Ma'aseh Merkavah: The Divine Chariot Tradition

בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃ שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם ׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף׃ וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כׇל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃

In the year that King Uzziah died, I beheld my Sovereign seated on a high and lofty throne; and the skirts of God’s robe filled the temple. Seraphs stood in attendance, each with six wings—two covering the face, two covering the body, and two to fly with. And one would call to the other, “Holy, holy, holy! GOD of Hosts— Whose presence fills all the earth!”

וָאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֤ה אֶל־הָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַכְּרֻבִ֔ים כְּאֶ֣בֶן סַפִּ֔יר כְּמַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א נִרְאָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃ וָאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֨ה אַרְבָּעָ֣ה אוֹפַנִּים֮ אֵ֣צֶל הַכְּרוּבִים֒ אוֹפַ֣ן אֶחָ֗ד אֵ֚צֶל הַכְּר֣וּב אֶחָ֔ד וְאוֹפַ֣ן אֶחָ֔ד אֵ֖צֶל הַכְּר֣וּב אֶחָ֑ד וּמַרְאֵה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּעֵ֖ין אֶ֥בֶן תַּרְשִֽׁישׁ׃ וּמַ֨רְאֵיהֶ֔ם דְּמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן׃

I looked, and on the expanse over the heads of the cherubs, there was something like a sapphire stone; an appearance resembling a throne could be seen over them. I could see that there were four wheels beside the cherubs, one wheel beside each of the cherubs; as for the appearance of the wheels, they gleamed like the beryl stone. In appearance, the four had the same form, as if there were two wheels cutting through each other.

וַיְהִ֣י ׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ־הַגּוֹלָ֖ה עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים׃

In the thirtieth year, on the fifth day of the fourth month, when I was in the community of exiles by the Chebar Canal, the heavens opened and I saw visions of God.

אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.

One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three or more individuals; nor may one expound the act of Creation and the secrets of the beginning of the world before two or more individuals; nor may one expound by oneself the Design of the Divine Chariot, a mystical teaching with regard to the ways God conducts the world unless he is wise and understands most matters on his own.

עשר ספירות בלי מה מדתן עשר שאין להם סוף עומק ראשית ועומק אחרית עומק טוב ועומק רע עומק רום ועומק תחת עומק מזרח ועומק מערב עומק צפון ועומק דרום אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו ועד עדי עד: עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להן קץ ודברו בהן ברצוא ושוב ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים:

Ten SEFIROT BELIMAH—Their measure is ten; they have no edge. Depth of Beginning, Depth of End; Depth of Good, Depth of Evil; Depth of Above, Depth of Below; Depth of East, Depth of West; Depth of North, Depth of South. The Unique Lord EL, the faithful king, governs them all from His Holy Abode, forever and ever and ever. Ten SEFIROT BELIMAH—Their visage is as the look of lightning, and their limit has no edge. His Word is in them, running and returning. By His word they pursue like a whirlwind; before His throne they bow.

אמר ר' ישמעאל מה הפרש שירות שהיה אומר מי שבקש להסתכל בצפיית המרכבה לירד בשלום ולעלות בשלום:

Said Rabbi Ishmael: What are those songs which he recites who would behold the vision of the Merkaba, who would descend in peace and would ascend in peace?

״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו״, ״אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ״, הָכִי נָמֵי? אֶלָּא הָנְהוּ — מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם, שֶׁמּוּזְהָרִין עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה כְּיִשְׂרָאֵל. ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת״, ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת״, ״וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ״, הָכִי נָמֵי? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: מַאי אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה — אֵין דּוֹרְשִׁין בְּסִתְרֵי עֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה.

MISHNA: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three or more individuals; nor may one expound the act of Creation and the secrets of the beginning of the world before two or more individuals; nor may one expound by oneself the Design of the Divine Chariot, a mystical teaching with regard to the ways God conducts the world unless he is wise and understands most matters on his own. GEMARA: The Gemara poses a question: You said in the first clause of the mishna: Nor may one expound the Design of the Divine Chariot by oneself, which indicates that the topic may not be learned at all, and yet you subsequently said: Unless he is wise and understands most things on his own, which indicates that an individual is permitted to study the Design of the Divine Chariot. The Gemara explains: This is what the mishna is saying: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three students, nor the act of Creation before two, nor may one teach the Divine Chariot to one, unless that student was wise and understands on his own.

