The Significance of the Twentieth of Sivan

וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאׇזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃ וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ׃ וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה׃

The people took to complaining bitterly before GOD. GOD heard and was incensed: a fire of GOD broke out against them, ravaging the outskirts of the camp. The people cried out to Moses. Moses prayed to GOD, and the fire died down. That place was named Taberah, because a fire of GOD had broken out against them.

ויהי בנסוע הארון. נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו. רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו "ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים". ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? – "ויהי העם כמתאוננים". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו! הגיע לעכו – הלך לו לצור. הגיע לצור – הלך לו לצידון. הגיע לצידון – הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה – התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ!

(Bamidbar 10:35) "And it was, when the ark traveled": There are signs (inverted nuns) before (this verse) and after (the next verse). Rebbi says: Because it is a book in itself — whence they ruled: A (Torah) scroll which was erased, and there remained eighty-five letters, as in the section "And it was, when the ark traveled" (imparts tumah to the hands [a Rabbinical enactment, viz. Shabbath 14a]). R. Shimon says: There are signs before and after because this is not its place. What should have been written? (Bamidbar 10:33) "And they traveled from the mountain of the L-rd, a journey of three days. (And the ark of the covenant of the L-rd preceded them a distance of three days"). (Bamidbar 11:1) "And the people were as seekers of a pretext." An analogy: Some men say to the king: Would you please accompany us to the governor of Acco? They arrive at Acco — he has gone to Tyre. They arrive at Tyre — he has gone to Tziddon. They arrive at Tziddon — he has gone to Antochia. They arrive at Antochia — some of them start complaining against the king for having put them to all of this trouble! It is the king who should complain, for having been put to all of this trouble for their sakes! Similarly, on that day the Shechinah traveled a three-days journey, so that they could (immediately) enter Eretz Yisrael — and they began to complain before Him for having been put to all of that trouble! It is He (if anyone) who should have complained! For it was for their sakes that the Shechinah was thus constrained!

בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״. וְאָמַר מָר: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הֵקִים מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְשָׁלַח מְרַגְּלִים. וּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכָּן הָעֵדֻת״. וּכְתִיב: ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים״. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳. וּכְתִיב: ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״עַד חֹדֶשׁ יָמִים וְגוֹ׳״ — דְּהָווּ לְהוּ עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין בְּסִיוָן,

§ The mishna taught: On the Ninth of Av, it was decreed upon our ancestors that they would not enter Eretz Yisrael. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was erected” (Exodus 40:17). And the Master said: In the first year after leaving Egypt, Moses built the Tabernacle. At the beginning of the second year, Moses erected the Tabernacle and sent the spies. And it is written: “And it came to pass in the second year in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from the Tabernacle of the Testimony” (Numbers 10:11). And it is further written: “And they set forward from the mount of the Lord three days’ journey” (Numbers 10:33). Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: That very day, they turned away from God by displaying their anxiety about leaving Mount Sinai. And it is written: “And the mixed multitude that was among them fell a lusting, and the children of Israel also wept on their part, and said: Would that we were given flesh to eat” (Numbers 11:4). And it is written that the Jews ate the meat “for an entire month” (Numbers 11:20). If one adds to the first twenty days an additional three days’ journey, these are twenty-three days. Consequently, the subsequent month of twenty-nine days of eating meat ended on the twenty-second of Sivan.

באחד בניסן מתו בני אהרן בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר בכ"ו בו מת יהושע בן נון בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה' בכ"ח בו מת שמואל הנביא בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלו' לירושלים בימי ירבעם בן נבט בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור"ח סגן הכהנים בכ"ז בו נשרף רבי חנניא בן תרדיון וספר תורה עמו בא' באב מת אהרן הכהן בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ. בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש ר' עקיבא בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל בז' במרחשוון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים בט' בו לא נודע איזה היא הצרה שאירע בו בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה בז' באדר מת משה רבינו ע"ה בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

2. On the first on Nisan, the sons of Aaron died. On the tenth of it Miriam died and her well disappeared. On the twenty-sixth of it Joshua ben Nun died. On the tenth of Iyyar, Eli the priest and two of his sons and the ark of God was captured. On the twenty sixth of it Samuel the prophet died. On the twenty-third of Sivan the offering of the first fruits in Jeruslem was cancelled during the days of Jereboam ben Nebat. On the twenty-fifth of it Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yishmael and Rabbi Hanina Deputy High Priest were killed. On the twenty-seventh of it Rabbi Hanina ben Teradion was burned to death and a Torah scroll with him. On the first of Av, Aaron the priest died. On the eighteenth of it, the eastern light was extinguished during the days of Ahaz. On the seventeenth of Elul those who slandered the land died. On the fifth of Tishri, twenty men of Israel were killed and Rabbi Akiba was imprisoned. On the seventh of it a decree was decreed against our ancestors that died by sword, hunger and plague because of the incident of the golden calf. On the seventh of Mar-Cheshvan, they blinded the eyes of Zedekiah and slaughtered his sons before his eyes. On the twenty-eighth of Kislev Jehoiakim burned the scroll that Baruch wrote dictated by Jeremiah. On the eighth of Tevet the Torah was written in Greek during the days of King Ptolemy and darkness was in the world for three days. On the ninth of it, it was not known who caused the trouble that happened on it. On the fifth of Shevat the elders who were in the days of Joshua died. On the twenty-third of it all of Israel gathered against the tribe of Benjamin on account of the concubine in Gibeah. On the seventh of Adar Moses, our Teacher, may peace be upon him, died. On the ninth of it Beit Hillel and Beit Shammai divided.

ודבר זה יש לך לדעת כי אחר שאמרנו שסדר המציאות כך חייב שיהיה שכינתו עם העלול, וישראל הם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, וראיה שנקראו ישראל "בנים", דכתיב (דברים יד, א) "בנים אתם לה' אלקיכם וגו'". כי אי אפשר לך לומר שכל האומות בשוה, שאם כן היו כלם בעלי חסרון, וזה כי התחתונים במה שהם תחתונים מצד הזה דבק בהם חסרון, ואינם בשלימות לגמרי. ולפיכך אם היו כל התחתונים וכל האומות בשוה, היו כלם בעלי חסרון, מצד שהם תחתונים. אבל עכשיו שהנבחרים הם חֵלֶק ויחידית*, לא הכל, מעתה אף* על גב שהם תחתונים, מכל מקום דבק בהם ענין אלקי בחלק מהם, כי על חלק בהם לא יפול שֵׁם חסרון תחתונים* כמו שיפול על הכל, ודבר זה ידוע, וזהו חלק השם יתברך, הוא יעקב וזרעו, שדבק בהם ענין אלקי.

ולפיכך נקראו יסורין של אהבה, כי מצד שהש"י אוהב אותו ורוצה לקרב את האדם אליו להיות דבק בו יתב', ויש לאדם מניעה ועכוב שאין ראוי אל הדביקות בו, לכך מביא הש"י עליו יסורין למרק את חטאו עד שראוי אל הדביקות ולכך נקראו יסורין של אהבה, לא שהפי' הוא כי בשביל אהבה הוא מביא עליו יסורין, שודאי דבר זה אין ראוי, רק שהשם יתב' אוהב אותו וחפץ בו, ומצד שהוא חפץ בו רוצה השם יתב' לקרב אותו אליו ואין לו המעלה הזאת ולכך ממרק השם יתב' פחיתות חומר שלו עד שהוא ראוי אל הדביקות וזה מבואר: ולפיכך אמרו אחר כך אמר רבא א"ר סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' דכאו החלי וגו', ומה שאמר הקב"ה חפץ בו ר"ל שהקב"ה חפץ בו להביא אותו אליו ויהיה קרוב אל השם ית', ולכך השם ית' מדכאו ביסורין עד שהיסורין מסלקין וממרקין פחיתות שלו אשר הוא בו מצד החמרי עד שהוא ראוי אל זה.

And it appears to me that its explanation is that everything was done by itself. As the oxen would plow by themselves without any [human] toil with them [in order] to plow. Rather, they would plow by themselves. And that is a taste of the World to Come since there will be no toil of work or pain [then].

עיין פירוש רש"י "בראשית - בשביל ישראל הנקראין ראשית ובשביל התורה הנקראת ראשית", ובמדרש נמי איתא "בשביל מצות ביכורים שנקראין ראשית". ויש לומר דכולם לדבר אחד נתכוונו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

In a beginning created God etc - see the explanation of Rashi "in a beginning - due to Israel that are called beginning, and due to Torah that is called beginning" and the midrash, too, has "due to the mitzvah of first fruits, that are called beginning" (Rashi on Genesis 1:1). And one could say that all those opinions have the same intention, that one opinion says this, the other opinion says that, and they do not dispute.

ובזה יובן משנה הנ"ל, והי' כאשר ירים משה את ידו, וכי ידו וכו', אלא כל זמן שהיו ישראל משעבדין וכו'. הכוונה כאשר ירים משה ידו, דאחיד בידא דחייבא להעלותן, ומזה נמשך להם שיסתכלו כלפי מעלה, ושיעבדו לבם לאביהם שבשמים על ידי שיתחברו עם משה. וביאר המשנה טעמו של דבר, כי גבר ישראל, שורש האחדות, ולכך נתחברו עם משה, וגרם ששעבדו לבם לאביהם שבשמים. מה שאין כן כשהניח ידו, הוא מחמת כי גבר עמלק הגורם פירוד, ולא רצו להתחבר עמו וכו', והבן.

