Rambam's Guide for the Perplexed

וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃ וָאֵ֣רֶא ׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מׇתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מׇתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב׃ כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִהְיֶ֨ה בֶעָנָ֜ן בְּי֣וֹם הַגֶּ֗שֶׁם כֵּ֣ן מַרְאֵ֤ה הַנֹּ֙גַהּ֙ סָבִ֔יב ה֕וּא מַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כְּבוֹד־יְהֹוָ֑ה וָֽאֶרְאֶה֙ וָאֶפֹּ֣ל עַל־פָּנַ֔י וָאֶשְׁמַ֖ע ק֥וֹל מְדַבֵּֽר׃ {פ}

Above the expanse over their heads was the semblance of a throne, in appearance like sapphire; and on top, upon this semblance of a throne, there was the semblance of a human form. From what appeared as the loins up, I saw a gleam as of amber—what looked like a fire encased in a frame; and from what appeared as the loins down, I saw what looked like fire. There was a surrounding radiance. Like the appearance of the bow that shines in the clouds on a day of rain, such was the appearance of the surrounding radiance. That was the appearance of the semblance of the Presence of GOD. When I beheld it, I flung myself down on my face. And I heard the voice of someone speaking.

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃

And God said, “Let us make humankind in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.”

וַהֲלֹא גְּנַאי הוּא לוֹ! וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר:

He extended his prayer and said: God, the great, mighty, awesome, powerful, mighty, awe-inspiring, strong, fearless, steadfast and honored. Rabbi Ḥanina waited for him until he completed his prayer. When he finished, Rabbi Ḥanina asked him: Have you concluded all of the praises of your Master? Why do I need all of this superfluous praise?

״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו״, ״אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ״, הָכִי נָמֵי? אֶלָּא הָנְהוּ — מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם, שֶׁמּוּזְהָרִין עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה כְּיִשְׂרָאֵל. ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת״, ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת״, ״וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ״, הָכִי נָמֵי? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: מַאי אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה — אֵין דּוֹרְשִׁין בְּסִתְרֵי עֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה.

MISHNA: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three or more individuals; nor may one expound the act of Creation and the secrets of the beginning of the world before two or more individuals; nor may one expound by oneself the Design of the Divine Chariot, a mystical teaching with regard to the ways God conducts the world unless he is wise and understands most matters on his own. GEMARA: The Gemara poses a question: You said in the first clause of the mishna: Nor may one expound the Design of the Divine Chariot by oneself, which indicates that the topic may not be learned at all, and yet you subsequently said: Unless he is wise and understands most things on his own, which indicates that an individual is permitted to study the Design of the Divine Chariot. The Gemara explains: This is what the mishna is saying: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three students, nor the act of Creation before two, nor may one teach the Divine Chariot to one, unless that student was wise and understands on his own.

בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם (בראשית כא,לג) תחבולת הרמזים לסתרי תורה מטרת הספר: ביאור מקצת סתרי תורה 1 כבר הבהרנו כמה פעמים (הקדמות,פתיחה6-3; ב,ב5-3; ב,כט32) שמטרתו הראשית של חיבור זה היא ביאור מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה בהתאם למי שחיבור זה התחבר בשבילו. צדדי ההתלבטות של הרמב"ם 3 המבוכה) וכיוון שכך הוא, כיצד אמצא עצה להעיר על מה שאולי התברר לי והתבאר לי והתחוור לדעתי בלי ספק במה שהבנתי מזה? צדדים לגלות) אך להימנע מלחבר דבר שהתברר לי, כך שיאבד באובדני שאין מנוס ממנו – זה נראה לי א) עושק של ממש כלפיך וכלפי כל נבוך, והרי זה כמו גזל זכות מן הראוי לה, ב) או קנאה ביורש על ירושתו, ושתי מידות אלה מגונות. הכרעתו: תחבולה המחייה את מסורת מסירת הסוד 4 המחשבה המודרכת (על ידי האל) והסיוע האלוהי הניעו אותי בכך למצב שאתאר, והוא שאפרש לך את שאמר יחזקאל הנביא עליו השלום, באופן שכל אדם שישמע את הפירוש יחשוב שלא אמרתי דבר נוסף על שמורה עליו הכתוב, אלא כאילו אני מתרגם ביטויים משפה לשפה, או מסכם את משמעות פשט ("חיצוניוּת") הדבר. אך כשיתבונן בו מי שהחיבור הזה חובר בשבילו, ועמל על הבנת פרקיו, פרק אחר פרק, בתשומת לב מוחלטת – יובהר לו כל הדבר שהובהר והתחוור לי, כך שלא ייעלם ממנו דבר. זו היכולת המרבית לחבר בין מתן תועלת (או: לימוד) לכל אדם לבין הימנעות מללמד במפורש דבר מן העניין הזה, כמחויב.

