פשתים פשתן

ותם לריק כחכם, רבי אומר זה הכרם, ויש אומרים זה הפשתן.

דתני דבי ר' ישמעאל, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים...

בעא מיניה מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא, לרכוכי כיתניתא קא מיכוין ושפיר דמי, או דילמא לאולודי חיורא קמיכוין ואסיר...

(קונם) הפשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן, ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר, טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי, מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו...

המפקיד פירות אצל חברו הרי זה יוציא לו חסרונות... לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור... לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין.

המקבל שדה מחברו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן... קיבלה הימנו לז' שנים שנה ראשונה יזרענה פשתן (שזרע פשתן מכחיש הארץ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד ו' שנים).

מריון בריה דרבין כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלא רקתא (מה שמנערין מן הפשתן) ומזקא אינשי...

איבעיא להו של פשתן מהו שיפטרו בשל צמר, צמר בשל פשתים הוא דפטר דכיון דתכלת פטרה לבן נמי פטר, אבל פשתים בצמר לא, או דלמא כיון דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך, לא שנא צמר בפשתים ולא שנא פשתים בצמר...

אינו אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים, אין הכהנים לובשין לשמש במקדש אלא צמר ופשתים... הייתי אומר אפילו פשתן של ים, אפילו קנבס, תלמוד לומר צמר ופשתים, מה צמר שאין לו שם לוויי אך כל דבר שאין לו שם לויי... מה פשתן כברייתה אף צמר כברייתו, אמר רבי זעירא כתיב כתונת בד קודש ילבש, בד שהוא עולה יחידי...

אינן צריכין בדיקה, הדא דתימר בראשונה שלא היתה פשתן מצויה בכל מקום, אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום צריכין בדיקה...

והתנינן החשוד על השביעית אין לוקחין מהן פשתן אפילו סרוק, ופשתן לאו קיסמין הוא, אמר רבי חיננא מפני זרעה.

כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן, וכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן... א"ר שמעון בר רב יצחק כתיב להעלות נר תמיד, שיערו לומר שאין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד...

דע שיש סוד גדול בלבישת בגד פשתן, שכל נפטר שנתלבש בבגדי פשתן אפילו נפטר בחוצה לארץ כל קטיגור נהפך לסניגור, ומעלת לבישת פשתן בלא לבוש אחרת, ואפילו תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה על ידי לילית או רוח רעה תינוק זה בטוח מכל אלו בסגולת לבישת בגדים אלו, וסגולת לבישת בגדי פשתן שלובש בגדי פשתן לבדו ולא מין אחר עמו, אבל נתערב מין אחר אפילו חוט אחד פוסל בו. ופרעה השיג בחכמתו סגולת הבגדים אלו ולכן היה מלובש אלו כלי בגדי פשתן לבן, ובה היה מתגאה לפני חכמיו וגדוליו, ואמר להם הוא אלוה, והמופת שכל חרטומיו וחכמיו לא היו יכולים לשלוט בו ברוב כשפנות, וגם יוסף השיג זה הסוד ברוח הקדש וידע שהלובש בגדי פשתן לבן אינו שולט בו לא עין הרע ולא רוח רעה ולא שום מיני כישוף. ודע כי לא יש מסוכן בעולם יותר מכהן גדול ביום הכפורים שהיה נכנס לפני ולפנים, במקום שאין רשות לשום מלאך ושר לכנוס שם, וכדי שלא יתקנאו נתן לו הקב"ה עצה טובה שיכנס בבגדי פשתן לבן, שקטיגור נעשה סניגור, ולזה השיג יוסף סוד זה, ופרעה הרשע רוב דאגת לבו כשהיה רואה יוסף לובש בגדי שש, ולכך שם רביד הזהב על צווארו כדי ליטול סגולת לבישת בגדי לבן פשתן...

בפשתי העץ - פשתן בגבעוליהם.

