אמון

בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם, ושם אמו משלמת בת חרוץ מן יטבה. ויעשה הרע בעיני ה', כאשר עשה מנשה אביו. וילך בכל הדרך אשר הלך אביו, ויעבד את הגלולים אשר עבד אביו וישתחו להם. ויעזב את ה' אלקי אבתיו, ולא הלך בדרך ה'. ויקשרו עבדי אמון עליו, וימיתו את המלך בביתו...

ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו, כי הוא אמון הרבה אשמה...

אמון שרף את התורה והעלה שממית על גבי המזבח... אמון בא על אמו, שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה, רבי יוחנן ור"א, חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו, אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו, אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי... מפני מה לא מנו את אמון (שאין לו חלק לעולם הבא), מפני כבודו של יאשיהו

כי הוא אמון הרבה אשמה וגו', בער תורה מישראל.

להוציא - כי אמון הכניס האלילים אחרי שמנשה שב בתשובה והוציאם...

ושתים שנים מלך - ככל בני המלכים המכעיסים את ה', שלא היה ראוי שיתקיים בהם "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו"...

חד אמר ששרף את התורה, מחלוקת איזה חטא נקרא אשמה רבה, אם חטא שכלי כמו ששרף התורה לומר שאין לו חלק בתורת משה, או שבא על אמו תועבה גופנית, ואין חטא שכלי יותר מזה ששרף את התורה, ואין תועבה גופנית יותר ממי שבא על אמו.