2 מה שראוי לומר בהפרכת הגשמת האל ואישוש אחדותו האמיתית, שאינה תקפה אלא בביטול הגשמות – את ההוכחה לכל זה עוד תלמד מחיבור זה (ב,א). ההערה כאן בפרק זה אינה אלא על ביאור משמעות צלם ודמות.

The incorporeality of the Divine Being, and His unity, in the true sense of the word—for there is no real unity without incorporeality—will be fully proved in the course of the present treatise. (Part II., ch. i.) In this chapter it is our sole intention to explain the meaning of the words ẓelem and demut.

וְאַף עַל גַּב דִּנְטִירוּ (ס"א ועם כל דא נטירו) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ מִכֹּל וָכֹל, וְעַל דָּא לא יָכוֹל לוֹ, דִּכְתִיב וַיַּרְא כִּי לא יָכוֹל לוֹ.

He looked to Jacob’s right, and there his gaze met Abraham; he turned to his left, and there he saw Isaac; he looked at Jacob’s body, and he saw that it was a fusion of tht two sides, and so he touched the hollow of his thigh, which is a pillar adjoining the body but is outside the body.

וראינו לחלק המגלה לשלשים ושתים חלקים ויחסנום בשם שערים להיות שהם שערים ליכנס אל פנימיות התורה וסודותיה.

We further divided the gates into chapters, some short, some long, according to the nature of the teachings within each chapter.

נמצא כי כשיעסוק בתורה ובמצות ובמדות טובות הנקרא חסיד כנזכר לעיל, אם התערבה בו כונת קבול איזה שכר, הוא חסיד לעצמו. כמו שכתוב (משלי י"א י"ז) גומל נפשו איש חסד. כי בקיימו המצות, גומל חסד לנפשו. ולכן אינו נקרא חסיד אלא איש חסד, כי החסד הוא אל האיש עצמו הגומל לנפשו, אך הגומל חסד עם קונו נקרא חסיד וקדוש, יען כי נזדכך מכל מיני טומאה וקידש עצמו בקדושתו יתברך. כי לשון קדושה, לשון הכנה והזמנה כמו (במדבר י"א י"ח) התקדשו למחר ואכלתם, כי עושה עצמו מרכבה אל קדושתו יתברך ואינו חושש לכבוד עצמו אלא לכבוד קונו כנזכר לעיל: ואל זה נתכון רבי פנחס בן יאיר במה שאמר (במשנה סוף סוטה) פרישות מביאה לידי טהרה וכו' וקדושה לידי חסידות וחסידות לידי רוח הקדש, כי זו חסידות שלימה הבאה אחר הקדושה והיא המביאה לידי רוח הקדש כי נתדבק בו דבוק גמור וישיג לגלוי רזי תורה ולהתנבא עתידות כמו שאמר רבי מאיר (אבות פ"ו משנה ה') כל העוסק בתורה לשמה, רצונו לומר לשמה של התורה שהיא היא הקדוש ברוך הוא, כי כל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכו':

From this we see that when a Chassid is occupied in the study of Torah or in performing the mitzvot or in good character traits; if even a hint of motivation to receive a reward is mixed into it, he is a Chassid for himself, as in the verse, “A man of kindness (Ish Chessed) brings goodness upon himself.” This is because when he fulfills the mitzvot, he brings goodness upon himself. Therefore, he is called a “Man of Chessed” rather than a “Chassid,” because he does himself the kindness. Only a person whose sole motivation is to do a kindness for his Master can be truly called a “Chassid” and a “Holy Man.” This is because he has become purified from all impurities and has sanctified himself in HaShem’s-יהו"ה holiness, blessed is He. We find that the term קדושה-Kedushah (holiness) means “preparation,” as in the verse, “Prepare yourselves for tomorrow and you shall eat meat.” This is because such a person makes himself the vehicle for HaShem’s-יהו"ה holiness, blessed is He. As mentioned above, rather than caring about his own glory, he only cares about his Master’s glory. When Rabbi Pinchas ben Yair said, “Caution brings to zeal, zeal brings to cleanliness, cleanliness brings to separateness, separateness brings to purity, purity brings to holiness, holiness brings to fear of sin, fear of sin brings to humility, humility brings to Chassidut, Chassidut brings to the Holy Spirit and the Holy Spirit brings to resurrecting the dead” – he was referring to this. This, specifically, is the perfect Chassidut that follows holiness and leads to the Holy Spirit. Because he totally cleaves to HaShem-יהו"ה, he will merit to attain the revelation of the secrets of Torah and to prophesy about the future. This is as Rabbi Meir said, “Whosoever is occupied in Torah for the sake of its name (that is, for its sake, rather than for his own sake) merits many things. Moreover, the existence of the whole world is worthwhile because of him. He is called friend, beloved, a lover of God, a lover of the creatures, the delight of God and the delight of the creatures. The Torah garbs him in humility and awe. It prepares him to be a Tzaddik, a Chassid, upright and trustworthy. It distances him from sin and brings him close to merit. He benefits others with counsel and wisdom, understanding and strength, as it says, ‘Mine is counsel and wisdom; I am understanding, strength is mine.’ The Torah gives him kingship, governance and penetrating judgment. The secrets of the Torah are revealed to him. He becomes like an overflowing spring and like an ever-flowing river. He becomes modest, long-suffering and forgiving of insults. The Torah magnifies him and elevates him above all things.” Moreover, when Rabbi Meir said, “For its name (Lishmah-לשמה),” he meant for the “Name” of the Torah, in that it is the Torah of HaShem-יהו"ה, that is, the name of the Holy One, blessed is He, in that the entire Torah is composed of the names and titles of HaShem-יהו"ה, the Holy One, blessed is He.