דע ששני מיני לבושים יש, א' לבוש היוצא מתוך הפנימיות בסוד כהדין קומצא דלבושיה מיניה, וא' לבוש חיצוני הניתן על הגוף מבחוץ, והענין כי האורות סופם יעשה הלבוש, ואז הלבוש הוא מבחינת האורות הפנימיות עצמם ומגלה אותם, אבל הלבוש החיצוני אינו כן, כי הם אורות שלא נמצאו בבנין המאור ההוא וניתן מבחוץ. והנה הצמר הוא סוד לבוש היוצא מן הפנימיות, כי הצמר צומח על הגוף מאליו, אך הפשתן הוא הניתן מבחוץ שום אחד נולד לו הפשתן על הגוף... והנה הפשתן אינו כמו הצמר שהוא הלבוש היוצא מן הפנימיות, אלא הוא לבוש חיצון שיוכל להנתן על הגוף, והוא נמשך מן הדין שמ"ק פירוש הבחינה היותר דין שבהם. והנה בזה תבין איסור השעטנז, כי באמת הצמר והפשתן הם ב' מיני לבושים, והם בחינות חלוקות הרבה ואסור לחברם, כי הוא קלקול, כי אין לפשתים להיות בסוד צמר כלל שאינם ראוים לכך... ותדע שבאמת בגדי כהונה הם עשויין לתקן ענין הפשתים, כי הכהן הוא איש החסד היה צריך ללבוש אלו הפשתים למתק אותם ולתקנם בכח עבודתו, ולכן יש בהם גם בחינה זו של כלאים, כי מכללות תיקונם הוא גם כן זה הענין בהיותם נכללים בצמר כנ"ל, וגם כלאים בציצית מותר, ואמת כי אלה המצות הם עומדות בבחינת תיקון הפשתים בצמר כנ"ל, וכח המצוה אינו מניח המעשה להגיע אלא למקום הראוי שהוא תיקון שם, אבל בלאו הכי אי אפשר לעשותו, כי הוא פוגם ולא מתקן...

מכנסי בד - צמח הפשתן כמו שהוא מחובר בעינו ועודנו מחובר בקרקע נקראת פשתן, ויקרא הפשתן הנפוץ שאינו טווי עדיין שש, על שם שהוא חלק וכטעם שיש, ויקרא המטוה דהיינו החוטים שטווין מן השש פשתים במ"ם הרבוי על שם רבוי הפתילות, והאריגה שאורגין מחוטי פשתן יקרא בד על שם שהוא בודד בענינו שנשאר תמיד לבדו, שאין אורגין עמו חוטין של מין אחר כמו שמערבין אחרים אפילו קודם הטוויה, אבל הפשתן נשאר תמיד לבדו, והבגדים הנעשים מן הפשתן פעם יקראו על שם הפשתן הנפוץ כמו בגדי ששך, ופעם על שם החוטים, כמו בגדי פשתים, ופעם על שם הנארג כמו בגדי בד.

...ולזה הונח על צמח שם פשתים, על שם הפרדו מן הדבקות, כנודע מן הפשתים שהוא מתבודד בענינו שנשאר תמיד נפרד לבדו, שאין אורגים עמו חוטים של מין אחר, לפי שאינו קולט את הצבע יפה כמוהם, ואף בתחלה כשאינו נטוע עדיין אין מערבים אותו עם מין אחר כמו שמערבין שאר מינין זה בזה... וכן על שם שנוהג בצמר ענין בדידות הונח עליו שם בד...

בפשתי העץ - יש מפרשים שכבר נחבטו ולא נופצו ומעורבות עם העץ, ויש אומרים מין פשתן גדל על העץ, ופשתים סתם גדלים על האדמה.

שש - פשתן הוא נציג היסוד הצמחי, והוא לבן, סמל הטוהר, טוהר מוסרי מיוחס בתורה בראש ובראשונה אל כוחות החיים הוגטאטיביים (צמחיים), השחתת האדם בחיי התענוגים והאישות מכתימה באופן החמור ביותר את טוהר מהותו.