WE have stated several times that it is our primary object in this treatise to expound, as far as possible, the Biblical account of the Creation (Ma‘aseh bereshit) and the description of the Divine Chariot (Ma‘aseh Mercabah) in a manner adapted to the training of those for whom this work is written. Such being the case, how can I venture to call your attention to such portions of it as may be known, intelligible, and perfectly clear to me? But if, on the other hand, I were to abstain from writing on this subject, according to my knowledge of it, when I die, as I shall inevitably do, that knowledge would die with me, and I would thus inflict great injury on you and all those who are perplexed [by these theological problems]. I would then be guilty of withholding the truth from those to whom it ought to be communicated, and of jealously depriving the heir of his inheritance. I should in either case be guilty of gross misconduct. Correct thought and divine help have suggested to me the proper method, viz., to explain the words of the prophet Ezekiel in such a manner that those who will read my interpretation will believe that I have not added anything to the contents of the text, but only, as it were, translated from one language into another, or given a short exposition of plain things. Those, however, for whom this treatise has been composed, will, on reflecting on it and thoroughly examining each chapter, obtain a perfect and clear insight into all that has been clear and intelligible to me. This is the utmost that can be done in treating this subject so as to be useful to all without fully explaining it.

עתידו של העולם האמונה בכיליון העולם אינה מיסודות התורה 1 כבר הבהרתי לך (ב,כה6,3) שההאמנה בחידוש העולם היא בהכרח יסוד התורה כולה. אמנם כיליונו לאחר שחודש והתהווה – אין זה בשום אופן יסוד תורה לדעתנו, ושום דבר מהאמנותינו לא ייפגע אם נאמין בהתמדתו. ייחודיותה של הבריאה מאפשרת קיום נצחי לעולם 2 שמא תאמר: האם לא הוכח כבר שכל מתהווה כלה? נמצא שאם התהווה – הוא יכלה! דע לך שאין זה מחייב אותנו. כי לא טענּו שהוא התהווה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים המתחייבים על פי סדר טבעי. כי המתהווה על פי הנוהג הטבעי, כיליונו מחויב בהכרח על פי הנוהג הטבעי. כי כמו שטבעו גזר שלא היה מצוי כך ואז היה מצוי כך – כן בהכרח הוא גוזר שלא יהיה מצוי כך לנצח, מאחר שכבר התאַמת שההוויה הזאת אינה מתחייבת תמידית על פי טבעה. אך לפי טענתנו התורנית, שהדברים נמצאים ואובדים לפי רצונו יתעלה ולא על דרך החיוב – הרי שדעה זו אינה מחייבת אותנו לומר שכשהוא יתעלה הביא למציאות דבר שלא היה מצוי, שהמצוי הזה יכלה בהכרח. אלא הדבר תלוי ברצונו – אם יחפוץ יכלה אותו ואם יחפוץ ישאיר אותו – או בגזירת חכמתו. אם כן ייתכן שהוא ישאיר אותו לנצח נצחים ויתמיד אותו כמו שהוא יתעלה מתמיד. המסורת תומכת בנצחיות העולם 3 ידוע לך כבר (ב,כו3) שכסא הכבוד שהחכמים אמרו במפורש שהוא נברא – הם לא אמרו מעולם שהוא ייעדר, ולא נשמע מעולם לא בדברי נביא ולא בדברי חכם שכסא הכבוד יכלה או ייעדר. אדרבה: הכתובים אומרים שהוא נצחי. וכן נפשות הצדיקים – הן לדעתנו נבראות ולא תיעדרנה לנצח. ולפי חלק מהדעות של ההולכים אחר פשטי ("חיצוניות") המדרשות, גם גופם יהיה בעונג תמידי לנצח נצחים, כאמונתם המפורסמת של המאמינים באנשי גן עדן. האמונה בכיליון העולם אינה מעיקרי התורה 4 כללו של דבר: העיון מחייב שכיליונו של העולם אינו הכרחי. ולא נותר אלא צד הודעת הנביאים והחכמים, האם הודיעו שהעולם הזה יכלה בהכרח או לא. רוב המון עמנו מאמינים שהם הודיעו על כך ושכל העולם הזה יכלה. עוד אבאר לך (ב,כח-כט) שהדבר אינו כך, ואדרבה לשונות רבים (במקרא ובחז"ל) נאמרו על נצחיותו, וכל מה שנראה מפשוטו ("חיצוניותו") שהוא יכלה – הדבר ברור מאוד שהוא משל, כמו שאבאר (ב,כח). אם אחד מן ההולכים אחר חיצוניות הכתובים יסרב לקבל זאת ויאמר שהוא מוכרח להאמין בכיליונו – אין להקפיד עליו, אבל צריך להודיע לו שהיותו מחודש אינו מחייב את כיליונו. אלא יאמין בכך, לשיטתו, מתוך קבלה כאמת של מה שנמסר באותו המשל שהוא הבין כחיצוניותו, ואין נזק בכך מבחינת התורה בשום פנים ואופן.

