Tzedakah as a Test of Faith in God

הָבִ֨יאוּ אֶת־כׇּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃

Bring the full tithe into the storehouse, and let there be food in My House, and thus put Me to the test—said GOD of Hosts. I will surely open the floodgates of the sky for you and pour down blessings on you;

לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃

Do not try the ETERNAL your God, as you did at Massah.

מַלְוֵ֣ה יְ֭הֹוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל וּ֝גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃

Those who are generous to the poor make a loan to GOD— They will receive their due.

אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְיָנוֹקָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר לֵיהּ: אִימָּא לִי פְּסוּקָיךְ! אֲמַר לֵיהּ: ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״. אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״? אֲמַר לֵיהּ: עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר, אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: זִיל נַסִּי. אֲמַר לֵיהּ: וּמִי שְׁרֵי לְנַסּוֹיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? וְהָכְתִיב: ״לֹא תְנַסּוּ אֶת ה׳״! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: חוּץ מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי״.

Rabbi Yoḥanan found the young son of Reish Lakish. He said to the boy: Recite to me your verse, i.e., the verse you studied today in school. The boy said to him: “A tithe shall you tithe.” The boy further said to Rabbi Yoḥanan: But what is the meaning of this phrase: “A tithe shall you tithe”? Rabbi Yoḥanan said to him: The verse means: Take a tithe so that you will become wealthy. The boy said to Rabbi Yoḥanan: From where do you derive that this is so? Rabbi Yoḥanan said to him: Go and test it. The boy said to him: And is it permitted to test the Holy One, Blessed be He? But isn’t it written: “You shall not test the Lord your God” (Deuteronomy 6:16)? Rabbi Yoḥanan said to the boy that Rabbi Hoshaya said as follows: It is prohibited to test God in any way, except in this case of tithes, as it is stated: “Bring the whole tithe into the storeroom, that there may be food in My house, and test Me now by this, said the Lord of hosts, if I will not open for you the windows of heaven, and pour out for you a blessing that there shall be more than sufficiency” (Malachi 3:10).

תָּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּן רוּת אוֹמֶרֶת לְנָעֳמִי (רות ב, יט): שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז, אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, אָמְרָה לָהּ הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת וְטוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בִּשְׁבִיל פְּרוּסָה שֶׁנָּתַן לִי.

It is Elijah and the messianic king, and the Holy One blessed be He signs it for them, like that which is written: “Then those who fear the Lord spoke one to another, and the Lord listened and heeded; a book of remembrance was written before Him” (Malachi 3:16). Rabbi Yehoshua taught: More than what the homeowner does for the poor person, the poor person does for the homeowner, as Ruth says to Naomi: “The name of the man for whom I acted today is Boaz” (Ruth 2:19). “Who acted for me” is not written here, but rather, “for whom I acted.” She said to her: ‘I performed many actions and favors with him today for the piece of bread that he gave me.’

אֲפִלּוּ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל זֶה הֶעָנִי לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וְעֶבֶד רָץ לְפָנָיו וְהֶעֱנִי וְיָרַד מִנְּכָסָיו קוֹנִין לוֹ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ח) "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". וּמְצֻוֶּה אַתָּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ:

Even if the personal habit of this poor person was to ride on a horse and to have a servant run before him and then he became impoverished and lost his wealth, we should buy a horse for him to ride and a servant to run before him. [This is implied by Deuteronomy 15:8 which] speaks [of providing him with] "enough to [fill the] lack that he feels." You are commanded to fill his lack but you are not obligated to enrich him.

שֶׁהַצְּדָקָה סִימָן לַצַּדִּיק זֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח יט) "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" (בראשית יח יט) "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה". וְאֵין כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹנֵן וְדַת הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת אֶלָּא בִּצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד יד) "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי". וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א כז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה":

We are obligated to be careful with regard to the mitzvah of charity to a greater extent than all [other] positive commandments, because charity is an identifying mark for a righteous person, a descendant of Abraham, our patriarch, as [Genesis 18:19] states: "I have known him, because he commands his children... to perform charity." The throne of Israel will not be established nor will the true faith stand except through charity, as [Isaiah 54:14] states: "You shall be established through righteousness." And Israel will be redeemed solely through charity, as [ibid. 1:27] states: "Zion will be redeemed through judgment and those who return to her through charity."

