Yom HaMeyuchas: A Day of Ancestral Distinction

וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃ וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים׃ וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קׇרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ וְקׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃

On the day that Moses finished setting up the Tabernacle, he anointed and consecrated it and all its furnishings, as well as the altar and its utensils. When he had anointed and consecrated them, the chieftains of Israel, the heads of ancestral houses, namely, the chieftains of the tribes, those who were in charge of enrollment, drew near and brought their offering before GOD: six draught carts and twelve oxen, a cart for every two chieftains and an ox for each one. The chieftains also brought the dedication offering for the altar upon its being anointed. As the chieftains were presenting their offerings before the altar, GOD said to Moses: Let them present their offerings for the dedication of the altar, one chieftain each day. The one who presented his offering on the first day was Nahshon son of Amminadab of the tribe of Judah.

ואיזה זו עצרת.

From [on] the 1st [until the 8th] of Nisan was established the Daily offering,- mourning is forbidden.

בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּנֵי אָרַח בֶּן יְהוּדָה. בְּעֶשְׂרִים בְּתַמּוּז, בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה. בַּחֲמִשָּׁה בְאָב, בְּנֵי פַרְעֹשׁ בֶּן יְהוּדָה.

These were private holidays specific to certain families, on which their members would volunteer a wood offering for the altar. There were nine such days and families: On the first of Nisan, the descendants of Araḥ ben Yehuda; on the twentieth of Tammuz, the descendants of David ben Yehuda; on the fifth of Av, the descendants of Parosh ben Yehuda; on the seventh of Av, the descendants of Jonadab ben Rechab; on the tenth of Av, the descendants of Sena’a ben Binyamin; on the fifteenth of Av

בְּאֶחָד בְּטֵבֵת לֹא הָיָה בּוֹ מַעֲמָד כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי:

§ The mishna taught that on the first of Tevet there was no non-priestly watch at all, as there was an additional offering, hallel, and a wood offering. Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi:

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיב שְׁנֵי כְּבָשִׂים עוֹלוֹת בְּכָל יוֹם וְהֵם הַנִּקְרָאִים תְּמִידִין. אֶחָד בַּבֹּקֶר וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח ג) "שְׁנַיִם לַיּוֹם עלָה תָמִיד" וְגוֹ':

They are called the continuous offering. One [should be brought] in the morning and one in the afternoon as [Numbers 28:3] states: "Two each day, a continuous offering."

מצאתי כתוב מר"ח ניסן עד אחרי אסרו חג אין נופלין על פניהם לא ביום ולא בלילה ואין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת ואין מתענין ואין מספידין והכי איתא בפ"ק דמסכת סופרים מפני מה אין מתענין בניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום וכל אחד עשה ביומו יו"ט ואין מתענין בו עד שיעבור ניסן והבכורות מתענין בערב פסח ותלמידים מתענין בו שני וחמישי ושני מפני חילול השם ג' ימים ונ"ל דהנך ג' ימים אחר הפסח קאמר כמו שרגילין באשכנז להתענות ג' ימים אחר הפסח וכן אחר הסוכות מפני שהם ימי משתה ושמחה ושמא מתוך כך באו לידי עבירה וסמכו אותם אקרא דאיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו':

They based this on the verse from Job: "And it was, when the days of feasting had completed their cycle... and he offered burnt offerings according to the number of them all, for Job said: Perhaps my children have sinned."

באחד בניסן מתו בני אהרן בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר בכ"ו בו מת יהושע בן נון בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה' בכ"ח בו מת שמואל הנביא בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלו' לירושלים בימי ירבעם בן נבט בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור"ח סגן הכהנים בכ"ז בו נשרף רבי חנניא בן תרדיון וספר תורה עמו בא' באב מת אהרן הכהן בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ.

On the seventeenth of Elul those who slandered the land died.

ודבר זה צריך ביאור רחב, וביארתי במסכת פסחים בפרק תורה אור בסוד ראש חודש, עיין עליו באורך וברוחב ותמצא משאלות לבך: הכלל העולה, כי הם סוד ד"ו פרצופין, על כן הנשים שומרות ראש חודש יותר מבעליהן וכמו שהלבנה לא נתמלאה פגימותה רק עד ז' ימים, ואח"כ הולכת ומאירה. כן האשה למטה ז' ימים ימי נידות, ואחר תטהר.

The commandment to sanctify the New Moon and to arrange for leap-years when necessary that we find in Exodus 12,2 is designed to ensure that the various holidays set out in the Torah occur in their respective seasons. Passover must occur in spring, Tabernacles in autumn.

הנשיאים, לשון נשיאות שירימו וינשאו את העם לעבודת השם יתברך. וזהו (במדבר ז, ב) וכל העומדים על הפקודים, לשון חסרון שהצדיקים עומדים כעמוד הברזל שלא יבואו העם לידי חסרון חס ושלום. או פירוש העומדים על הפקודים, מחמת מה באו לידי מדריגה זו מחמת על הפקודים, שתמיד הם במדת החסרון בבחינות מה:

“the princes” (a term that appears again and again ‎from Numbers 7,2-7,84) The leader of each tribe was accorded the title ‎נשיא‎, ‎‎“chieftain or prince.” The word is derived from the root ‎נשא‎, “to ‎carry, lift, elevate,” suggests that it was the task of these tribal ‎leaders to elevate the people spiritually so that they would serve ‎the Lord better. This is also the meaning of Deuteornomy 7,2: “those who ‎were in charge of the people who had been counted.” We ‎have explained previously that the root ‎פקד‎ describes something ‎that was missing, lacking, empty (Samuel I 20,27.) The righteous ‎are perceived as standing fast, i.e. ‎העומדים‎ like an iron wall seeing ‎to it that the common people not become guilty of sins of ‎omission. If we were to ask what merit did the princes possess ‎which resulted in their occupying such high office? The answer is ‎that instead of complimenting themselves on their elevated ‎status they were constantly concerned that they would not lack ‎any of the attributes that are necessary for people occupying ‎such high office.‎ ‎ ‎ ‎ ‎