תלמיד

תא חזי, מי שמסתכל במה שלמד מרבו, ורואה אותו עם החכמה ההיא שלמה ממנו, יכול להתוסף יותר ברוח ההוא...

אמר רבי אלעזר, עקבי הצאן הם התלמידים שבבית המדרש, הבאים אחר כך לעולם, ומוצאים התורה בדרך ישר ודרך פתוח, ועל כן הם מחדשים דברים עתיקים בכל יום, והשכינה שורה עליהם ומקשבת לדבריהם, כמו שאמר ויקשב ה' וישמע, א"ר אבא כך הוא ודאי, והכל הוא דבר אחד.

ויאמר משה אל יהושע מכאן שהיה עושהו כמותו, למדו כל אדם דרך ארץ ממש שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים, אלא בחר לנו, מכאן שהיה עושה אותו כמותו, מכאן שיהא תלמיד חביב לפני רבו כמותו. שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני, והלא אהרן היה גדול ממנו, מה תלמוד לומר בי אדני, עשאו כרבו...

...ולמה נתן לו מה ששאל, שנאמר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', ואומר עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה', הא כיצד תלמיד ששימש את הרב והרב רוצה להשנותו מאיר עיני שניהם ה', זה קונה חיי עולם וזה קונה חיי עולם...

(ושננתם) לבניך אילו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואומר ויצאו בני הנביאים, וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שהם קרוים בנים...

...ואין צוחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי, ברחובותינו, שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים.

תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש.

אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב, במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה, ומיץ אף יוציא דם, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.

מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר התינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין לאור הנר... שאני תינוקות הואיל ואימת רבן עליהן לא אתי לאצלויי.

מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו, והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואמרה להם כתיב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו, ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע, ואמרתי לה, בתי בימי נדותך מה הוא אצלך, אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי, בימי לבוניך מהו אצלך, אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר, ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב...

והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרי מור עובר אל מר עובר, אל תקרי שושנים אלא ששונים...

תנא תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום, אמרו הניחו לו אדם גדול שמש. א"ל שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי...

בעא מיניה רב חייא בר אבין מרב ששת בני בי רב דאכלי נהמא בבאגא ואתו ובייתי בבי רב, כי משחינן (מודדין) להו תחומא מבי רב משחינן להו או מבאגא משחינן להו, אמר ליה משחינן מבי רב.

...שמע מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, אמר אביי כולה משום כבודו דכהן גדול הוא.

תנו רבנן הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר, חבר לחבר עד תחום שבת, תלמיד לרב אין לו שיעור, וכמה, א"ר ששת עד פרסה, ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק שלשה פרסאות...

על מנת שאני תלמיד, אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו, ואפילו במסכתא דכלה.

מר סבר חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, ומר סבר אין חולקין, והלכתא חולקין, והלכתא אין חולקין, קשיא הלכתא אהלכתא, לא קשיא הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג ליה רביה יקרא.

אמר רב שונה אדם לתלמידו ודן עמו בדיני נפשות, מיתיבי הטהרות והטמאות האב ובנו הרב ותלמידו מונין להם שנים, דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות קידוש החדש ועיבור שנה אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד, כי קאמר רב כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא הוו צריכי.

ונגע לא יקרב באהלך, שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים.

איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין, לימא כיון דאילו גמרי לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה, התם אף על גב דגמיר מצוה, דכתיב יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך.

...אמרו להן תלמידי מי אתם, אמרו להם תלמידי ר"ע, אמרו להן אשרי ר"ע ותלמידיו שלא פגע בהן אדם רע מעולם.

ראה עוד ערך רב.

...אמר לון מה אתון לתין, אמרו ליה תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין מכשירין, סברין מימר ואנן שלקין ביעין ולתין במיהן, סברין מימר מי שלק של ביצים ולא אמר אלא מי ביצים עצמן, אמר רבי יעקב בר אידי מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורויה, רבי חייא בשם רב הונא תלמיד שהורה אפילו כהלכתא אין הוראתו הורייה, תני תלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מיתה...

...אלו הן התלמידים, חנינא בן חכיניי ורבי אלעזר בן מתיא.

ר"ש בן חלפתא ר' חגי בשם רבי שמואל בר נחמן כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים, כבשים כתיב, הא כיצד בשעה שתלמידין קטנים כובש לפניהן דברי תורה, הגדילו ונעשו כעתודין גלה להם רזי תורה.