WE have already stated that the belief in the Creation is a fundamental principle of our religion: but we do not consider it a principle of our faith that the Universe will again be reduced to nothing. It is not contrary to the tenets of our religion to assume that the Universe will continue to exist for ever. It might be objected that everything produced is subject to destruction, as has been shown; consequently the Universe, having had a beginning, must come to an end. This axiom cannot be applied according to our views. We do not hold that the Universe came into existence, like all things in Nature, as the result of the laws of Nature. For whatever owes its existence to the action of physical laws is, according to the same laws, subject to destruction: the same law which caused the existence of a thing after a period of non-existence, is also the cause that the thing is not permanent: since the previous non-existence proves that the nature of that thing does not necessitate its permanent existence. According to our theory, taught in Scripture, the existence or non-existence of things depends solely on the will of God and not on fixed laws, and, therefore, it does not follow that God must destroy the Universe after having created it from nothing. It depends on His will. He may, according to His desire, or according to the decree of His wisdom, either destroy it, or allow it to exist, and it is therefore possible that He will preserve the Universe for ever, and let it exist permanently as He Himself exists. It is well known that our Sages never said that the throne of glory will perish, although they assumed that it has been created. No prophet or sage ever maintained that the throne of glory will be destroyed or annihilated: but, on the contrary, the Scriptural passages speak of its permanent existence. We are of opinion that the souls of the pious have been created, and at the same time we believe that they are immortal. Some hold, in accordance with the literal meaning of the Midrashim, that the bodies of the pious will also enjoy everlasting happiness. Their notion is like the well-known belief of certain people, that there are bodily enjoyments in Paradise. In short, reasoning leads to the conclusion that the destruction of the Universe is not a certain fact. There remains only the question as to what the prophets and our Sages say on this point; whether they affirm that the world will certainly come to an end, or not. Most people amongst us believe that such statements have been made, and that the world will at one time be destroyed. I will show you that this is not the case; and that, on the contrary, many passages in the Bible speak of the permanent existence of the Universe. Those passages which, in the literal sense, would indicate the destruction of the Universe, are undoubtedly to be understood in a figurative sense, as will be shown. If, however, those who follow the literal sense of the Scriptural texts reject our view, and assume that the ultimate certain destruction of the Universe is part of their faith, they are at liberty to do so. But we must tell them that the belief in the destruction is not necessarily implied in the belief in the Creation; they believe it because they trust the writer, who used a figurative expression, which they take literally. Their faith, however, does not suffer by it.

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו,ב)

“Open ye the gates, that the righteous nation which keepeth the truth may enter in.”—(Isa. 26:2.)

בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם (בראשית כא,לג) 0 ההנחות הדרושות א) לקביעת מציאות האלוה יתעלה, ב) להוכחה שאין הוא גוף ולא כוח בגוף, ג) ושהוא, יתהדר שמו, אחד – עשרים וחמש הנחות הן, כולן מוכחות ואין ספק במשהו מהן. וכבר הוכיחו אריסטו והפֶּריפַּטטים הבאים אחריו כל אחת מהן.

TWENTY-FIVE of the propositions which are employed in the proof for the existence of God, or in the arguments demonstrating that God is neither corporeal nor a force connected with a material being, or that He is One, have been fully established, and their correctness is beyond doubt. Aristotle and the Peripatetics who followed him have proved each of these propositions. There is, however, one proposition which we do not accept—namely, the proposition which affirms the Eternity of the Universe, but we will admit it for the present, because by doing so we shall be enabled clearly to demonstrate our own theory.

ביאור המונחים כמפתח למקומות נעולים 17 לאחר ההקדמות הללו אחל לציין את המונחים שראוי להעיר על פירושם האמיתי המכוון בכל מקום כפי עניינו. דבר זה יהיה מפתח להיכנס למקומות שננעלו עליהם השערים. וכאשר ייפתחו אותם שערים ותיכנס לאותם מקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, ויינפשו הגופים מעמלם ומיגיעם.

Having concluded these introductory remarks I proceed to examine those expressions, to the true meaning of which, as apparent from the context, it is necessary to direct your attention. This book will then be a key admitting to places the gates of which would otherwise be closed. When the gates are opened and men enter, their souls will enjoy repose, their eyes will be gratified, and even their bodies, after all toil and labour, will be refreshed.

כַּנֶּפֶשׁ וְכַשֵּׂכֶל וְכָאִישִׁים הָרוּחָנִיִּים. וְהַחָכְמָה הַתִּיכוֹנָה שֶׁהִיא חָכְמַת הַשִּׁמּוּשׁ וּשְׁתֵּי הַחָכְמוֹת הָאֵלֶּה מוֹרוֹת עַל כָּל סוֹדוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְתוֹעֲלוֹתָיו וַהֲנָאוֹתָיו מִמֶּנּוּ. וּמוֹרוֹת עַל כָּל עִנְיְנֵי הַמְּלָאכוֹת וּמִינֵי הַתַּחְבּוּלוֹת הַצְּרִיכוֹת לַגּוּפוֹת וּלְעִנְיְנֵי קִנְיְנֵי הָעוֹלָם. אַךְ הַחָכְמָה שֶׁהַצֹּרֶךְ אֵלֶיהָ יוֹתֵר אֶל הַתּוֹרָה הִיא הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה וְהִיא הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִין לִלְמֹד אוֹתָהּ כְּדֵי לְהָבִין וּלְהַגִּיעַ אֶל תּוֹרָתֵנוּ.

My goal in this book is to obtain wisdom for myself and at the same time, to stir the simple and the negligent among the followers of our Torah and those who have inherited the precepts of our religion, by bringing sufficient proofs which reason can testify as to their soundness and truth and which will only be disputed by the hypocritical and false people My aim is rather to bring to light what is already fixed in our minds and embedded in our souls of the fundamentals of our religion and the cornerstones of the Torah. When we arouse our minds to ponder them, their truth becomes clear to us inwardly and their lights will illuminate even our exterior.

וכיוצא בזה נאמר: "דְּמוּת הַכִּסֵּא" (יחזקאל א,כו), "דְּמוּת כִּסֵּא" (שם; שם י,א) – דומוּת בעניין הרוממות והנכבדות, לא בריבועו ובעוביו ובאורך רגליו כמו שחושבים הפתאים.

Now mark our reply, which was as follows:—“You appear to have studied the matter superficially, and nevertheless you imagine that you can understand a book which has been the guide of past and present generations, when you for a moment withdraw from your lusts and appetites, and glance over its contents as if you were reading a historical work or some poetical composition. Collect your thoughts and examine the matter carefully, for it is not to be understood as you at first sight think, but as you will find after due deliberation; namely, the intellect which was granted to man as the highest endowment, was bestowed on him before his disobedience.

דע כי יראו כי האדם ראוי לו לקנות הצלחה הנצחית בידיעת הנמצאים*, כמו המלאכים והגלגלים ושאר הדברים אשר הם במציאות העולם. ודבר זה נמשך לדעת חיצוני שיש להם, מה שהם ומרים כי האדם פחות היצירה, שפל הבריאה מן הגלגלים, ומכל שכן מן המלאכים, כמו שהאריכו הם בספור שבח המלאכים ובגלגלים, ובגנות הבריאה של אדם. והמושכל הראשון כי האדם בעל חומר ובעל הויה והפסד, ומפני זה חושבים כי ראוי לאדם השפל לקנות מעלה והצלחה בידיעת החשוב, המה המלאכים והגלגלים.

מעולם נסכתי, אח"ז נולדו האורות הצחצחים שהיא עולם המלאכים שהם מוכנים לעשות שליחות ההנהגה ולהניע את המערכת גבורי כח עושי דברו, שאז נקרא שם עולם, והוא האור הראשון שנברא קודם לשמים וארץ שהוא אור השכלים הנבדלים, גם הם נוצרו ע"פ חקי החכמה אשר יתפשטו בכל עולם ועולם כפי הנהגת העולם ההוא, ועז"א מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, בהעולם שנוצר קודם לעולם העשיה שהארץ כאחת מהם, גם שם נסכתי להיות מושל ולהנהיג ע"פ דרכי החכמה:

דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִימַּד דַּעַת אֶת הָעָם [וְ]אִיזֵּן וְחִקֵּר תִּיקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה״. ״לִימַּד דַּעַת אֶת הָעָם״ — דְּאַגְמְרַיהּ בְּסִימָנֵי טְעָמִים, וְאַסְבְּרַהּ בְּמַאי דְּדָמֵי לַיהּ. ״[וְ]אִיזֵּן וְחִקֵּר תִּיקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה״ — אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בַּתְּחִילָּה הָיְתָה תּוֹרָה דּוֹמָה לִכְפִיפָה שֶׁאֵין לָהּ אׇזְנַיִם, עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וְעָשָׂה לָהּ אׇזְנַיִם.

Rava also taught: What is the meaning of that which is written: “And besides being wise, Koheleth also taught the people knowledge; and he weighed, and sought out, and set in order many proverbs” (Ecclesiastes 12:9). Rava interpreted homiletically: He taught the people knowledge, meaning he taught it with the accentuation marks in the Torah, and he explained each matter by means of something similar to it. With regard to: “And he weighed [izzen], and sought out, and set in order many proverbs,” Ulla said that Rabbi Eliezer said: At first the Torah was like a basket without handles [oznayim], until Solomon came and made handles for it. By means of his explanations and proverbs he enabled each person to understand and take hold of the Torah, fulfill its mitzvot, and distance himself from transgressions.

וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁקִּיּוּם שָׁמַיִם וָאָרֶץ תָּלוּי בַּתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וּצְרִיכִים לְאֶמְצָעִי הַמְצָרְפָם, וְהוּא הָאָדָם הַמֻּרְכָּב מִן חוֹמֶר וְצוּרָה, וְהַרְכָּבָה זוֹ הִיא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה. כִּי זוּלַת הַתּוֹרָה הָיָה הָאָדָם נִמְשָׁל לַבְּהֵמָה וְלֹא הָיָה בּוֹ חֵלֶק מִן הָעֶלְיוֹנִים. לְפִיכָךְ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵשִׂים שָׁלוֹם בֵּין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה, כִּי הָאֶמְצָעִי מְצָרְפָם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״, כִּי כָל נִצּוֹק חִבּוּר, וּכְמוֹ הַמָּטָר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם עַד לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא מְחַבֵּר שָׁמַיִם לָאָרֶץ, כִּי כָל נִצּוֹק דּוֹמֶה לְחִבּוּר, כָּךְ ״לִקְחִי״, דְּהַיְינוּ הַתּוֹרָה הַלְּקוּחָה מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, הִיא מָקוֹם דְּנָשְׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעַ.

The reason for this matter, that the existence of heaven and earth depends on the Torah, is because the higher and lower realms are two opposites and require an intermediary to connect them. This intermediary is man, who is composed of matter and form, and this combination is by way of the Torah. For without the Torah, man would be compared to an animal and would have no part of the higher realms. Therefore, one who engages in Torah creates peace between the heavenly and earthly hosts so that they will not oppose each other, because the intermediary connects them. This is what is meant by My teaching shall drop as the rain (Deuteronomy 32:2), because every flow is a connection, like the rain that descends from heaven to earth, appearing as if it connects heaven and earth, for every flow resembles a connection. Similarly, My teaching, meaning the Torah that was taken from heaven to earth, is the place where earth and firmament kiss.

שאף שהנשמה היא כח נברא מאתו ית'. עכ"ז א"א להשיג עצמותה לכנות לה שום תואר ופעול' אם לא מצד התחברותה לגוף מכ"ש הבורא יתברך שאין להשיגו רק מצד התחברותו להעולמות. וגם היא הנותנת.

And the RaMBa”M too (OBM) wrote in the Moreh (chapter 72 from part 1), that this entire world is called shiur koma, and described at length the metaphor of the parts of the world corresponding to the components of the limbs/organs and all the matters included in it, and that He (blessed be He) is the soul-Neshama of the world as in the context of the [relationship of the] soul-Neshama to the man’s body—refer there [for more details].

טענו על ההשגחה האישיית, שאחר שמשלמות האומן העושה כל כלי מעשה, שתהיה הכלי עשוי בתכלית התיקון ולא יצטרך האומן לשוב אחר כך לשנותו ולתקנו שנית, שזה מורה שהיה חסרון במלאכתו, ואם כן ישאלו אחר שה' ברא העולם והטבע ויסד אותה על פי חוקים קבועים בלתי משתנים, איך יצויר שה' ישנה הטבע בכל עת לעשות אות או מופת, או להציל את המושגח מאתו הפך הטבע שזה מורה חסרון בסדר הטבעי אשר גבל ובמעשהו אשר עשה? על זה תשיב אין צור כאלהינו שאינו דומה לשאר היוצרים, שאחר יוציא כלי למעשהו ידי היוצר מסולקים מן הפעולה והדבר מתקיים בעצמו, ולכן אם יצטרך לתקנו ולשנותו זה מורה על חסרון במלאכתו, לא כן צור היצורים שידיו בלתי מסולקות מן מעשהו רק עוסקות בה תמיד, כי גם קיום הטבע היא בריאה מתמדת, ואם יסלק ידיו רגע תופסק המציאות כולה