ואמר ימצא חיים, ודבר זה תמצא בכל מקום שיש עם הצדקה החיים, והדעת מחייב דבר זה כי הצדקה שהוא משפיע לעני להחיותו הוא עצם החיים, ולכך מי שנותן צדקה גם כן ראוי לו החיים, ואפילו אם באו עליו מתנגדים מבחוץ אין שולטין בו ולא יגיעו אליו כלל, כי במקום הצדקה שהוא החיים לא ימצא המיתה. ואמר ימצא צדקה כי מי שנותן צדקה ימצא צדקה, כי מי שמרחם על עניים גם לו יש מרחמים, והצדקה שנא' בכאן היינו הצדקה מאת הש"י שהוא ית' מרחם עליו.

לֹא דַיּוֹ לֶעָשִׁיר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּרֶוַח וְעָנִי בְצַעַר, אֶלָּא אַף גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.

If he is impoverished, what does he steal from him? Another matter, “do not rob,” it is speaking of the tribe of Levi.

מִנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁב אָדָם וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹנוֹת הַרְבֵּה הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן זְכֻיּוֹת, דִּכְתִיב (יחזקאל לג, יט): וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה, כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, לְכָךְ הוּא מַזְהִיר עַל הֶעָנִי (שמות כב, כד):

When they repent, they come to mention their initial liability and He says to them: “Do not remember former matters” (Isaiah 43:18). From where do you derive that if a person repented, even if he has committed numerous iniquities, He transforms them into merits?

אבל הנראה בזה, דאיתא בגמרא (קידושין מ.) מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרף למעשה, דהיינו במה שהאדם חושב ומקבל עליו במחשבה לעשות איזה מצוה אזי הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, דהיינו כאלו עשאה מיד. וכל שכן כשאדם עושה איזה מצוה באמת בלי שום פניה אזי יכול להיות שיבוא אל מדריגה הגדולה לעשות עוד מצוה ואם עשה עוד מצוה אחת אזי יבוא למדריגה יותר גדולה.

i.e. that the ‎good intention is already accounted as fulfillment of a ‎commandment. In other words, the good intention is accounted ‎as if it had already been translated into action, so that if through ‎an accident beyond one’s control actual performance of the good ‎intention was prevented

ובמדרש (בר"ר צג, ו) אמרו, דרבי יהודה ס"ל הגשה למלחמה, וכמ"ש (שמ"ב י, יג) ויגש יואב והעם למלחמה, רבי נחמי' אומר הגשה לפיוס וכו', רבנן אמרי הגשה לתפלה, כמ"ש (מל"א יח, לו) ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלדים וגו'.

הכלל, כי קרבן בדמות השפע שהקדוש ברוך הוא משפיע מחמת חסדו הגדול בלא מעשה התחתונים לזה הקרבן הוא חי, כי חי הוא מהקדוש ברוך הוא והנסכים הם מצומצמים והוא על ידי מעשה התחתונים שאדם צריך לעשות בו איזה פעולה לנטוע או לזרוע. והנסכים מורים על השפע הנשפע מהבורא ברוך הוא מחמת מעשה התחתונים שישראל ראוים מחמת מעשיהם הטובים שהבורא ברוך הוא ישפיע עליהם טובות.

While the Israelites were in the desert they were in the ‎position of receiving G’d’s largesse without having made an input ‎of their own as they could not seed or plant orchards or grow ‎grain in the desert. In recognition of their inability to do so, G’d ‎provided heavenly bread, i.e. the manna for them.

וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב כו' כחום היום", ר"ל דגם שהיה אברהם למטה, אבל עיקר ישיבתו באמת היה בעולמות העליונים, וזה רמז 'כחום היום', ר"ל שהיה בחמימות קדושה ודביקות כמו החמימות והדביקות של עולם עליון הנקרא 'יום' כנ"ל. וק"ל.

And this is "and Hashem appeared to him at the terebinths of Mamre", meaning, that thought Avraham was on the bed, the essence of his sitting really was on the upper worlds, and this is hinted to in "in the heat of the day", meaning, in the heat of holiness and clinging to God, since the heat and the clinging of the upper world is called 'day', as we explained. And this is easy to understand.

Evincing such confidence does not mean that we should not take whatever natural steps are necessary to avoid trouble or to solve our problems. It merely means that we should trust God to crown our efforts with success.

ועתה עזרת השמים כאן וכל השגחה טובה שלמעלה כאן, וכל סטרא אחרא, וכל דבר רע, לא יוכל לשלוט עליכם.

יורה, שמי שרוצה להשתדל במצוה ולהשתדל בהקב"ה, צריך שלא ישתדל בו ריקם ובחנם, אלא האדם צריך להשתדל בו כראוי לפי כחו. והעמדנו דבר זה בכמה מקומות, וכך יפה לאדם לקבל השתדלות ההוא של הקב"ה. כמש"א, איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך.