The Menorah as Symbol of Shabbat

שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃ כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ {ס}

Six days you shall labor and do all your work, but the seventh day is a sabbath of the ETERNAL your God: you shall not do any work—you, your son or daughter, your male or female slave, or your cattle, or the stranger who is within your settlements. For in six days GOD made heaven and earth and sea—and all that is in them—and then rested on the seventh day; therefore GOD blessed the sabbath day and hallowed it.

וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכׇּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}

On the seventh day God finished the work that had been undertaken, ceasing on the seventh day from doing any of the work. And God blessed the seventh day and declared it holy—having ceased on it from all the work of creation that God had done.

דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃

Speak to Aaron and say to him, “When you mount the lamps, let the seven lamps give light at the front of the lampstand.”

וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃ וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃

Six branches shall issue from its sides; three branches from one side of the lampstand and three branches from the other side of the lampstand. Make its seven lamps—the lamps shall be so mounted as to give the light on its front side—

בַּשֵּׁנִי, רָקִיעַ וְגֵיהִנֹּם וּמַלְאָכִים. בַּשְּׁלִישִׁי, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. בָּרְבִיעִי, חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת.

Rabbi Levi said in the name of Rabbi Ḥama bar Ḥanina: The Holy One blessed be He created three creations on each day. On the first day He created the heavens, the earth, and light; on the second day, the firmament, Gehenna, and angels; on the third day, trees, grasses, and the Garden of Eden; on the fourth day, the sun, the moon, and the constellations; on the fifth day, birds, fish, and Leviathan; on the sixth day, Adam, Eve, and crawling creatures.

דְּתַנְיָא: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְצַדְּדִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי נֵר אֶמְצָעִי. אָמַר רַבִּי נָתָן: מִכָּאן שֶׁאֶמְצָעִי מְשׁוּבָּח.

This is as it is taught in a baraita: The verse states: “When you light the lamps, the seven lamps shall give light toward the front of the Candelabrum” (Numbers 8:2). This teaches that the priests would turn the front of each lamp toward the middle lamp, but the middle lamp was turned toward the Holy of Holies. Rabbi Natan says: One can infer from here that the middle position is preeminent.

והנה בענין הזה לא היה הלחם עד לעצמו לבד כי גם לשנים הראשונים אשר ישוער קובל הנאה מהם מבלתי שיורגש בחסרונם:

The author also illustrates how different parts of the tabernacle legislation tie in with the seven day creation cycle.

וזה מעשה המנורה וכו' (במדבר ח, ד). הכלל, כי יש שלשה אהבות בעולם, דהיינו אהבה לדבר אסור רחמנא ליצלן, וגם יש אהבה לדבר המותר שמותר לאהוב דבר המותר אבל באמת גם זה אינו תכלית האהבה, כי עיקר היא פנימיות האהבה אשר באלו שני בחינות הנשפע מהבורא ברוך הוא כי על כן צריך האדם ליקח האהבה הפנימיות אשר נתלבש באלו הדברים ולאהוב בו הבורא יתברך וזהו אהבה השלישית היא העיקר. ונמצא בבחינה זו האדם מעלה נצוצות, כי אסור לאדם לומר שיש איזה דבר בעולם בלתי הנשפע מהשורש העליון רק שצריך האדם להסתכל הפנימיות אשר בזה הדבר, דהיינו דבר זה יש בו אהבה אזי צריך ליקח אותו האהבה ולעבוד בה את הבורא וכן בשאר המדות ונמצא מדבק לשורש ומעלה הנצוצות וזהו הרמז, כי המנורה כדמות המדות אשר העולמות עובדים בהם את הבורא והם שבע מדות וזהו קני המנורה. וזהו הרמז בהעלותך את הנרות (במדבר ח, ב) דהיינו המדות לעבוד בהם את הבורא יתברך. אל מול פני המנורה המנורה הוא מרמז על השכינה המאיר באלו המדות. יאירו שבעת הנרות. וזהו זה מעשה המנורה מקשה, כלומר ליחד הכל הפנימיות אשר בזה העולם להבורא יתברך כנ"ל. וזהו עד ירכה, דהיינו האהבה אשר בזה העולם לדברים המותרים אשר הוא מרומז בירכה, דהיינו סוף המדריגה ככתוב (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמינו. עד פרחה, דהיינו הפנימיות מהאהבה אפילו לדבר האסור, כי פרחה הוא לשון דבר הנופל, דהיינו שנפל האהבה לדבר האסור וזהו פרחה, רפ"ח נצוצין. כל אלו אהבות צריך האדם לדבק בהבורא ברוך הוא, כי ממנו נשפע האהבה לזה העולם. וזה מקשה ליחד הכל להבורא ברוך הוא:

Exodus 8:4 “and this is how the lampstand (candlestick) ‎was made, etc.” [I have not figured out, why our author ‎suddenly quotes a verse from Numbers 8,4, instead of using a ‎verse from our portion. Ed.] We have a rule that ‎there are three types of “love” in the universe, (objects of love). ‎‎1) The most common object of love are tangible phenomena. The ‎Torah warns not to “love” certain tangible phenomena. 2) There ‎are some tangible phenomena, which at first glance appear as ‎permissible objects to be loved, but which on closer examination ‎are only symbols of what is permitted to love, i.e. not the object ‎itself but the concepts which the object represent. Therefore, the ‎third type of love is our love for the essence behind the external ‎symbols, the mitzvoth, in this instance, i.e. our love for ‎‎Hashem.‎ When we love G’d in this manner, we succeed in helping the ‎‎“sparks” to return to their original habitat as part of the ‎‎Sh’chinah, (as explained in our translation on pages 21-23.)‎ It is not permissible for us to ever claim that there exist ‎phenomena in our universe that are totally apart from their ‎origin, from their holy roots. It is up to us to try and find behind ‎phenomena that appear totally divorced from their holy roots, ‎the point of contact through which such a thread, however ‎slender, still exists. According to our author, the ‎פנימיות‎, inner ‎essence, of any phenomenon, is a reflection of this “love.” In ‎order to serve the Lord properly, the worshipper must get hold of ‎this “love” and use it as the vehicle with which he relates to his ‎Creator. He considers that other ‎מדות‎, attributes, virtues, must be ‎used in a similar manner. He claims that there are a total of seven ‎such ‎מדות‎, virtues, and that the seven arms of the lampstand, or ‎candlestick in the Tabernacle, symbolized these seven virtues. He ‎considers Numbers 8,2 as the key phrase in the Torah referring to ‎this concept, when the Torah writes: ‎בהעלותך את הנרות אל מול פני ‏המנורה יאירו שבעת הנרות‎, “when you elevate the lights of the ‎lampstand they shall be focused on the center shaft so that all ‎seven lamps will be providing light.” The “centre shaft” ‎symbolizes the Sh’chinah, presence of G’d.‎ At that point the Torah continues with the words: ‎וזה מעשה ‏המנורה מקשה‎, “and this is the essential ingredient of this ‎lampstand, it is hammered out of a single piece (of gold)”. This ‎verse teaches that true Judaism when it is practiced with all the ‎required virtues, will result in a completely unified, harmonious ‎personality of the worshipper. It is our task in this multifaceted ‎material universe, to reflect the unity of the Creator by emulating ‎His virtues to the best of our knowledge and ability.‎ The Torah underlines this by adding: ‎עד ירכה‎, “to its physical ‎foundation;” this is an allusion to physically permitted love when ‎it serves duly married couples to engage in marital intercourse for ‎the purpose of “uniting” their input through bringing into this ‎universe a child that combines the parents’ best qualities in a ‎single body. [Some of these words are mine, but I trust ‎they reflect the author’s meaning. Ed.] ‎ When the Torah relates how G’d set about creating the first ‎human being, (Genesis 1,26) ‎נעשה אדם בצלמנו‎, “let Us make man ‎in our image, etc.” the words ‎בצלמנו כדמותנו‎, “in our image, ‎similar to Our likeness,” are parallel to the description of the ‎candlestick being out of one chunk of gold, ‎עד ירכה עד פרחה‎, ‎colloquially speaking “from head to toe,” i.e. all of it. Although ‎the human being contains parts difficult to associate with ‎sanctity and holiness, as their function is to turn excess food into ‎excrement, for instance, in the final analysis even dung is ‎connected and remains connected to its Creator in heaven. We ‎are asked to relate with love to that aspect of the phenomenon ‎even if its exterior disgusts us. The word ‎פרחה‎ in Numbers 8,4 ‎whose numerical value is 288, clearly is a hidden reference to the ‎‎288 sparks of which we wrote on pages 21-23. The words ‎מקשה ‏היא‎ are an allusion to the ultimate unity of the Sh’chinah, ‎when all of these sparks have returned to its holy origin.‎

במדרש ה' חפץ כו' יגדיל תורה כו'. דכתיב נר מצוה ותורה אור. כי המצות הם ממשיכין הארת התורה לתוך המעשה. ונקראים נרות שהם הכנה לקיום האור. כי המצות הם מהתורה. ועי"י שהוא ציווי השי"ת נמשך דביקות המעשה לפנימיות שבה כי כל הנבראים בהתורה באורייתא ברא קוב"ה עלמא. והמצות הם קיום אור חיות התורה שיש בהנבראים כנ"ל. וזה יגדיל תורה. והוא בחי' תורה שבע"פ שביד האדם ע"י המצות להמשיך אור התורה בכל מעשיו כמ"ש קרוב כו' בפיך ובלבבך לעשותו. וז"ש בהעלותך כי ע"י המצות שנגד איבריו של אדם מתברר שכל הנבראים רק כלים מיוחדים לפנימיות חיות השי"ת שבהם ומעלה הכל לשורשו והוא חיבור ז' הנרות באור שבעת הימים. ומול פני המנורה יאירו הוא דביקות ימות החול בשבת שנק' אור שבעת הימים. ואא"ז מו"ר ז"ל הגיד על המד' שלך לעולם קיימת. כי נר מערבי דולק גם עתה. שהמשכן נגנז ומסתמא הי' דולק אז כי נר מערבי לעולם דולקת רק במקום הגנוז וכשיש הארה ממקום הנ"ל. בשבת ויו"ט. מתנה טובה בבית גנזי ושבת שמה. וכן יו"ט יש מאור הגנוז לצדיקים. מאיר עדיין הארת המנורה כו' ע"ש. וי"ל לעולם קיימת כי עיקר הדלקת הנרות כנ"ל להמשיך אור התורה לתוך המעשה וההעלם עצמו. ונמצא נשאר לעולם אף שאין גוף האור מאחר שעולה ונעשה א' ובחי' זו עצמה י"ל שנק' נר מערבי שנעשה עירוב והתקשרות כל דבר בחיות אור הפנימיות כנ"ל שאהרן פעל להמשיך אור למעשה הטבע ג"כ כנ"ל. וז"ש וכי לאורה צריך כו' רק לזכותכם להעלותכם. והוא כנ"ל להמשיך האור גם תוך החושך:

The Midrash (Bamidbar Rabbah 15:2) explains that the mitzvah of lighting the Menorah is for the benefit of Bnei Yisrael, not Hashem. The mitzvah is likened to a candle, while the Torah is compared to an actual source of light. Mitzvot act as conduits, drawing the light of the Torah into the world of action, thus preparing for the light that is the Torah. By performing mitzvot, which are Hashem’s commands, one connects to the spiritual essence within these actions, as all creation was made through the Torah, and mitzvot sustain this light. This concept of “making the Torah great” is achieved by bringing the light of Torah into the world through mitzvot, which is the essence of the Oral Torah. It is within human ability, through mitzvot, to draw the light of the Torah into all actions, as stated, “It is close to you in your mouth and heart to do it.” The word "Behaaloscha" (when you light the Menorah, literally “when you lift up”) signifies that through mitzvot, corresponding to different parts of a person, one clarifies that all creations are vessels for Hashem’s inner light, uplifting and connecting everything to its root. This also connects the seven lights of the Menorah to the seven days of the week, symbolizing the connection of nature to its divine source. The phrase “toward the face of the Menorah the lights will shine” refers to the days of the week facing Shabbat, the light of the seven days. The Chidushei Harim explains that Hashem told Aharon his mitzvah of the Menorah would last forever, as the central candle remains alight, even in hidden places like the Mishkan. When there is light from this hidden place, as on Shabbat and Yom Tov, it illuminates hidden aspects, including the light of the Menorah. The mitzvah of the Menorah endures because its main purpose is to bring the light of the Torah into the physical and hidden parts of the world. Even though the actual light may not be visible, it always exists, connecting everything physical to its inner source. This is the essence of the Ner Ma’aravi (the Western Light), symbolizing the connection of all things to the inner light. Aharon worked to bring this light into the physical world, as the Midrash states, Hashem does not need the light for Himself; it is to elevate Bnei Yisrael by bringing the light of Torah into the darkness.