אי יכולין ציבור או יחיד לקבוע עליה' י"ט לעצמם על נס שנעשה להם הנה הדבר נובע מתשו' מהר"ם אלשקר סימן מ"ט והעלה שחייבים לקיים עליה' ואפי' מי שעוקר דירתו חייב לקיים היום ההוא ומייתי ראי' מר"א בר צדוק שהי' מבני סנאב בן בנימין וקיים י"ט קרבן עצים אפילו לאחר החורבן ולאחר ששינו מקומם כמבואר ס"פ בכל מערבין ע"ש אלו דבריו ופסקו מג"א ס"סי תרפ"ז ובאלי' רבה שם והוספתי בראיות [עיין לעיל סי' קס"ג] לפמ"ש תו' ס"פ בכל מערבי' שר"א בר צדוק הי' חתנם של סנאב בן בנימין ולא מבניהם ממש וכ' התורת חיים שכן משמע מדאמר הייתי מבני סנאב משמע שכבר היה בהיותו חתנם ועתה כבר נתרחק ע"ש ובחידושי בארתי שעיקר מה שבא להשמיענו בזה שאע"פי שנתחתן עמהם אחר החורבן וכבר חל עליו גזירת התעני' קודם קבלת הי"ט שלו מ"מ לא השלים תעניתו ביו"ד אב והרי קמן כי יש כח ביד הקהל לתקן עליה' ועל הנלוה עמהם ולא יעבור וכן נוהגין כמה קהלות ישראל ומגדולי יחידיה' שעושי' כן ביום שאירע להם נס: מיהו נ"ל בלאה"נ דלא אמרו שלא להוסיף אלא דומי' דהנך שפשטו בכל ישראל אבל עיר א' ומדינה א' בפ"ע אינו דומה להנך ומותר בלי פקפוק מיהו נראה דהיינו דוקא ממיתה לחיים דומי' דמרדכי ואסתר אבל בפדות משארי צרות לא דהרי אחז"ל במרדכי ואסתר מאי דרוש ק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש וא"כ כל זמן שאנו בגלות וליכא פדיון מעבדות לחירות כל שאין ההצלה ממיתה לחיים ממש הבו דלא לוסיף לקבוע י"ט והנה מבואר בספר יוסיף אומץ מהנס שנעשה בק"ק פ"פ דמיין ביום כ' אדר הראשון וקבעו בו יום שמחה לדורותם וכן ראיתי ממ"ו הגאון מו"ה נתן אדליר זצ"ל מילדי ק"ק ההיא וכן אנו נוהגים אחריו הגם שאנו ברחוק מקום ומיהו ביום שלפניו לא נהג להתענו' כשלא הי' דעתו לחזור וטעמא בעי מ"ש וגם נפל על אפי' ביומו ונ"ל משום שלא ישנ' מפני המחלוקת ומ"מ אני נוהג להחמיר לסיים ספר באותו היום כדי שיהי' הסעודה בהיתר בלי פקפוק ויאכלו ענוים וישבעו כתבתי פה ק"ק מ"ד ביום ה' ט"ו לאדר הראשון תקס"ה לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:

אָכֵן לְפִי דִּבְרֵי חֲזַ"ל בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (ט"ו. וְהַטַּעַם לָזֶה נִרְאֶה בִּפְשִׁיטוּת, דִּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַיְסוֹדוֹת שֶׁהִטְבִּיעַ ה' יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ, אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, הַיְסוֹד הָרוּחָנִי הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק מֵהַיְסוֹד הַגַּשְׁמִי, עַד שֶׁכִּמְעַט אֵין נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ הַגַּשְׁמִי לִמְאוּמָה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁבְּהִתְגַּבֵּר הָאֵשׁ עַל דָּבָר הַגַּשְׁמִי מְכַלֵּהוּ וְכֵן הַדָּבָר לְהֶפְכוֹ בְּעִנְיַן קִלְקוּל, כִּי בְּכָל הָאֵיבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן עֲוֹנוֹת, מֵחֲמַת שֶׁהֵן גַּשְׁמִיִּים, אֵין קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ, לֹא כֵן בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, שֶׁפּוֹעֵל פְּעֻלָּתוֹ עַל יְדֵי כֹּחַ רוּחָנִי בִּלְבַד, קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה בָּעוֹלָמוֹת ה

There is one spirit that stands over all those who speak evil, and when people are awakened to speak slander, or one person who is awakened to speak with slander, then the same impure evil spirit above, called Saksocha [סַכְסוּכָא], awakens, and it connects with that awakening of evil speech, which humans started with, and it goes up and causes in it the awakening of slander death and sword and killing in the world. Woe to those who stir up the evil side, and do not guard their mouths and tongues and do not fear it and do not know that the awakening below depends on the awakening above, whether for good or for bad, etc., and all of them conspire to stir up that great serpent, who will conjure up the world, and all for the sake of the same awakening of slander, when its awakening is found below.