ענה תענית

ג' עינויין הן, ענוי הצום וענוי בית האסורין, ועינוי הדרך...

אם תענה את בנותי - למנוע מהן עונת תשמיש.

תענו את נפשותיכם - אחר שהכתוב אומר ותתענג בדשן נפשכם, ידענו כי הענוי הפך התענוג, והוא הצום... והכלל כל עינוי שימצא במקרא דבק עם נפש הוא הצום.

אשר ענה את אשת רעהו - הענה והשפיל אותה מכשרות ופסל אותה מהיותה עוד ראוי לבעלה.

ותענה שרי - השתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה לתכלית טוב כדי להשיב אל הממוצע שלא תתענג עוד בגאוה ודרך רע... כי לשון עינוי מצאנוהו גם על חסרון דבר שהיה רגיל בו, כמו "לענות נפש", שאינו כי אם למנוע מאכילת בשר ושתיית יין...

ההבדל בין ענה המורה על הכנעה ובין הכנע הוא שענה מציין הכנעת הגוף בעצמו בעינוי ועוני וענוה הכנעת העצם בפנימיותו גם בלי הצטרפות נגד אחרים, וענות גם בלי סבת עצם אחר המסבב לו העינוי. פעל ענה יבא על כל דבר שהוא צער ועינוי אל הגוף וירגישו בו כחות נפשו, אם עבודה כבדה ביותר כמו למען ענותו בסבלותם, אם על ידי דרך מיגע, וכן על ידי רעבון, צמאון, עינוי מתשמיש וכדומה, כל דבר שיש בו צער. ואחר העיון במקרא נמצא שכל מקום שיחס העינוי אל הנפש הוא תמיד מאכילה ושתיה, כי אחר שקיום הנפש בגוף הוא על ידי אכילה כן ייחס העינוי אל הנפש, והעינוי יהיה לפי מזג האדם המתענה.

ותענה שרי - אין עינוי אלא הרגשת תלות, היה זה התנאי להגשמת כונתה של שרה, שהגר תהיה משעובדת לה, רק כך יוכל הבן הנולד להיות בנה של שרה...

תענו את נפשותיכם - עינוי נפש זהה עם צום, פירושו המילולי להביא עוני לנפש, למנוע ממנה את אמצעי קיומה, לא גרימת כאב וייסורים...