מנין שכל המשנה לחבירו מעלין עליו כאילו יצרו וריקמו והביאו לעולם, שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, באותו הפרק שזרק בו נשמה באדם כך כל המכניס ביריא אחת תחת כנפי השמים מעלין עליו כאילו יצרו וריקמו והביאו לעולם, יקר זו תורה, שנאמר יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה...

ראה ערך רב.

רבי עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך אל תחדל לך מלהעמיד בזקנותך, מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו.

ויצף אותו זהב טהור אלו התלמידים בני תורה כי כמו שמתכבד העץ בזהב יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה שהיא בתוך לבם, וכמו שיאמרו אנשים זהב טהור כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים, שכך כתיב הנחמדים מזהב...

והעמידו תלמידים הרבה, שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים.

...כיוצא בו ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, מכאן אמרו כשאדם עושה משתה לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול, ושהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן...

לענין תלמידים דרש רבן גמליאל הזקן ארבעה דברים, דג טמא דג טהור, דג מן הירדן דג מן הים הגדול. דג טמא כיצד, בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דעה. דג טהור כיצד, זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דעה. דג מן הירדן כיצד, זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ואין בו דעת להשיב. דג מן הים הגדול כיצד זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ויש בו דעת להשיב.

ר"מ אומר כל מי שיש לו תלמיד בצדו ואינו משמשו חייב מיתה, שנאמר כי דבר ה' בזה.

כתיב ברות (רות ג') שכבי עד הבקר, מכאן אמרו אשרי אדם שמעמיד לו תלמיד שמבקש עליו רחמים.

פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל ואין שם עכו"ם כלל, ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד וישבו לפניו מאתים נערים שרובן בני שמונה עשרה שנה ובני עשרים שנה. ולשנה אחרת חזרתי לשם ומצאתי את התלמידים ואין רבם ביניהם אלא בן אחד בלבד שהוא היה בן בנו, שבשביל מעשיהם המקולקלים של אותן נערים מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו, ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרים ולא נשתיירו רק הקטנים, והייתי בוכה ומתאנח עליהם עד שבא אלי מלאך מן השמים ואמר לי, מפני מה אתה בוכה ומתאנח, אמרתי לו וכי לא אבכה ואתאנח על אלו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להם והיו כלא היו, ואמר לי לא יפה עשית שאתה בוכה ומתאבל ומתאנח עליהם, אמרתי לו מפני מה, ואמר לי שהן היו עושין דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ומקולקלין בעצמם, והיו מוציאין שכבת זרע חנם והן לא יודעין בעצמן שהמיתה משנתן.

ויעשו כדבר משה, קיימו עליהן מצות משה רבן, שבח לתלמיד שמקיים עליו מצות רבו, שבח לבני אהרן שקיימו עליהן מצות משה...

א"ר יצחק כל המעמיד תלמיד רשע סופו להתבזות ממנו, ומה טעם יוסר לץ לוקח לו קלון, היא דעתיה דר' יצחק דא"ר יצחק כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל כאלו מעמיד לסטים בחוצה לארץ, וכל המעמיד תלמיד בחוצה לארץ מעמיד לו עבד.

דבר אחר לא תכיר פנים, והלא כבר נאמר לא תכירו פנים במשפט, אלא זו אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד, ואם עשו כן כאלו עבדו ע"ז, שכך כתיב אחריו צדק צדק תרדוף, לא תטע לך אשרה.

...וכן אמרו רבותינו ז"ל כל שהעבד נכרי עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהרחצת רגלו והנעלת מנעל, והני מילי במקום שאין מכירין אותו, כדי שלא יאמרו עבד עברי הוא, אבל במקום שמכירין אותו והכל יודעין שישראל הוא ותלמידו הוא, רשאי.

אחרי מותי כי השחת תשחיתון - והרי כל ימות יהושע לא השחיתו, שנאמר (יהושע כ"ד) "ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע", מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, כל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי.

נחלת ה' בנים - תלמידים, שכר פרי הבטן - שכר התורה שבלב. בני הנעורים - תלמידים שמעמיד מנעוריו.

אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס, שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד...

אין חולקין כבוד לתלמיד בפני רבו אלא אם כן דרך רבו לחלוק לו כבוד. וכל המלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו, ואם היה במקום שאין מכירין אותו ולא היו לו תפילין וחש שמא יאמרו עבד הוא אינו נועל לו מנעלו ואינו חולצו. וכל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים. וכל תלמיד שמזלזל דבר מכל כבוד רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

ולא יכנס אדם עם אביו למרחץ... ולא עם תלמידו, ואם היה צריך לתלמידו מותר.

תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין...

וכן תלמיד שהיה יושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר אם שתק הרי זה עובר משום לא תגורו מפני איש, ועל זה נאמר מדבר שקר תרחק, ומניין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק.

ומניין לתלמיד שראה רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמר הדין ואסתרנו ואביננו כדי שיקרא הדין על שמי, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק.

ואם לחכם תלמידים ואחד עוסק לקנטר את הרב ואת התלמידים חביריו מוטב לגרש את האחד לתקנת האחרים הטובים, שנאמר (משלי כ"ב) "גרש לץ ויצא מדון".

"שאל אביך ויגדך" (דברים ל"ב) ואם תדע שלא ידע להשיב לך "זקניך ויאמרו לך" (שם) מגיד לך הכתוב שאם שאל תלמיד לרבו ואינו יודע להשיב אל ישאל לפניו לחכם אחר פן יתבייש רבו.

...ותדע שהרי כמה וכמה בעלי תלמוד ואין בהם יראת שמים ויהיו להם תלמידים הרבה הכל כדי לכבדם בזה העולם, ואינו ראוי לכך אלא כמו שנותן עושר לאדם כדי שיהא נחשב ונכבד בעיני הבריות.

אם יש תלמיד שאינו חפץ ללמוד לפני חכם בעירו מפני טרדות שיש לו בביתו, הרי אמרו לא מכל אדם ובכל מקום אדם זוכה ללמוד, אפילו יצא חוץ לארץ ישראל. אבל אם ילך חוצה לארץ וילכו כמו כן אחרים הרי גורם רעה, מוטב שלא ילך. ומעשה היה להעניש חכם אחד שהפריד את התלמידים מעליו, ואין זה דומה לתלמידים שהלכו מרב חסדא לפני רבא כי טעו בדבריו.

ראה עוד ערך רב.

והעמידו תלמידים הרבה, כדעת בית הלל, כענין ששנינו (אדר"נ ב' ט') בית שמאי אומרים אין מלמדין אלא לתלמיד הגון, צנוע וכשר וירא שמים. ובית הלל אומרים מלמדין לכל אדם, מאה בשביל שיצאו עשר הטובים, עשרה, כדי שיצאו מהם שנים טובים, שנים, לפי שאינכם יודעים איזה יוכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. וכההוא מעשה של הלל (ירושלמי סנהדרין ה' ו') שכנס לכל תלמידיו, אמר להם יש בכאן כל תלמידי, אמרו לו הן, אמר לו אחד מתלמידיו כלם באו חוץ מקטן שבהם, אמר להם יבוא אותו קטן שעתיד להתנהג הדור על ידו, והביאו לו, והוא היה רבן יוחנן בן זכאי. הנה כי אין לדחות הקטנים מפני הגדולים, כי הגדיים יעשו תיישים. ועל זה דרשו רז"ל (יבמות ס"ב ב') "בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך" (קהלת י"א), אם העמדת תלמידים הרבה בבחרותך העמד תלמידים הרבה בזקנותך, הנה כי ריבוי התלמידים דבר טוב עד מאד וזכות גדול לרב.

או יאמר החכמים הזהרו בדבריכם, שתלמדו אותם לתלמידים הגונים יראי שמים, ולא תפסידו דבריכם לאמרם להדיוטות, שמא תתחייבו מצד עון אחר חטא בחיוב גלות ותגלו מארצכם למקום אומות העולם שהמשילם למים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם, שילמדו ממעשה האומות...

יהי כבוד תלמידך וכו', ואפשר לפרש בהיות שדרך בני אדם שלא להחשיב הכבוד שמכבדין אותו אלא כשהוא מאדם מכובד, אמנם מקטן הערך כבודו בעיניו נחשב לאין, על כן אמר אף אם תלמידך הוא לנגדך כאין אל תזלזל בכבוד אשר מכבד אותך...

...ומצוה גדולה להחניף לתלמידיו ולחבריו כדי שילמדו, וישמעו לדבריו לקבל תוכחתו לקיים המצוות...

וכן והעמידו תלמידים הרבה, כי האדם אין לו שכל ברור בענינים העמוקים, כי שכלו עומד בחומר וצריך אל רבוי תלמידים עד שבזה אפשר לו להגיע אל השכל האמתי, ולפיכך אמר והעמידו תלמידים הרבה שלא יבא לטעות...

ומגדלי בהמה דקה, רוצה לומר המגדלים תלמידים הקטנים והשפלים שאינם כדאי ולא הגיעו להוראה להושיבם בראש או לתת להם שאר שררה על הציבור ומכל שכן לסמוך אותם בשם חכם ורב. ודוקא בארץ ישראל ביותר באשר נמצאים שמה רבנים חשובים וגדולים...

...פירוש התלמיד מצד שהוא מקבל התורה מתקרב אל התורה, ולכך כל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מר, דהיינו מרירות תכוינה, כי התורה השכלית יש לה יחוס אל האש, כי השכל הוא פועל והחמרי הוא מקבל, ואין לך דבר שיש לו כח פועל כמו האש... וכך ראוי שיהיה אל התלמיד נחשב התורה חם, וזאת ההכנה צריך שתהיה אל המקבל שאז ראוי אליו התורה... אבל הרב שכבר יש לו התורה ואין מתקרב אל התורה עתה ראוי שיהיה בשמחה ובשלימות, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד, יש לך להבין דבר זה, כי התלמיד יש לו חיבור וצירוף אל הרב כאשר הוא משמש לו, ולפיכך הרב המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד, כי דבר זה חסד גמור הוא, כי אין לך חסד יותר מזה שיהיה אל התלמיד צירוף וחיבור אל הרב, לפי שהם נבדלים זה מזה כאשר זה רב וזה תלמיד, ולכך המונע החבור הזה מונע ממנו חסד.

שאין מניח בן ליורשו, פירוש מחלוקת שלהם, כי למאן דאמר כי מי שאין מניח בן ליורשו כי המיתה לאדם מצד הגוף, ומפני כי המיתה מצד הגוף צריך שיניח בן שהוליד מגופו שבזה נחשב כאלו לא מת, כמו שאמר בסמוך, אבל תלמיד מאחר שאין מיתה מצד השכל רק מצד הגוף אין צריך שיניח תלמיד. ולמאן דאמר אדרבה מפני שהגוף הוא בעל מיתה מה בכך שהגיע המיתה אליו המיתה לגמרי, אבל השכלי אין המיתה מצידו, ולפיכך ישתדל הרב להניח תלמידים אחרים ובזה נחשב כאלו הוא חי לגמרי. ועוד יש לך להבין מחלוקת שלהם, מר אזיל בתר מה שהוא עיקר העולם דהיינו להניח בן אחריו, שבזה תולה עצם העולם, ומר אזיל בתר מדריגות ומעלת העולם, והוא השכל אשר ראוי שיניח אחריו. ודברים אלו עמוקים ביותר מי שיבין מדריגת הבן אשר הוא האדם, ויבין מדריגת התלמיד אשר בו החכמה, והבן זה כי הוא עיקר.

ולוקח נפשות חכם - התלמידים הם יותר טובים מבנים, שהם בנפש, וכן מי שלומד תורה לעם לוקח נפשות, כי מצות הן נגד הגוף ותורה היא נגד הנפש...

ובמקום גדולים אל תעמוד - כלומר, במקום אשר עומדים שם גדולים וחשובים אתה אל תעמוד שם, והיינו אם הרב גדול ממך שאין אתה יכול למיקם אליביה ולהבין ממנו אל תעמוד לפניו, ותלך לרב אחר שאינו חריף כמוהו ללמוד ממנו...

...וכן כתב בספר עשרה מאמרות שאויר גן עדן מתפשט סביב כל אדם ונרשמים באויר זה כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה', (וכן להיפך), הלכך נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחינת רוח רבם העצמיות שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה', ולא זיוום בלבד המאיר חוץ לכלי, לפי שבחינת רוחו העצמית מתעלה בעילוי אחר עילוי להכלל בבחינת נשמתו שבגן עדן העליון שבעולמות העליונים. ונודע שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה, ובחינה זו הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון במקומו ומדרגתו הראשונה היא המתפשטת בתלמידיו כל אחד כפי בחינת התקשרותו וקרבתו אליו בחייו ובמותו באהבה רבה... רק אם יכון לקראת אלקיו בהכנה רבה ויגיעה עצומה לקבל שלש מדות הללו כדרך שהורהו רבו...

והנה יש עוד בחינת הארה לתלמידיו רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם ממש כראשונה רק מאירה עליהם מלמעלה, והיא מעליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו, דהיינו לחקל תפוחין קדישין, ועל ידי זה נעשה שם יחוד על ידי העלאת מ"נ מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו, ונזרעו בחקל תפוחין קדישין אורות עליונים מאד לעומת תחתונים אשר הם תורתו ועבודתו. והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו, והארה זו שעליהם מלמעלה מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים...