ובענין זה היה נברא העולם, ואם לא כן* איך היה כל העולם שבו דברים מחולקים נברא במאמר אחד. והפך זה הרשעים, כאשר הם יוצאים מן התורה ועוברים את הסדר שסדר השם יתברך, בזה מחריבין כל העולם.

Because the Torah is elevated, up to the 50th gate. And therefore we have the counting of seven weeks, one level after another, until we get to the 50th gate.

ע"ד וישב יעקב בארץ דאיתא בזוהר זכי יתיר יהבין ליה נפשא כי כשנולד האדם אין בו אלא נפש הבהמות וכשמנצח את היצה"ר יהבין ליה רוחא פי' כל עולם המלאכים הם ברשותו זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מעולם הכסא ר"ל הוא במחשבתו וכוונתו עושה כסא להקב"ה כשחושב באהבתו י"ת משרה אותו בעולם אהבה. וכן כשחושב ביראתו משרה אותו בעולם היראה וצריך האדם שלא יפסוק מחשבתו אפילו רגע אחד מהש"י ובזה משרה את הקב"ה בהם.

Also, love caused the contraction. And this is the genealogy of Isaac, Jacob, Abraham begot, and so on. And good news from a distant land." (Proverbs 25:25) According to the Zohar, it is stated: "Jacob dwelled in the land." It is explained in the Zohar that initially, when a person is born, he possesses only an animalistic soul.

שֶׁהָאוֹר הוּא כְּעֵין הַמָּאוֹר, הוּא מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל הַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁמְּצִיאוּתוֹ הוּא מֵעַצְמוּתוֹ, וְאֵינוֹ עָלוּל מֵאֵיזֶה עִילָּה שֶׁקָּדְמָה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְלָכֵן הוּא לְבַדּוֹ בְּכֹחוֹ וִיכָלְתּוֹ לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן וָאֶפֶס הַמּוּחְלָט מַמָּשׁ, בְּלִי שׁוּם עִילָּה וְסִיבָּה אַחֶרֶת קוֹדֶמֶת לַיֵּשׁ הַזֶּה. וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיֵּשׁ הַזֶּה הַנִּבְרָא בְּכֹחַ הָאֵין־סוֹף בַּעַל גְּבוּל וּמִדָּה – נִתְלַבֵּשׁ אוֹר־אֵין־סוֹף בְּכֵלִים דְּי׳ סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, וּמִתְיַיחֵד בְּתוֹכָן בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, עַד דְּ״אִיהוּ וְגַרְמוֹהִי חַד״, לִבְרוֹא בָּהֶן וְעַל יָדָן בְּרוּאִים בַּעֲלֵי גְבוּל וְתַכְלִית, וּבִפְרָט עַל־יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתָן בִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה.

And it will be clearly understood from this, the best of discernment and knowledge, how it is that the supreme angels of the Merkavah—“the face of the oxen, and the face of the eagle”—derive great enjoyment and are nurtured and content from the spirit of the cattle and fowl that ascends to them from the sacrifices on the altar and as the sacred Zohar expresses it subtly: “And they derive enjoyment from their element and essence.”