אלמן אלמנה

כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אתו, כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים.

לא תטה משפט גר יתום, ולא תחבל בגד אלמנה.

אלמנה שלא נשאת, אף על פי שבא בת זוגה והיא אינה רוצה להנשא, הקב"ה אינו מכריח אותה מן הדין, והקב"ה מזמין לאיש ההוא אשה אחרת, והאלמנה אינה נכנסת לדין בזה, בעולם ההוא, ואף על פי שאין לה בן, כי אשה אינה מצווה על פריה ורביה כמו שהעמדנו.

(איש) זה זכות קטנה מאביו מגינה עליו, ואותה הזכות נרשמת על העמוד שעומד עליו אותו נער (מטטרון), והוא זוכה (בזכות שהוא) יתום אחד, משום שכל יתום ואלמנה נמצאים בפקדון אצל מטטרון העומד לדון בהם בשבעים סנהדרין...

אם ענה תענה, אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט, דבר אחר רבי אומר אם ענה תענה מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה, כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג, אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל, רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג, אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונוטל סנדלך או עוטף טליתך, אמרה תורה אם ענה תענה, אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט, אמר לו ניחמתני רבי...

ולא תחבול בגד אלמנה, בין ענייה בין עשירה, ואפילו היא כמרתא בת בייתוס, רבי שמעון אומר דברים שאתה חובל באיש אין אתה מחזיר לאשה, שלא תהא הולך ובא אצלה כדי להשיאה שם רע.

תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה (מפני שדמעתן מצויה).

בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה.

...דאמר ר' יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה, מאי היא, אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה... תנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו, ומייתם את גוזליו...

אמר רב חסדא מאי דכתיב הודו לה' כי טוב, הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, אם עני בשיו, יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה.

היתה כאלמנה, אמר רב יהודה לברכה, כאלמנה ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור עליה.

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו.

...דתניא מפני מה אמרו אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי, שאם אתה אומר תיבעל בחמישי, למחר משכים לאומנתו והולך לו, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים חמישי בשבת, וערב שבת ושבת...

אמר רבי חלבו אמר רב הונא א"ר אבא בר זבדא אמר רב אחת בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה... כאן בבחור שנשא אלמנה כאן באלמון שנשא אלמנה... מיתיבי מברכין לבתולה שבעה ולאלמנה יום אחד, מאי לאו אפילו אלמנה שנשאת לבחור, לא לאלמון...

בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מאה... מאי אלמנה, אמר רב חנא בגדתאה אלמנה על שם מנה...

...לענין זילותא אלמנתו עדיפא ליה, לענין הרווחה בתו עדיפא ליה

...דשלח רבין באגרתיה, מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונת מנכסיו, נישאת הבת אלמנתו ניזונת מנכסיו, מתה הבת אמר רבי יהודה בן אחותו של רבי יוסי בר חנינא על ידי היה מעשה, ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו...

לא כתב לה... את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי חייב, שהוא תנאי בית דין, כך היו אנשי ירושלים כותבין, אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך, לפיכך אם רצו יורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.

אלמנה ניזונית מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן, ואין חייבין בקבורתה, יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה...

אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי, אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך, אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה, אמרה אי אפשר לזוז מבית אבא יכולין היורשין לומר לה אם את אצלנו יש ליך מזונות, ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות, אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים, זנין אותה והיא בבית אביה. תנו רבנן משתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה, בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה שכך כתב לה, ואת תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מגר ארמלותיך בביתי. תני רב יוסף בביתי ולא בבקתי. אמר רב נחמן יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום... אמר אביי נקיטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו, ולא עוד אלא אפילו היא אומרת הניחוני ואבננו משלי אין שומעין לה...

ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה, כיצד, אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום, אף על פי שנשאת בתוך ל' יום אינו יכול להפר... אמרה הריני נזירה לאחר ל', אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך ל' הרי זה מופר...

תנו רבנן בתולה ציילנית ואלמנה שובבית (רש"י בעלת שכינות, הולכת ומבקרת שכינותיה תמיד)... הרי אלו מבלי עולם. איני, והאמר רבי יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה... דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הוה אתיה ומצלת בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה, בתי לא בית הכנסת בשביבבותך, אמר ליה, רבי, ולא שכר פסיעות יש לי, כי קאמר כגון יוחני בת רטיבי (אלמנה מכשפה)...

אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה, נמנעו מלהשביעה, התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה... אלמנה שאני, דבההיא הנאה דקא טרחה קמי דיתמיי אתיא לאורויי היתרא.

דתני רב יוסף ארמלתא לא תרבי כלבא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא.

אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה, שנאמר ולא תחבול בגד אלמנה... שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה.

ולב אלמנה ארנין, דכל היכא דהוה אלמנה דלא הוו נסבי לה הוה אזיל שרי שמיה עילווה והוו אתי נסבי לה.

רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם, אל תזוז אלמנתי מביתי... אמר רבי לעזר בר יוסה כהדא דתני דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים, ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים, וניזונת כשם שהיתה ניזונת ובעלה במדינת הים.

...אמר ר' מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן צריך לכונסה מבעוד יום שלא יהא כקונה קניין בשבת...

משה התקין שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל ולא התקין לאלמנה כלום, אף על גב דתימר לא התקין לאלמנה כלום טעונה ברכה מבועז, דכתיב ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו...

אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן, ואינן חייבין בקבורתה, יורשיה היורשים כתובתה חייבין בקבורתה... רבי אימי בשם רבי יוסי בן חנינה אף היא אינה עושה אותן דברים של ייחוד... סכה להון את גופן ומרחצת להון את פניהן ומוזגת להון את הכוס, ומוסיפין לה על מזונותיה. אשת איש אין לה יין, אלמנה יש לה יין... אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותיי שומעין לה.

...אלמנה שתפסה אפילו אלף זוז למזונותיה אין מוציאין מידה.

ר' יוסי אומר למה אהב אלקים יתומים ואלמנות, אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו, שנאמר (תהלים ס"ח) אבי יתומים ודיין אלמנות, לכך כל הגוזלן כאילו גוזל להקב"ה שהוא אביהם שבשמים, והוא כועס עליו...

ולא תחבול בגד אלמנה - שלא יקומו שכנים רעים ויוציאו עליה שם רע.

כל אלמנה ויתום לא תענון - הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.

ריבו אלמנה - להתווכח בעדה, כי אינה יוצאת אחרי בעל דינה.

כי אם צעק יצעק - על היתום, וכן דין האלמנה, רק היתום יתכן שיהיה קטן ולא ידע לדבר כמו האלמנה.

וטעם כל אלמנה - אפילו עשירה בעלת נכסים, כי דמעתה מצויה ונפשה שפלה, ואמר אם ענה תענה אותו, על כל יחיד מהם, על כן כתיב אחריו והיו נשיכם אלמנות בעונש האלמנה וצעקתה, ובניכם יתומים בצעקת היתום. והעונש הזה לא מנו אותו רבותינו בכל חייבי מיתות בידי שמים בבריתא דבאלו הן שבמיתה השנויה בסנהדרין, והטעם שאין זה מיתה כמיתת בני אדם בידי שמים... אבל ענש כאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודעה, והיו נשיהם אלמנות לעולם ובניהם יתומים לעולם.

חייב אדם להזהר ביתומים ובאלמנות מפני שנפשן שפלה מאד ורוחם נמוכה, אף על פי שהם בעלי ממון, אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהם, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון, לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים... ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נענים, במה דברים אמורים בזמן שעינה אותם לצורך עצמו, אבל אם עינה אותם הרב כדי ללמדן תורה או אומנות, או להוליכן בדרך ישרה הרי זה מותר, ואף על פי כן לא ינהוג בהם מנהג כל אדם, אלא יעשה הפרש וינהלם בנחת וברחמים גדולים וכבוד...

אלמנה ניזונית מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה עד שתטול כתובתה... אבל אם מכרה מקצתה יש לה מזונות, ומשתתארס האלמנה אבדה מזונותיה.

כשם שניזונת אחר מותו מנכסיו, כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור שהיתה בו בחיי בעלה, ומשתמשת בכרים וכסתות בעבדים ובשפחות שנשתמשה בהן בחיי בעלה...

אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנים אותה, לא בשעת הלואה ולא שלא בשעת הלואה, ולא על פי בית דין... ואם תודה לו תשלם, ואם תכפור תשבע...

אדם שנפטרה אשתו לא יתכן שישא אחרת כל זמן ששומע מרבים שמזכירים המתה ומצירים עליה...

שנמנענו מהכביד במעשה או אפילו בדבור על היתומים והאלמנות, שנאמר "כל אלמנה ויתום לא תענון", אבל כל משאו ומתנו של אדם עמהם יהיה בנחת ובחסד ובחמלה. משרשי המצוה מה שכתבתי בסמוך בענין הגר, לפי שהם תשושי כח, שאין להם מי שיטען טענותם בכל נפש כמו שהיה עושה איש האלמנה ואביהן של יתומים אם היה קיים, ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה לקנות מדת חסד ורחמים בנפשנו ונהיה ישרים בכל מעשינו כאלו יש כנגדנו טוען בכח הטענה בהפכנו ונחוס ונחמול אליהם ונראה זכותם בכל דבר יותר משהיינו עושים אם היה האב והבעל קיים.

מדיני המצוה, מה שאמרו שאפילו אלמנתו של מלך ויתומיו באזהרה זו, והיאך נוהגין עמהם, שלא נדבר אליהם אלא רכות, ולא ינהג אדם בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה ולא ילבינם בדברים, ויחוס על ממונם יותר מעל ממון עצמו...

שנמנענו למשכן את האלמנות... משרשי המצוה שהשם חס על בריותיו, ורצה לזכותנו לקנות בנפשנו מדת החמלה, וצונו שנרחם על האלמנה שלבבה שבור ודואג, שלא למשכנה, וכל דרכי התורה נועם ונתיבתיה שלום...

צרורות בשמלותם - ב' צרורות במסורה, כאן, וצרורות אלמנות (ש"א ב' כ' ג), רמז לאלמנות שיכסו פניהם בשמלה.

...כי המת הניח שם רוח וזה שבא עתה כמו כן נותן בה רוח, והראשון מתעורר על השני ועל כן המו מעיה לו ודמעתה על לחיה וזוכרה אותו, ובכן כל דאלים גבר, לפעמים האחרון נוצח את הראשון ומגרש אותו, ולפעמים הראשון נוצח את השני ומת האיש האחרון, ולכן הנושא אלמנה מסוכן הרבה כי לא ידע איך יפול דבר, ומטעם זה נשאת לשנים לא תנשא עוד, כי אחרי שכבר הוחזק הרוח הראשון בנצחון לא ישוב אחור ימינו ועצום בכחו לבל יבא...

אם ענה תענה אותו - אותם מיבעי, ומהו הכפל ענה תענה? ובפשט נוכל לומר שלפעמים אדם מענה את היתום לבד, ואמו אלמנה עיניה רואות וכלות, ועל ידי עינוי אחד מהם שניהם מעונים...

אלמנה - נראה שהמלה מורכבת מ"אל" ו"מנה", רוצה לומר שחסר לה חלק.

כל אלמנה - מלשון "אלם", אין לה מי שידבר בעדה.

בגד אלמנה - לסמ"ע וט"ז בחושן משפט צ"ו י"ד כל אשה בודדת, ולש"ך שם רק באלמנה, לר' שמעון רק עניה אין ממשכנין, כי דורש טעמא דקרא, שאתה משיאה שם רע בשכינותיה, ולחכמים בין עניה בין עשירה...

וכן נמי יש לומר בענין נעל של חליצה, דהנה בספר נזר הקודש מכ"ק המגיד זצללה"ה מקאזניץ על הזוהר הקדוש, בהא דמזהיר שלא ליקח אלמנה דרוחא שביק בה בעלה מקטרגא ליה, הגיד, דהיינו תוך י"ב חודש שהנשמה עולה ויורדת, אבל אחר י"ב חודש שהנשמה עולה ואינה יורדת נראה שאין חשש. ומכל מקום אם אין לו בנים והיא שומרת יבם איננו מועיל הזמן של י"ב חודש ואסורה לשוק לעולם בלי יבום וחליצה, ונראה הטעם דאם לא נשארו לו בנים לא ירית דוכתא לעילא, על כן נשאר עדיין קשור בה...