צלע

ויקח אחת מצלעותיו - רשב"נ אמר מן סטרוהי, המד"א (שמות כ"ז) ולצלע המשכן, ושמואל אמר עילעא חדא מבין ב' צלעותיו נטל, תחתיה אין כתיב כאן אלא תחתנה.

והצלעות - ומחיציא.

צלעותיו - כאן הוא לשון זוית, כתרגומו, לפי שנאמר על שני צדיו, על שתי זויותיו שבשני צדיו.

ורחב הצלע - התא שאחריו... צלע אל צלע - תא אל תא ועל תא...

ומערער אמר כי לא יקרא צלע רק על דרך האורך, וראייתו "ולצלע המשכן השנית", ותשובתו בצדו, "וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים".

ובמלת צלע נתעוררו רז"ל בבראשית רבה, רבי שמואל בן נחמני אמר מסטרוי, כד"א ולצלע המשכן השנית, ושמואל אמר עילעא אחת מבין שתי הצלעות, רמז ר' שמואל לצלע המשכן, כי המשכן רומז אליה, ושמואל אמר מבין שתי צלעות רמז לצלעות העליונות, והבן זה. ועל זה האצילות רמז הכתוב "ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת", כלה כתיב, רמז לכלה הכלולה מן הכל שהיא זרע אמת... ומכאן תבין סוד זיווג חתן וכלה ומצות פריה ורביה...

המפרשים פירשו צלעות על תאים, ואני פירשתי במלכים שצלעות הם ציפוי עץ לקיר.

על צלעו - הצד הארוך יקרא צלע...

שתי צלעותיו - פאות הגובה.

ההבדל שבין צלע ליתר הלשונות הבאים על הרוחות והצדדים הוא, ששם צלע יפול על גשם שיש לו אורך ורוחב וקומה באופן שיהיה לו מעלה ומטה פנים ואחור וצדדים, ועיקר שם צלע בא על צלעות הצדדים, ולפעמים יזכיר שם צלע על צד הפנים והאחור, ואז יפרש כמו "וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה"... וכן הבית אשר חדרים דבוקים לו סביב יקראו צלעות, והושאל גם על ארזים שחופים בהם את הצלעות. והדבר השטחי אין לו צלעות רק קצוות.

מצלעותיו - לא מצאנו במקרא צלעות במשמעות עצמות בית החזה אלא במשמעות צד.