וכשעוסק לעורר בני אדם הוא צריך לשמור עצמו מתלמידים שאינם הגונים, כדי שלא יהא נדבק בו מהרע שלהם שלא יזיק לו...

ואפילו כשמגיע זמנו להסתלק והנשמה עולה ומתדבקת במקום שעולה בעולמות עליונים אין זה תכלית ושלימות שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה, רק עיקר השלימות של הנשמה היא שבעת שהיא למעלה תהיה למטה גם כן, על כן צריך שישאיר אחריו ברכה בן או תלמיד, כדי שישאר דעתו למטה גם כן... כי התלמיד מקבל דעת הרב...

להורות ביום הטמא - כתב הראב"ד בפירוש התורת כהנים בזה הלשון, בירושלמי פרק אין דורשין אמר רב אין אדם רשאי לומר בנגע הצרעת אלא אם כן ראה או שימש. כיצד הוא עושה, בתחלה רבו פותח לו ראשי פסוקים ומסכים. למדנו שאף על גב שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין הכל מדעתו אינו רשאי לעשות בהם מעשה אלא על ידי פתיחת רבו, ומפיק טעמיה הכא מדכתיב להורות ביום הטמא, עד שיורנו רבו...

אדני משה כלאם - ...מכל מקום לא חלה נבואה אלא מתוך הכנה לזה, והכנה זו אסורה במקום רבו אם לא בפניו וברשותו כמו שהיו בני הנביאים בימי שמואל ואליהו...

כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (תהלים קכ"ז), רצוני לומר, כי יש בנים ילודים לו ויש בנים תלמידים, והם נעשים בנים בימי נעורים כשלומדים אצל הרב. והנה עסק האדם להעמיד תלמידים הוא דרך סלולה לבער הרע מן העולם, כי כל תלמיד ותלמיד ינצח אויבי השי"ת בטענותיו ובמושכלותיו להרבות דעת בעולם, וזהו כחצים ביד גבור, שמלבד גבורתו של עצמו נגד יצרו גם החצים יכלו השונאים וירוח לו, כן התלמידים אשר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, פירוש לנצח העוזבים דרך השי"ת.

...אלא שעדיין יהיה חסר לנו ביאור בשני הדברים האחרים, בכבוד חברו כרבו, ורבו כמורא שמים, ואפשר עוד כי אחרי שבטבע האדם כי נוטה הוא להשפיל את זולתו למטה ממדריגתו האמיתית, כי על כן ציוותה לו התורה יהיה כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים, כי יגדיל את כולם עוד במעלה יותר גבוהה ממדריגתם, והלואי שבהנהגתו להגדיל מעלתם יגיע שלכל הפחות יכבדם כמדריגתם באמת, הלואי ויכבד את תלמידיו וחביריו ואת רבותיו כראוי להם באמת...

והנה הר"ש אלקבץ ז"ל בספר ברית הלוי הקשה מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא דוקא בימי הספירה... וביאר הוא ז"ל שכל רב הלומד עם תלמידים משפיע להם מנשמתו, דהיינו מעצם מהותו הרוחנית, אשר על כן נקראו התלמידים בנים, ואם התלמידים מתאחדים כראוי אז השפעתו באה לתכליתה, כי רק בהצטרפות כולם יחד השפעתו מאירה בהם בכללותה. כי ידוע שכל תלמיד נוטל רק ניצוץ אחד מהשפעת רבו, היינו אותו ניצוץ השייך למהות נשמת התלמיד, וממילא רק בהתכללותם יחד נשלמה השפעתו. אבל אם התלמידים מתפרדים זה מזה בהתנהגותם מאבדים הם את השפעת רבם ונשארה השפעה ערירית מבלי בוא אל תכליתה, וזה מצב מסוכן כמו שכתבנו.

והנה תלמידי רבי עקיבא, עם כל גדלותם, לא נהגו כבוד זה בזה כראוי, ועל ידי זה נתפרדו זה מזה, וממילא לא נתנו להשפעת רבי עקיבא רבם לבוא אל תכליתה, וכשהגיעו ימי הספירה שבהם מתנוצצים האורות של ההכנה למתן תורה נסתכנו ומתו. כי מי שרואה אור הקדושה מתנוצץ ואינו מתאמץ לזכות בו ולהתעלות על ידו אלא דוחהו ונשאר בקטנותו, בודאי זה קטרוג גדול המביא את האדם לידי סכנה.