחד. כי זה לבדו ודאי שלימות ענינם. ובאמת תראי שגם במעשים אין רע נמצא בעולם אלא בחלקי הדברים טרם התחברם להשלמת הדבר. אך אין דבר מושלם שיהיה רע, כיון שידענו כי כל מה שהקב"ה עושה הוא אך טוב מאד. הנה מה שנראה חסר בצד אחד מתנאי הדברים נשלם החסרון בתנאי אחר שמשלים בעדו, ובזמן שיתקיים "אודך ה' כי אנפת בי", אז יהיו נגמרים כל חלקי המעשה, ויהיה המעשה אך טוב.

על כן נאמר שבתחילה הכין האדון ב"ה את הטבע כמו שזכרנו, כל מין ומין בפני עצמו בהדרגת מציאותם, ובענין זה נהיה הביטול וההפסד שהוא ההפסד הנמצא בכל מין לפי מציאותו אך ענין התקשרם לתכלית הכללי הוא לתיקון ענין זה, כי בזה יוצאים מתחת ידי הרע וניצולים ממנו...

והנה טוב מאד - מה התחדש פה שאמר והנה? ונראה שלכן אמרו חז"ל ש"מאד" רוצה לומר המוות, שענין מאד שהוא היתרון וההפלגה שעל ידי ההעדר וההפסד הוא טוב, כי על ידו פושטות היסודות צורה ולובשות אחרת, ועל ידי זה יכולים להתעלות, כגון מצומח לבעל חי...